ה-Warriors מחצו את הבלייזרס 90-135


לא ממש כוחות. פורטלנד הגיעו לאורקל כשהם בכושר לא טוב ולא הצליחו לתת פייט רציני בשום שלב. ה-Warriors ניצחו את כל הרבעים ולבלייזרס פשוט לא היתה תשובה. 18 הפרש אחרי הרבע הראשון, 25 במחצית, 36 אחרי שלושה רבעים, 45 הפרש בסיום.

אחרי מסע משחקי חוץ מתיש, לווריורס היה אתמול יום מנוחה בבית. בלי נסיעות, בלי כדורסל. זה עשה להם רק טוב. זה לא קורה כל יום שגם ההגנה וגם ההתקפה משחקים נהדר. הערב זה קרה. משחק אדיר של כמעט כל השחקנים, אחוזי קליעה טובים, תנועה ללא כדור, חסימות ואסיסטים, ובצד השני חילופים אוטומטיים, כפייה של זריקות קשות וסגירה בריבאונד. אין דבר כזה כדורסל מושלם, אבל זה היה די קרוב.

איך שלא תסתכלו על זה, ולא משנה כמה ביקורתיים תנסו להיות, מה שהווריורס עשו הערב בהתקפה הוא לא פחות ממרהיב. אני יודע, לבלייזרס יש את אחת ההגנות הגרועות הליגה, ומבחינת יעילות הגנתית הם במקום האחרון, אבל צריך להסיר את הכובע בפני שחקני גולדן סטייט, הם פשוט שיחקו נפלא. דוראנט פתח בשלשה את המשחק והווריורס לא הביטו יותר לאחור: 26 לקארי ודוראנט ברבע הראשון (5 נקודות יותר מאשר כל הבלייזרס), כשדוראנט מושלם עם 4 מ-4 מהשדה וקארי עם 80% מהשדה כולל 3 שלשות, כשהוא מחטיא זריקה אחת בלבד. דוראנט שחקן מדהים. באחת ההתקפות הוא עקף בצעד ראשון את מקולום על קשת השלוש, כשהוא עם הפנים לסל, וסיים את המהלך בדאנק מהדהד על הגבוהים של פורטלנד. אני לא חושב שהיה אי פעם שחקן בגובה שלו שמסוגל לבצע מהלך כזה. מדהים. בניגוד למשחקים בתחילת העונה, הפעם הוא לא היה לבד. קארי היה חם, תומפסון חכם ויעיל, והכל דפק כמו שעון. מכונה משומנת להפליא.

גם בהגנה היתה לאוהדים נחת. ה-Warriors מכירים טוב טוב את הבלייזרס. 9 משחקים הם שיחקו נגדם בעונה הקודמת, כשהבלייזרס ניצחו פעמיים: פעם בפלייאוף ופעם בעונה הרגילה, כשלילארד התעלל בהם עם 51 נקודות (שיא קריירה) ופורטלנד הביסו את גולדן סטייט ב-32 הפרש – התבוסה הגדולה ביותר של הווריורס בעונה הקודמת. המפתח הוא לעצור את לילארד, והמנעול נמצא בידיים של קליי תומפסון, שעם עבודת רגליים אדירה ויתרון גובה הצליח הערב למנוע ממנו לחדור לסל וכפה עליו זריקות קשות. לדמיין לילארד יש היסטוריה ארוכה של הצגות באורקל ארינה. לילארד יליד אוקלנד והוא כמעט תמיד נתן משחקים גדולים כשהגיע לביקור בית. לא הערב. את הרבע הראשון הוא סיים עם 2 נקודות ב-0% מהשדה, בתחילת הרבע השני נח על הספסל כרגיל, וכשחזר, אי שם באמצע הרבע השני, הווריורס כבר היו ביתרון 25 והמשחק היה די גמור. לילארד מאוד התקשה מול קליי, אבל בפיק-אנד-רול עם פלמלי הוא פתאום מצא את עצמו מול דריימונד גרין. מן הפח אל הפחת. לילארד אמנם סיים עם 20 נקודות באחוזים סבירים, אבל כמעט הכל בגארבג’, כשרוב הנקודות שלו באות מזריקות קשות.

כאמור, כמעט כולם שיחקו נהדר בגולדן סטייט, אבל מעל כולם זרח הלילה קווין דוראנט: 34 נקודות ב-11 מ-13 מהשדה, כולל 4 מ-5 לשלוש, 11 ריבואנדים, 4 אסיסטים, 2 חטיפות וחסימה אחת, עם מדד של 32+ ב-30 דקות. תותח על. גם קארי היה חם עם 5 מ-8 לשלוש, תומפסון סולידי עם 7 מ-15 מהשדה והגנה פנטסטית, גרין רק עם 3 נקודות אבל כרגיל ענק בכל השאר: 12 ריבואנד ו-13 אסיסטים ב-28 דקות, ודקות טובות של כולם: פצ’וליה שחזר והיה טיפונת חלוד בפתיחה, מגי עם 11 נקודות ב-100% (ככה זה שכל התפקיד שלך בהתקפה זה להטביע), איגודלה, ווסט, ליוינגסטון, ועוד, ועוד… כולם שיחקו טוב. כל 13 השחקנים שותפו הערב, והרבה: לפחות 7 דקות. למרות זאת, לווריורס אין אפילו שחקן אחד הערב שסיים עם מדד פלוס-מינוס שלילי. עד כדי כך היתה השליטה מוחלטת.

אי אפשר בלי לדבר על איאן קלארק הערב. נראה שהוא מאוד אוהב לשחק נגד פורטלנד העונה. במשחק הקודם סיים עם שיא קריירה של 22 נקודות ב-100% מהשדה, כולל 3 שלשות. הערב שוב שיפר את שיאו האישי: 23 נקודות עם 9 מ-11 מהשדה, כולל 3 מ-4 לשלוש. תוסיפו לזה 2 ריבואנדים ו-4 אסיסטים. במדד הפלוס-מינוס הוא שני הערב רק לדוראנט, עם 25+ ב-21 דקות. המשחק הבא נגד פוטלנד יתקיים בעוד שבועיים וחצי… איאן קלארק כבר מתכונן.

מילה על הבלייזרס: מקום 8 במזרח ומאזן של 13 ניצחונות ו-16 הפסדים. פורטלנד היא מתחרה רצינית על תואר אכזבת העונה בשלב זה. אני מאמין שהם עוד ישתפרו. ראיתי אותם הרבה בשנתיים האחרונות, והם מאוד הרשימו, בעיקר בפלייאוף האחרון. יש להם קו אחורי מהטובים בליגה, ושורה של קלעים ושחקנים אתלטים מסביבם. הבעיה שלהם היא ללא ספק בהגנה, ואני חושב שיש להם את הכלים כדי לשפר אותה. הם לא יהיו ממפיס, אבל מקום אחרון בליגה? הם יכולים לשחק יותר טוב.

ל-Warriors יש עכשיו יומיים לנוח: בלי נסיעות, בלי משחקים. זה טוב, כי ביום שלישי הג’אז מגיעים לביקור. המשחק הקודם נגדם לא היה מדד לכלום: כמעט כל החמישייה שלהם לא שיחקה. אם הם יבואו בהרכב מלא זה הולך להיות קשה, אבל בבית, עם מנוחה של יומיים, הווריורס צריכים לנצח. אני אהיה שם ותוכלו לקרוא על זה באתר ההופס.

GO WARRIORS

ניצחון מרשים ל-Warriors בפורטלנד

Joe Camporeale-USA TODAY Sports
Joe Camporeale-USA TODAY Sports
בוקר טוב גולדן-סטייט. אחרי שלושה משחקים צולעים הצליחו ה-Warriors להציג משחק איכותי בשני צידי המגרש, ולנצח בחוץ קבוצה טובה מאוד כמו פורטלנד.

כמו הרבה מאוד משחקים בשנה שעברה, ה-Warriors גמרו את המשחק ברבע בשלישי, כשהם עושים זאת עם חמישה שחקנים אגרסיבים בהגנה וסטפן קארי אחד בהתקפה. כמה כיף להזכר – כך נראתה העונה הקודמת.

הפתיחה דווקא לא בישרה על הבאות. משחק המסירות בהתקפה אמנם נראה שוטף אך ההגנה היתה איומה. השמועה ב-NBA כבר עשתה כנפיים: כדי להשיג זריקה נוחה מול גולדן-סטייט צריך לעשות פיק-אנד-רול עם השחקן שעליו שומר פצ’וליה. במקרה של חילוף פצ’וליה נשאר חסר אונים מול הגארדים הזריזים. כל פתרון אחר מותיר שחקן חופשי לתקוף את הסל או לעלות לקליעה נוחה. יש גבול כמה גרין יכול למלא את החור הזה וגם לשמור על השחקן שלו. זה בדיוק מה שפורטלנד עשו. אחרי 6 דקות לסטיב קר נמאס. פצ’וליה ירד לספסל ונכנס איגודלה. חמישיית המוות נקראה לדגל מוקדם מהצפוי. ב-6 הדקות שנותרו ברבע הראשון ה-Warriors הפכו פיגור 5 ליתרון 9, למרות משחק התקפה חלש להחריד של קארי ותומפסון. את השינוי הביאה בעיקר ההגנה, אבל גם דקות מצוינות של דוראנט וקלארק המפתיע.

הרבע השני היה דומה. ההגנה בניצוחו של גרין והספסל בניצוחו של איאן קלארק השאירו את היתרון לקבוצה האורחת. ה-Warriors גם קיבלו תרומה יפה גם מדיוויד ווסט ושון ליוינגסטון. אפילו פצ’וליה, כשחזר, נראה יותר אקטיבי בהגנה. דף הסטטיסטיקה במחצית היה חריג: הספלאס ברדרס עם 6 מ-21 מהשדה, כולל 0 מ-8 משלוש, ולמרות זאת, ה-Warriors ירדו למחצית ביתרון 6. מוזר.

הרבע השלישי כבר היה סיפור אחר. לראשונה העונה, ה-Warriors הצליחו להשתלט לחלוטין על המשחק. ההגנה היתה נהדרת: לחץ על הכדור וחילופים אוטומטיים תיסכלו את הבלייזרס, שמשום מה ניסו פעם אחר פעם לבודד שחקנים על גרין או דוראנט. לרוב זה נגמר בחסימה, איבוד כדור, או זריקת התאבדות. בצד השני קיבלנו תיזכורת מיהו ה-MVP המכהן. 5 נקודות היו לקארי בחצי הראשון. בארבע וחצי דקות הראשונות של הרבע השלישי הוא הוסיף 11. 23 נקודות קלע קארי ברבע הזה, יותר מאשר כל פורטלנד ביחד! את הרבע השלישי סיימו ה-Warriors ביתרון 27, כשהרבע האחרון לפרוטוקול בלבד.

עוד מספר דברים ראויים לציון:

1. משחק נפלא לדריימונד גרין. אמנם רק 6 נקודות (ושלשה!), אבל זה דווקא סימן טוב. יש מספיק סקוררים בקבוצה, וה-Warriors צריכים את גרין שיעשה את כל השאר. אז בבקשה: 9 אסיסטים, 8 ריבאונד, 3 חטיפות ושתי חסימות ב-30 דקות. מה שמדהים אותי הוא מספר האסיסטים. בעונה הקודמת התרגיל העיקרי של ה-Warriors בהתקפה היה פיק-אנד-רול של סטף ודריימונד. לרוב זה נגמר עם הכדור בידיים של גרין, כשהוא למעשה מקבל את ההחלטות. גרין צבר המון אסיסטים במסירות לקלעים בפינה (תומפסון או בארנס) או הלי-הופ לבוגוט. השנה כמעט ולא רואים את התרגיל הזה. קר מעדיף להתחיל את ההתקפה עם פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. אני לא יכול להאשים אותו, אבל ציפיתי שמספר האסיסטים של גרין ירד בצורה משמעותית.

2. משחק נוראי לקליי תומספון, אולי אחד החלשים שלו בקריירה. קליי עדיין לא מצא את הקליעה מבחוץ (אפס משבע לשלוש), אבל הלילה זה השפיע עליו באופן כללי. הוא נראה מתוסכל ולא הצליח להכנס למשחק בשום שלב. אני עדיין לא דואג. בקרוב תבוא ההתפוצצות.

3. אנדרי איגודלה פתח את המשחק עם אפס בטחון עצמי, החטיא שני ליי-אפס ונראה מבולבל בהתקפה. משהו ברבע השלישי השתחרר. אני לא יודע אם זה השפעה של שתי קליעות מהקו, או אולי הוא ראה את קארי מתחמם והרגיש שהחיים חזרו למסלולם, אבל פתאום ראינו אותו משחק משוחרר, מעורב במשחק המסירות הנהדר ברבע השלישי ואפילו קולע בבטחון. זוהי בשורה נהדרת ל-Warriors.

4. איאן קלארק עם שיא קריירה של 22 נקודות. גם זו בשורה נהדרת. קלארק היה מצויין במשחקי טרום העונה ונראה היה שהוא לקח כמה צעדים אחורה עם תחילת העונה עצמה. ה-Warriors זקוקים לנקודות מהספסל.

ה-Warriors סיימו מסע של שלושה משחקי חוץ ללא הפסד, אך רק במשחק הזה שחקו היטב. עכשיו ניתן לקוות שזה לא יעלה להם לראש. שמעתי יותר מדי דיבורים על כמה שהם טובים וכמה שהאליפות הוכרעה טרם תחילת העונה. אני מקווה שכל הפרשנים הללו לא יצאו שוב מהחורים. יש עדיין דרך ארוכה, וצפויות מהומורות לא מעטות. בסך הכל ראינו משחק אחד טוב – מוקדם להכתיר כתרים. בעוד יומיים ראסל ווסטברוק מגיע לביקור. מעבר לפיקנטריה, זה יכולה להיות משוכה לא פשוטה. אוקלוהומה עדיין קבוצה טובה, ויש להם המון מה להוכיח במפגש המסקרן עם האקס.

GO WARRIORS