ניצחון לוורירס על קליבלנד, בעזרת גרין והשופטים

בפעם השניה העונה נפלתי קורבן לאובר-בוקינג באורקל ארינה. לאחר שאושרתי להיות נציג אתר הופס במשחק הגדול של חג המולד, כשהגעתי לאולם הסתבר לי שאין לי מקום בהיכל עצמו במהלך המשחק. ויתרתי על הגישה לחדר ההלבשה ולחדר הראיונות וחזרתי הביתה. אם נגזר עלי לראות את המשחק דרך מסך, עדיף בבית, שם אפשר לעשות PAUSE ו-REPLAY כדי להתעקב על מהלכים מעניינים. גם יותר כיף לראות את המשחק עם הילדים מאשר עם חבורת זרים. הפעם הקודמת שזה קרה לי הייתה במשחק הראשון העונה, נגד יוסטון. כנראה שעדיף לא להתעסק עם המשחקים הגדולים והמבוקשים – זה נגמר בביזבוז זמן.

לפני המשחק דיברו ברדיו על מה שאמרו ג׳יי-אר סמית וטריסטן תומפסון. שניהם הקטינו מאוד בחשיבות המשחק. נכון שזה רק אחד מ-82, אבל אל תאמינו להם. כל שחקן שיגיד לכם שאין חשיבות מיוחדת למשחק הזה פשוט משקר. יש חשיבות מיוחדת, והיא נובעת מהעובדה ששתי הקבוצות רוצות מאוד לנצח אותו. נכון, כולם רוצים לנצח כל הזמן, אבל יש לרצות ויש לרצות. היום ראינו באורקל שתי קבוצות משחקות חזק מאוד. נכון שזה לא אומר כלום לגבי הגמר, אם הם יפגשו שוב, אבל זה לא סתם משחק. האינטנסיביות בהחלט הזכירה מאבקי פלייאוף.

סטף קארי ואיזיאה תומאס, כצפוי, לא היו כשירים למשחק, כך שבכלל אי אפשר להסיק שום מסקנה מהמשחק הזה. אני לא יודע אם הוא שודר בישראל, וכמה מכם זכו לראות אותו. המשחק היה צמוד לכל אורכו. אף קבוצה לא הצליחה לברוח ליתרון דו-ספרתי בשום שלב, ורוב במשחק התנהל ביתרון של שני סלים לכל היותר. הווריורס עלו ליתרון הגבוה במשחק, 9 נקודות, אחרי שלשה של דוראנט 5 דקות לסיום, אבל קליבלנד הגיבו בשתי שלשות מהירות, וסל של ג׳יימס השווה את התוצאה שתי דקות לסיום.

בסופו של דבר, הווריורס ניצחו בעזרתו של קליי תומפסון, שקלע שלשה גדולה 90 שניות לסיום, בעזרתו של דריימונד גרין, שנתן תצוגת הגנה וריבאונד מהמרשימות שראיתי אי פעם, וגם בעזרת… לא נעים להודות… שיפוט גרוע.

בואו נדבר על זה קצת. הרבה שופטים טובים פרשו לאחרונה, והרבה שופטים צעירים מרבים לעשות שגיאות. לאורך המשחק כולו, קל היה להבחין במספר רב של טעויות שיפוט, לטובת ולרעת שני הצדדים. אני דווקא רוצה להתמקד בפן אחד של השיפוט: הפן החוקתי. ב-70 השניות האחרונות, כשהמשחק עדיין היה פתוח לחלוטין, היו שתי טעויות שיפוט שאפשר וצריך לתקן. בשני המקרים, לברון תקף את הסל מול שמירה של דוראנט, בשני המקרים הוא לא הצליח לייצר זריקה בגלל עבירה של KD, ובשני המקרים לא נשרקה עבירה. בשני המקרים הכדור יצא החוצה, ובשני המקרים נעצר המשחק כדי שהשופטים יוכלו לבדוק במוניטור מי נגע אחרון בכדור.

הנה הבעיה: בבואם לבדוק זאת, לשופטים אין חופש לשנות שום דבר למעט הנושא שבמחלוקת. עבירת מגן, עבירת תוקף, צעדים, 3 שניות, ועוד – כל זאת לא עומד למבחן. מותר רק לבדוק מי נגע אחרון בכדור. כמה פעמים ראינו את התסריט הבא: שחקן זורק לשלוש, מביים נפילה, ונשרקת עבירה. עכשיו השופטים הולכים למוניטור, לבדוק את הזריקה הייתה לשלוש או שמא הקלעי דרך על הקו. בהילוך החוזר, לפעמים מתברר שכלל לא נעשתה עבירה, והקלעי פשוט עשה הצגה. לשופטים אין חופש לשנות את ההחלטה שלהם: מותר להם לבדוק אך ורק אם תהיינה שתיים או שלוש זריקות מהקו.

מארק ג׳קסון וג׳ף ואן גנדי, הפרשנים המצויינים של ABC, היטבו לאבחן את הבעיה. אני לא יכול לשלא להסכים איתם. מדוע לא לאפשר לשופטים חופש מלא לשנות את החלטם בהתאם למה שהם רואים בהילוך החוזר? כבר הפסקתם את המשחק, כבר גררתם את השופטים לעמדת המזכירות, איזו סיבה יש להגביל אותם, ובכך למנוע שיפוט צודק? אני פשוט לא מבין את זה. כל הרעיון של בדיקה במוניטורים נועד למנוע מצב שבו החלטת שופט מכריעה משחק צמוד. אם זה לא מושג, עדיף כבר להמנע מהילוכים חוזרים ולתת לשופטים לשרוק לפי מה שהם רואים תוך כדי משחק. אין טעם לעיכובים אם צדק לא נעשה.

והפעם לא נעשה צדק. שריקה לעבירה על לברון הייתה משנה את הדינמיקה של המשחק, ולקליבלנד הייתה הזדמנות ריאלית לניצחון. אני מצפה שהליגה תצא בהודאה מאוחרת שאכן נעשו עבירות על לברון, שלא נשרקו. כוסות רוח למת. כך היה גם שנה שעברה עם עבירה על דוראנט שלא נשרקה. הליגה צריכה לשנות את החוקים של ההילוכים החוזרים. עד שזה יקרה, מדי פעם טעויות שיפוט יכריעו משחקים. חבל.

אם כבר מדברים על לעשות צדק, אי אפשר לא לחזור ולהלל את מה שעשה דריימונד גרין היום. פשוט תצוגת מופת של הגנה וריבאונד. כולם רוצים לנצח, זה ברור, אבל דריימונד רוצה יותר. הרבה יותר. טריפל דאבל ראשון העונה לגרין, אבל מעבר לסטטיסטיקה: כל פעם שצריך מהלך מנצח, דריימונד יהיה שם כדי לחסום, לחטוף, להסיט כדור אבוד כדי להשיג עוד פוזשן… כל מה שצריך כדי לנצח. הווריורס שיחקו היום משחק הגנה משובח, וגרין ניצח על התיזמורת. גם KD וקליי היו מצויינים בהגנה. קליי לא לקח זריקות קשות הערב, וזה השתלם: 24 נקודות באחוזים מצויינים. גם דוראנט חזר לעצמו אחרי הנפילה מול דנבר, וגם לאיגודלה היה משחק טוב, למרות 0 מ-4 מעבר לקשת. כספי תרם 6 נקודות ו-2 ריבאונדים ב-11 דקות, והיה, כמו כל הווריורס, מצויין בהגנה. פצו׳וליה, שהיה כשיר לראשונה מזה מספר משחקים, לא שותף אפילו לשנייה. האם יש פה מהפך ברוטציה? את התשובה נקבל, אולי, ביום רביעי, אז הג׳אז באים לביקור.

GO WARRIORS

הפסד ביתי לדנבר, רצף הניצחונות נקטע

בדר״כ כשהווריורס מפסידים, אחד מהשניים קורה: או שהם באים בלי אנרגיה ולא משחקים הגנה, או שהיריבה תופסת יום קליעות משוגע. הערב הווריורס הפסידו בגלל סיבה אחרת: הם פשוט הטילו ביצה בהתקפה. שום דבר לא הלך. פשוט חושך. ותיקי מועצת הלול לא זכו לראות ביצה כזאת מימיהם. לפעמים זה קורה לקבוצות הכי טובות.

המשחק נפתח עם שלשה של דריימונד. זה היה יתרון השיא של גולדן סטייט הערב. עוד נחזור לשלשה הזו. אחרי 4 וחצי דקות של משחק הווריורס עדיין חיפשו נקודות נוספות, כשהם בפיגור 9-3. פסק זמן של קר נתן את האות לריצת 0-8, ומכאן התפתח משחק צמוד, כששתי הקבוצות מתקשות להכנס לקצב בהתקפה. סל של כספי עם הבאזר הוריד את האלופה בפיגור 2 נקודות להפסקה שבין הרבע הראשון לשני.

הנגטס היו ראשונים לאפס את היד והעלו את היתרון שלהם ל-7. הווריורס עוד הורידו ל-2 לפני שדנבר ברחו ל-14. ברחו זו מילה קצת מטעה. יותר נכון להגיד זחלו, או הלכו ממש לאט. זה לא שההתקפה שלהם פתאום נראתה כמו יוסטון ביום טוב. פשוט ההתקפה של הווריורס נראתה כמו הקינגס ביום רע. רע מאוד אפילו. אני לא זוכר את דוראנט מתקשה ככה. כבר היו לו ערבים בהם הכדור לא נכנס, אבל הערב נראה שהוא מתקשה למצוא זריקה טובה. 6 מ-17 הערב, כולל 0 מ-5 לשלוש. קליי המשיך את היכולת החלשה שלו מאתמול, עם 6 מ-21 מהשדה ו-1 מ-10 (!) לשלוש. נורא. כשקארי יושב בחוץ פצוע, לא נשאר מספיק כוח אש כדי להתמודד עם הנגטס הערב, אפילו שהם לא היו טובים באופן מיוחד. הם קבוצה טובה, והם יהיו בפלייאוף, אבל הם יכולים לשחק הרבה יותר טוב.

הרבע השני הסתיים במינוס 12, והחצי השני כולו היה בסימן נסיון נואש לקמבק שלא קרה. וזה לא שהווריורס לא רצו. ההגנה דווקא הייתה טובה מאוד. דריימונד גרין היה מלא אנרגיה ונלחם כמו אריה מתחת לסלים מול יוקיץ׳ האימתני. הווריורס הצליחו לעצור את הנגטס הרבה פעמים – מספיק פעמים כדי לייצר ריצות משמעותיות, אבל שום דבר בהתקפה לא עבד. דקה ו-51 שניות לסיום הרבע השלישי נרשם אירוע נדיר. הווריורס קלעו שלשה. חתן השמחה, ניק יאנג, אפילו לא חייך. זוכרים את השלשה של גרין? היא נקלעה בהתקפה הראשונה של המשחק. בינה לבין השלשה של יאנג הווריורס הספיקו להחטיא לא פחות מ-20 זריקות רצופות מעבר לקשת. זאת לא טעות דפוס. עשרים החטאות רצופות לשלוש.

הרבע הרביעי היה דומה. הווריורס נלחמו בהגנה ופשוט לא הצליחו להכניס את הכדור לטבעת. 3 וחצי דקות לסיום הנגטס עלו ליתרון 17, וסטיב קר הרים דגל לבן. הכוכבים ירדו לנוח. עוד יומיים יש משחק גדול: לברון וחבורתו מגיעים לביקור חג. קארי עדיין יהיה על הספסל, ואני אהיה שם כדי לראות מקרוב ולדווח, מטעם אתר הופס, שם תוכלו לקרוא על כך.

כאמור, יום קשה עבר על כוחותינו בהתקפה. אני לא יכול לציין אפילו שחקן אחד ששיחק היטב בהתקפה. קארי וליוינגסטון כאמור פצועים, ואיגודלה היה חלש במיוחד, משחק שני ברציפות. כספי קלע 5 נקודות באחוזים טובים (כמו תמיד, יש לאמר), הוסיף 7 ריבואנדים ו-2 אסיסטים ב-21 דקות, אבל לא הצליח להטביע חותם משמעותי על המשחק.

לפני שאסיים בקריאת עידוד מסורתית, אני רוצה להביט שוב על דף הסטטיסטיקה. הנה התוצאה הסופית של הערב: 81-96 לאורחים מדנבר. 81 נקודות לווריורס, ב-4 רבעים. 6 נקודות פחות מהממוצע העונתי שלהם ל-3 רבעים בלבד. לא נעים.

GO WARRIORS