דמרקוס קזינס מצטרף לווריורס

מציאה. לי אמנם אין 5.3 מיליון דולר, אבל עבור ג׳ו לייקוב מדובר בכסף קטן. עד כדי כך קטן, שהוא מוכן לשלם קנס של פי כמה, עקב חריגה מתקרת השכר. לא קשה לנחש מדוע עיסקה כל-כך לא צפויה היתה יכולה להתרחש: קזינס, שבימים כתיקונם היה שווה חוזה מקסימום, יחזור מפציעה קשה בגיד אכילס, ולמרות שסיים חוזה, לא קל לשכנע מנג׳רים בליגה הזו להמר 150 מיליון דולר על שחקן שלא ברור איך הפציעה תשפיע עליו. קזינס הבין שאת הכסף הגדול הוא לא יקבל השנה, אז העדיף להצטרף לאלופה ולעשות את המכה בקיץ הבא.

להצטרף לאלופה… עדיין לא כתבתי על האליפות הזו. האמת, על סידרת הגמר אין לי הרבה מה לאמר: הכל היה צפוי, ודי חד צדדי. לא ממש כוחות. על גמר המערב מול יוסטון, לעומת זאת, יש לי הרבה מה לאמר, אך עכשיו אני מוכרח להתייחס לצירופו של דמרקוס קזינס, בוגי בשבילכם (ובשבילי), לגולדן סטייט.

נתחיל בבשורה בטובה, והדי מובנת מאליה: הווריורס מקבלים שדרוג משמעותי בעמדה הכי חלשה שלהם בשנים האחרונות. קזינס הוא אולסטאר לגיטימי, אחד מהסנטרים הטובים בליגה, ויחד איתו יש לווריורס חמישייה של שחקני אולסטאר, כולם בשיא הקריירה שלהם. מבחינת כישרון התקפי, מדובר אולי בחמישייה הטובה אי פעם. אין צורך לפרט, מספיק רק לציין את השמות. אבל לפני שפותחים את בקבוקי השמפניה, כדאי להכנס לפרופורציות: עד שיוכח אחרת, תוספת הכוח הזו היא על הנייר בלבד. בדרכי הביתה מהעבודה הערב, שמעתי את דיימון ברוס, שדרן הרדיו האהוב עלי, מציע לקיים את תהלוכת האליפות טרם פתיחת העונה. מעבר להתנשאות המאוד מעצבנת, ומעבר לסיכון המאוד מוחשי של יצירת עין הרע, מדובר בחוסר הבנה מוחלט של משחק הכדורסל, ושל ספורט מקצועני באופן כללי.

בטרם אתחיל לסייג, צריך להודות: אני בהחלט שמח על צירופו של קזינס. אני באמת חושב שהוא יעשה אותם טובים יותר, אבל… מוקדם מדי לחגוג. גם אם קזינס ישתלב למופת במרקם הקבוצתי, ועל כך בהמשך, הווריורס במרחק פציעה משמעותית אחת מאובדן הפייבוריטיות מול יוסטון, ואולי מול הלייקרס, אם הכל שם יתחבר (גם על כך בהמשך). נסו לדמיין את הסידרה מול יוסטון, כאשר קזינס משחק בווריורס וקווין דוראנט, או סטף קארי, פצועים ולא כשירים למשך הסידרה כולה. על מי הייתם שמים את הכסף? שלא לדבר על מכת פציעות, כפי שהייתה לבוסטון העונה, או לקליבלנד בשלבים האחרונים של פלייאוף 2015. דברים כאלו קורים כל הזמן, ושום דבר לא מבטיח לווריורס 100% בריאות באביב 2019.

אפילו יגיעו הווריורס כשירים ובריאים לפלייאוף, מי יודע כיצד ישתלב קזינס במשחק ההתקפה של הווריורס? זוכרים את הלייקרס של קובי ושאק, בעונה בה הם צירפו את גארי פייטון וקארל מאלון? בעיר המלאכים לא רק דיברו אז על אליפות, אלא בעיקר על דומיננטיות חסרת תקדים ושבירת שיאים. בסוף זה הסתיים במפח נפש מול דטרויט. עם כל הכבוד לקזינס, ויש לי המון הערכה ליכולות שלו, אפשר בהחלט לטעון שהוא מעולם לא הצליח להיות בורג חשוב בסיפור הצלחה בליגה. נכון, לא היתה לו הרבה עזרה בסקרמנטו, אך איך תסבירו את העונה האחרונה, בניו-אורלינס? עד הפציעה, קזינס שיחק נפלא והוביל, יחד עם דייויס, את הפליקנס לפלייאוף. כשנפצע, כולם חשבו שהפליקנס גמורים, אך דווקא אז דייויס העלה הילוך, והמשחק הקבוצתי, בניצוחו של אלוין ג׳נטרי, השתפר ככל שהעונה נמשכה. לשיאם הגיעו הפליקנס כשטיטאו את פורטלנד החזקה בסיבוב הראשון. איך קרה שדווקא בלי קזינס, הקבוצה הלכה והשתפרה? האם יכול להיות שקזינס הוא מסוג השחקנים שקשה לפרוח לצידם? אינני סבור שהתשובה בהכרח חיובית, אבל ללא ספק זו שאלה לגיטימית.

זאת ועוד: קזינס אוהב מאוד לזרוק, ולא בטוח שקר יאהב את קבלת ההחלטות שלו, ואת בחירת הזריקות שלו. מעבר לכך, קזינס חתם לשנה אחת, מתוך מטרה לעשות את הכסף הגדול בקיץ הבא. כדי שזה יקרה, קזינס צריך להוכיח למנג׳רים בליגה שכוחו עדיין במותניו. בתרגום לשפת הכדורסל: קזינס צריך למלא את דף הסטטיסטיקה, ובעיקר הדברים אמורים לגבי צבירת נקודות, הצד החזק של קזינס. סטיב קר תמיד מטיף לויתור על זריקה טובה לטובת זריקה טובה יותר. הפירגון הזה מתחיל אצל קארי ודוראנט, ומחלחל כל הדרך עד לאחרון השחקנים. מה יקרה כאשר קזינס יקבל את הכדור בפוסט, ויבחין בקליי פנוי בפינה? האם הוא ימסור או יקח ג׳אמפ? בכל זאת, מדובר על 150 מיליון דולר – אתם לא הייתם זורקים? ואם הוא יעדיף לזרוק, האם בהתקפה הבאה הוא יקבל את הכדור מדריימונד? כשם שמשחק קבוצתי הוא דבר מדבק, היעדר משחק קבוצתי מדבק לא פחות. האם הייתם אתם מוסרים את הכדור, אם הייתם יודעים שלא תקבלו אותו בחזרה? לסטיב קר יש המון כישרון בחדר ההלבשה, אך כלל לא ברור איך הוא גורם לכל החלקים לפעול ביחד.

ועד עכשיו דיברנו רק על הצד ההתקפי, הצד החזק של קזינס. ג׳אוייל מגי, ללא ספק חביב האוהדים באורקל, עזב את הווריורס וישחק בלייקרס בעונה הבאה. אל תבינו אותי לא נכון: קזינס הוא שידרוג משמעותי, אבל בהגנה מגי טוב יותר. בל, לוני ומגי הצליחו לא רע בחילופים על קשת השלוש מול שחקני הקו האחורי הטובים בליגה בפלייאוף האחרון. מה הסיכויים של קזינס לעצור את הארדן? ועוד לא דיברנו על חסימות והגנה על הטבעת. בקיצור, על הנייר הפוטנציאל בשמיים, אבל כדי שהדברים יעבדו צריך להתגבר על הרבה מכשולים.

אם כבר דיברנו על גאוייל מגי, חייבים להתייחס למה שקורה בלייקרס. על הנייר, זה נראה מאוד מבטיח. הלייקרס שומרים על הכישרונות הצעירים שלהם (לעת עתה, כל עוד קוואי לאונרד מחכה לטרייד), וקיבלו את השחקן הטוב בעולם ואת רונדו, אחד המוסרים הטובים בליגה. יהיה מעניין לראות איך אינגראם, כישרון אדיר שצפוי היה לעשות את הפריצה שלו בקרוב ולהפוך לאול-סטאר, ואיך רונדו, רכז שצריך את הכדור בידיים שלו, יתפקדו לצד לברון. עוד יהיה מעניין לעקוב אחרי הדינמיקה בכל מה שקשור לקבלת ההחלטות בקבוצה. מי יהיה הקול הדומיננטי בפסקי זמן? האם לברון, שלפי הדיווחים היה מעורב בכל החלטה של המועדון בקליבלנד, יקח צעד אחורה ויתרכז במשחק בלבד? מה יקרה כשלא יאהב את התרגיל של וולטון? האם וולטון יהיה מספיק אמיץ (ועם מספיק גיבוי) כדי לנזוף בלברון על מאמץ לקוי בהגנה?

ועוד מילה, על כספי: איזה כיף לשמוע שהקריירה שלו ב-NBA נמשכת. היו לא מעט קולות שקראו לו לחזור לארץ, או לאירופה. גאווה גדולה לספורט הישראלי – שיהיה המון בהצלחה. כשהוא יגיע לביקור כשחקן ממפיס, הוא צפוי לקבל טבעת לפני המשחק. לא בטוח שאזכה עוד פעם לראות שחקן ישראלי מקבל טבעת אליפות ב-NBA. לגזור ולשמור.

GO WARRIORS

יומן פלייאוף לקראת גמר המערב

הגיע רגע האמת. הסדרה אותה כולם מכנים, בצדק, הגמר האמיתי, מתחילה ביום שני. האליפות נשארת במערב השנה, עם כל הכבוד ללברון, השחקן הטוב בליגה, ולבראד סטיבנס, המאמן הטוב בליגה (אם לא סופרים את פופוביץ׳). שתי הקבוצות הטובות בליגה הן יוסטון וגולדן סטייט, והן במרחק שנות אור מכל השאר. לראשונה תחת סטיב קר, הווריורס פותחים סידרת פלייאוף בחוץ וזה יהיה מבחן אמיתי עבור האלופה. הרוקטס מוכנים, רעבים, ומרגישים שזו השנה שלהם. הולך להיות קרב אדיר.

ברדיו המקומי לא מפסיקים לדבר על הסדרה הזו כבר שבוע שלם. גם בעיתונות הישראלית כבר נשפכו הרבה מילים. אני אתמקד על מספר נקודות מפתח שעשויות להשפיע, או אפילו להכריע את הסדרה. נתחיל בהגנה.

באופן כללי, הווריורס אוהבים להחליף שמירה בחסימות, במיוחד כשעל הפרקט ״חמישיית האמפטון״ (דוראנט, קארי, תומפסון, גרין ואיגודלה). אבל מול הארדן זה יהיה קשה. קארי לא יוכל לשמור על הארדן לאורך זמן, וכשעל המגרש גבוה אמיתי, כמו מגי, ווסט או לוני, זו ממש התאבדות להפקיר אותו על קשת השלוש מול הארדן הכל-יכול. שמירה כפולה היא אופציה בעייתית אפילו יותר: ליוסטון שלל קלעי שלוש ואי אפשר לתת להם זריקות חופשיות. המסקנה: יהיה צריך להלחם בחסימות ולנסות למנוע מיס-מאץ׳ על הארדן. הבשורה הטובה: לווריורס יש לפחות ארבעה שחקנים שיכולים להקשות עליו.

קליי תומפסון כבר צבר מוניטין של ״עוצר הארדן״. קליי למד לא לנסות לחטוף ולהקפיד לשמור על הידיים הרחק מהכדור של הארדן. את העבודה הוא עושה עם הרגליים, והוא סומך על עזרה כשהארדן חודר לסל. קליי אכן שומר מעולה, אבל את עבודת השמירה על הארדן צריך לחלק בין כמה שחקנים. גרין שומר נפלא, והוא פה ושם יוכל לעשות עבודה טובה במקרה של חילוף, אבל הארדן מהיר מדי בשבילו. גם איגודלה יוכל לתת כמה דקות של הגנה על הארדן, אבל מכולם, אני דווקא אוהב את קווין דוראנט לתפקיד הזה. לקווין רגליים זריזות כמו של גארד, ויתרון הגובה שלו מאפשר לו לכפר על כמעט כל מרחק שהארדן יכול ליצור בעבודת רגליים. אם קליי יתקשה או יקלע לבעיית עבירות, או אם ניקלע למשחק צמוד, אני בהחלט יכול לראות את סטיב קר שם את דוראנט על החבר שלו מתקופת אוקלהומה.

אם ההתמודדות עם הארדן באחד-על-אחד מהווה אתגר, הרי שהפיק-אנד-רול שלו עם קאפלה זו כבר בעייה רצינית. התיאום בין השניים מושלם. השחקן היחיד שיוכל ״להראות את עצמו״ בחסימה ולחזור בזמן למסירת ההליי-הופ הוא דריימונד גרין, שעשה זאת בהצלחה מרשימה מול רונדו ודייויס. האם זה אומר שגרין צריך לשמור על קאפלה? זה יקרה כשחמישיית האמפטון תהיה על המגרש, אבל עם סנטר אמיתי יהיה קשה לעצור את הפיק-אנד-רול הזה. קאפלה התמודד מול קארל אנתוני טאונס בסיבוב הראשון ומול רודי גובר בסיבוב השני והיה טוב משניהם. הוא נתן הגנה פשוט פנטסטית, ובהתקפה הרבה להנות מתשומת הלב שהארדן וכריס פול קיבלו. גרין, שהתמודד בהצלחה עם למרקוס אולדרידג׳ בסיבוב הראשון ועם אנתוני דייויס בסיבוב השני, לא יתקשה לעצור את קאפלה באחד-על-אחד, ולו מהסיבה הפשוטה שקאפלה לא מקבל הזדמנויות כאלה. המבחן האמיתי יהיה בסגירה לריבאונד ובפיק-אנד-רול.

נושא נוסף בו כנראה עסק צוות האימון של הווריורס הוא הרוטציה. אני נוטה לשער שחמישיית האמפטון, שהרשימה מאוד מול ניו-אורלינס, תהיה החמישייה הפותחת גם מול יוסטון. אבל בניגוד לסדרה מול הפליקנס, הרוטציה וחלוקת הדקות, בעיקר בתחילת הרבע השני והרביעי, חייבים להשתנות. סטיב קר מאוד אוהב את חמישיית ההגנה שלו, עם ווסט, ליוינגסטון, גרין, איגודלה ותומפסון. להרכב הזה אכן נתונים מסחררים של יעילות הגנתית, אבל ראינו העונה הרבה דקות, כולל בפלייאוף, בהן החמישייה הזו התקשתה לייצר סלים, או אפילו מצבי זריקה סבירים. גרין ואיגודלה זורקים רק אם מצמידים אקדח לרקה שלהם. ווסט וליוינגסטון יכולים לעיתים להתחמם בהתקפה, אבל הם לא סקוררים טבעיים. קליי הוא הסקורר היחיד בהרכב הזה, וגם הוא מתקשה לפעמים כשהוא צריך לסדר לעצמו מצב קליעה תוך כדי כדרור. ההגנות כבר למדו את זה, והן רודפות אחרי קליי מסביב לחסימות ומונעות ממנו את הכדור.

מה שעבד מול סן-אנטוניו וניו-אורלינס לא יעבוד מול יוסטון. צריך ללמוד ממייק ד׳אנטוני, שמשאיר על הפרקט את הארדן או כריס פול כל הזמן. אם שניהם על הספסל, כנראה שהמשחק כבר הוכרע. סטיב קר צריך להשאיר שניים מתוך שלושת הסקוררים שלו על המגרש בכל רגע נתון, ואם כבר מעלים לפרקט רק אחד מהם, כדאי שזה יהיה דוראנט, שתמיד יכול לסדר לעצמו איזו זריקה שהוא רק רוצה.

מי יהיה האקס-פקטור בסדרה הזו? משחק התקפה טוב של איגודלה יכול להכריע את הכף לטובת הווריורס. מהצד השני בעיקר מפחיד אותי ג׳ראלד גרין. איזו החתמה מבריקה של הרוקטס. גרין אתלטי מאוד, מביא המון אנרגיות ויכול לקבור שלשות בקצב. אם הוא ישחק טוב לווריורס תהיה בעיה. הוא מזכיר לי את ג׳ונתן סימונס שלפני שנה שיחק בסן-אנטוניו: כל זמן שהווריורס התמקדו בקוואי לאונרד ובלמרקוס אולדרידג׳, סימונס חגג עליהם עם שלשות, דאנקים וריבאונד התקפה. ג׳ראלד גרין יכול להוות בעיה דומה, כשהווריורס מתמקדים בהארדן ופול.

עוד פחות מיומיים זה מתחיל.

GO WARRIORS