ניצחון קשה ביוסטון, מאזן 14-60 לגולדן סטייט

ניצחון שמיני רצוף, ניצחון מספר 60 העונה, וניצחון מספר 200 עבור סטיב קר כמאמן. אין שום מאמן בספורט המקצועני האמריקני שהגיע ל-200 ניצחונות כל כל מהר. כצפוי, הניצחון הערב היה קשה: מול יוסטון החזקה, עדיין בלי דוראנט, ומול שיפוט ביתי מזעזע.

הפתיחה היתה מושלמת. הווריורס הציגו כדורסל חכם בהגנה ובהתקפה, ושלטו במשחק לחלוטין. הרבע הראשון הסתיים ביתרון 17, ו-4 וחצי דקות בתוך הרבע הרביעי הווריורס היו ביתרון 22: 37-49. ריצת 0-9 של יוסטון החזירה את הרוקטס למשחק, ומאותו רגע עד לסיום התנהל משחק עצבני, רווי שיפוט שערורייתי, שבו אט אט הרוקטס מכרסמים ביתרון, אבל אף פעם לא מצליחים למחוק אותו לחלוטין. הכי קרוב שהגיעו היה 3 נקודות. שני סלים אדירים, ומאוד מאוד קשים, של קארי בקלאץ’, הבטיחו את הניצחון: 106-113 לגולדן סטייט בסיום.

סטיב קר כנראה לא חשב שג’אבייל מגי מתאים למאצ’אפ מול הרוקטס. את פצ’וליה החליף דווקא ג’יימס מייקל מקאדו, שיצא לאחרונה מהרוטציה. מקאדו נתן 3 דקות נפלאות, בעיקר בהגנה, אבל אז נפצע, כאשר טרבור אריזה נחת עליו והדביק לו את הפנים לפרקט. הרבה דובר על מי יסיים במקום הראשון, הווריורס או הספרס, כאשר אחד היתרונות למקום הראשון הוא המנעות ממאבק מול יוסטון בסיבוב השני. לדעתי, אחת הסיבות שזה באמת חשוב היא המנעות ממפגש עם טרבור אריזה, ולאו דווקא בגלל כישורי הכדורסל שלו. אריזה שחקן מלוכלך. הוא לא יזיז את קצה הציפורן שלו כדי למנוע פציעה מהיריב. יש לו מסורת של גרימת דימום בפנים של שחקני גולדן סטייט. כך היה לפני שנתיים כששלח ברך לאוזן של קליי תומפסון, במשחק פלייאוף. יהיה מאוד מעניין לראות אותו מתקוטט את הספרס, קבוצה עם מסורת מכובדת של שחקנים מלוכלכים בפני עצמה. כדי שזה יקרה, הווריורס צריכים לשמור על המקום הראשון, וזה לא הולך להיות קל.

עם פציעתו של מקאדו, נכנס דייויד ווסט. אני משער שסטיב קר רצה לשמור אותו טרי למחר, נגד סן אנטוניו, אבל התוכניות השתבשו. ווסט שיחק היטב אבל המגמה המשיכה: יוסטון המשיכה להתקרב. את הרבע השני סיימו הרוקטס במינוס 8 בלבד. בתחילת הרבע השלישי הרוקטס התקרבו עוד יותר, וכשברור היה שעם פצ’וליה אי אפשר לעשות כלום, ואת דייויד ווסט יש להגביל בדקות, נאלץ קר להכניס את מגי.

אפשר בקלות לנתח מדוע ג’אבייל מגי לא מתאים למשחק מול יוסטון. במקום להכנס לניתוח הזה, אפשר פשוט לספר לכם שג’אבייל שיחק נפלא, והצליח סוף סוף לייצר מומנטום לווריורס, לראשונה מאז הרוקטס התחילו לכרסם ביתרון. מגי שינה כמעט כל זריקה של הרוקטס מתחת לסל, וגם בחילופים מחוץ לצבע שיחק בצורה ממושמעת ולא התפתה לשלוח ידיים ולעשות עבירות. מגי שיחק רק 7 דקות וקלע רק 4 נקודות, אבל אני מנחש שבלעדיו הווריורס היו מפסידים הערב. הרבה אנרגיה מוסיף מגי לווריורס השנה. אני מקווה שקר לא יספסל אותו בפלייאוף.

ברשותכם, מילה על השופטים. סטיב קר לא יגיד לכם את זה, גם לא דריימונד גרין. האמת, גם אני לא הייתי אומר אם ה-NBA היה יכול לקנוס אותי באלפי דולרים. מכיוון שהם לא יכולים, אז אני יכול לספר לכם שהשיפוט הערב היה מחפיר. נכון, הווריורס הרבו לעשות עבירות, אבל הערב נשרקו המון עבירות שלא היו ולא נבראו. העבירה החמישית של קארי, עבירת התוקף של דריימונד, עבירה של קליי מתחת לסל, ועוד, ועוד, ועוד… הווריורס היו הערב 12 מ-16 מקו העונשין. יוסטון? קצת יותר טוב, תודה: 35 מ-39 מקו העונשין. קראתם נכון: לרוקטס הערב היה פלוס 23 נקודות מקו העונשין. המזל היה שהרוקטס התקשו מעבר לקו השני, הרחוק יותר: רק 5 מ-31 משלוש. חלק מזה בגלל הגנה טובה של גולדן סטייט, אבל הם גם החטיאו כמה זריקות חופשיות.

שלושת הגדולים היו באמת גדולים עבור הווריורס הערב. קארי, עם 3 החטאות מקו העונשין, עם 3 מ-11 מעבר לקשת ועם בעיית עבירות, עדיין היה האיש של המשחק: 32 נקודות ב-50% מהשדה, 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2 חטיפות ושני סלי קלאץ’ שהכריעו את המשחק. קליי תרם 25 נקודות ב-50% מהשדה, כולל 5 שלשות והגנה נהדרת. דריימונד כרגיל מילא את דף הסטטיסטיקה: 19, 9 ו-4, כשהוא מתגבר על פציעה בקרסול וחוזר לשחק. ההגנה שלו, כמו תמיד, היתה למופת. גם איגודלה היה טוב הערב, למרות 1 מ-5 משלוש.

זה היה משחק חשוב, אבל מחר המשחק החשוב של העונה. הווריורס השקיעו המון אנרגיה הערב כדי להתגבר על הרוקטס, וזה נותן יתרון אדיר לסן אנטוניו. אם בכל זאת הווריורס יצליחו לנצח מחר, המקום הראשון פחות או יותר מובטח. אם יפסידו, הווריורס יהיו צריכים לנצח את 7 המשחקים שנותרו כדי להבטיח את המקום הראשון. משימה אפשרית, אבל בהחלט לא קלה: יוסטון ווושינגטון נמצאות ברשימה, לצד יוטה, ניו אורלינס, מינסוטה והלייקרס, כולן יגיעו לאורקל. משחק החוץ היחיד שישאר אחרי מחר יהיה בפיניקס.

GO WARRIORS