ניצחון חשוב על ממפיס בבית, 94-106 לגולדן סטייט

זה היה קשה. לממפיס קבוצה עקשנית וסופר קשוחה. המשחק היה צמוד לכל אורכו ורק בדקות האחרונות הצליחו הווריורס לברוח לפער דו-ספרתי ולהכניע את הגריזליס. ניצחון שביעי רצוף לגולדן סטייט.

כידוע, גולדן סטייט משחקים לאחרונה ללא קווין דוראנט הפצוע. גם הגריזליס חסרו סופר-סטאר: גאסול לא שיחק עקב פציעה בכף הרגל. אבל גם בהעדרם, לשתי הקבוצות יש הרבה שחקנים מצויינים, ורובם נתנו הערב משחק טוב מאוד. המשחק הזה היה אחד האיכותיים שראיתי השנה, בהגנה ובהתקפה, מצד שתי הקבוצות. ככה הולך להראות הפלייאוף.

לפני שאפרט על מעללי הווריורס, אני רוצה לדבר על הגריזליס, וחייבים להתחיל עם מייק קונלי. זו פשוט שערורייה שהוא לא היה מעולם אולסטאר. קונלי אחד הרכזים האיכותיים והיעילים בליגה. הוא לא מספק הרבה היילייטס, אבל קבלת ההחלטות שלו, ויכולת הביצוע שלו משני עברי המגרש לא נופלים מאף שחקן בליגה. קונלי מוסר מעולה, קלעי איכותי, שומר מצויין, ומעל לכל מנהל משחק למופת. יש מעט שחקנים בליגה שיודעים לסחוט עבירות כמוהו. שחקן סופר חכם. את הערב הוא סיים עם 29 נקודות ב-60%, כולל 4 מ-6 לשלוש, והרבה הגנה מצויינת על סטף.

לממפיס יש עוד חלקים טובים בפאזל. עד שהניסוי בניו-אורלינס יוכח כמוצלח, לממפיס יש את הקו הקדמי הטוב בליגה. מארק גאסול, שכאמור לא שיחק הערב, הוא הסנטר הטוב ב-NBA. זק רנדולף הבלתי נגמר הוא אופציה התקפית מפחידה. כשרנדולף מתחמם, אין מי שיכול לעצור אותו. תשאלו את דריימונד גרין. רנדולף הערב סיים עם 0 מ-4 לשלוש, ולא ברור למה הוא לוקח זריקות כאלה. בתוך הצבע הוא פשוט תותח, ובמשחק הערב קלע 7 מ-11 מטווח שתי נקודות. עד כמה רנדולף מסוכן? ברבע הרביעי, סטיב קר שלח אליו שמירה כפולה כל פעם שהכדור היה אצלו, למרות שדריימונד גרין שמר עליו. קר אף פעם לא שולח עזרה לגרין.

מסביב לשלושת הכוכבים, לגריזליס סוללת שחקנים קשוחים ומנוסים, והם מאומנים היטב. אני לא מקנא בקבוצה שתאלץ להפגש איתם בסיבוב הראשון. זו אחת הסיבות שהקרב על המקום הראשון במערב השנה כל כל חשוב. ממש קריטי. הקבוצה שתסיים שנייה תקבל קבוצה איכותית בסיבוב הראשון (ממפיס עלולה להיות אחת מהן), וכנראה את יוסטון בסיבוב השני. הקבוצה שתסיים שנייה, אם תעבור שני סיבובים, תגיע לגמר המערב עם הלשון בחוץ.

אז אולי הגיע הזמן לדבר קצת על גולדן סטייט. ניצחון שביעי רצוף, הרבה שחקנים בכושר טוב, וזה היה נחוץ הערב. קארי היה מצויין, עם 21 נקודות, כולל 5 מ-12 מעבר לקשת, 11 אסיסטים ו-4 חטיפות. קארי היה איש הקלאץ’ ברבע הרביעי, עם כמה סלים שעזרו לווריורס לברוח. קליי היה אפילו טוב ממנו, עם 31 נקודות, כולל 7 שלשות מ-11 נסיונות. דריימונד גרין היה סולידי, ונאלץ לעבוד קשה מתחת לסל מול היריבים הקשוחים. מגי, בארנס, ווסט וקלארק נמצאים בכושר טוב ותורמים יפה מהספסל, אבל מעל כולם זרח הערב איגודלה. 20 נקודות, 7 מ-8 מהשדה, 2 שלשות ב-100%, 4 מ-5 מהקו, 7 ריבאונדים, 4 אסיסטים, שתי חטיפות וחסימה, ב-31 דקות של משחק. אנדרי היה אגרסיבי, לקח הרבה החלטות הערב, ואני לא זוכר אפילו אחת מהן שהיתה לא טובה. אנדרי מגיע לישורת האחרונה של העונה הרגילה, לקראת הפלייאוף, בכושר שיא. חוץ מבשורות טובות על הפציעה של דוראנט, לא יכולות להיות חדשות משמחות יותר לווריורס.

אנדרי איגודלה הצטרף לגולדן סטייט, לפני כמעט 4 שנים, ככוכב. שחקן הגנה מעולה, שבעברו 4 עונות רצופות של למעלה מ-17 נקודות בממוצע למשחק. כשעזב את דנבר וחתם בגולדן סטייט, ידע שבכך הוא מוותר על הרבה זריקות והרבה נקודות. ככה זה כשאתה משחק עם קלעים כמו סטף וקליי. שנה לאחר מכן, קיבל ברצון את תפקיד השחקן השישי ועלה מהספסל, כדי לא לפגוע בביטחון ובהתקדמות של האריסון בארנס הצעיר. השנה, עם הצטרפותו של דוראנט, חלה נסיגה בתפוקה ההתקפית שלו. אנדרי לוקח השנה פחות זריקות למשחק מבכל עונה בקריירה שלו. אבל מאז הפציעה של KD, אנדרי נטל פיקוד והוא פשוט נמצא בכושר נפלא. סטיב קר אמר שאנדרי נמצא בכושר הטוב ביותר שלו מאז משחקי הגמר של 2015, אותם סיים עם אליפות ותואר MVP. כמה חשוב אנדרי לווריורס? שימו לב לנתון הבא: מאז שהצטרף לווריורס סיים איגודלה 15 משחקים עם 20 נקודות או יותר. מה המאזן של גולדן סטייט במשחקים הללו? 0-15. GO ANDRE.

אחרי כל הסופרלטיבים, אפשר להביט קצת על חצי הכוס הריקה. החמישייה הפותחת כרגע, כל זמן שדוראנט פצוע, כוללת שני שחקנים שלא תורמים הרבה: מקאו ופצ’וליה. במקרה של פאט מקאו, מדובר ברוקי איכותי, אבל עדיין רוקי. כשדוראנט יחזור, יש לשער שמקאו יצא לא רק מהחמישייה, אלא בכלל מהרוטציה. במיוחד עכשיו, כשאיאן קלארק בכושר טוב. אני רוצה להתמקד בזאזה פצ’וליה. זאזה שמר על מקומו בחמישייה הפותחת מתחילת העונה. יש לשער שעכשיו, פחות מ-10 משחקים לסיום העונה הרגילה, סטיב קר לא יעשה מהפכות. אבל מאז שזאזה חזר מהפציעה, התרומה שלו מזכירה את המשחקים הראשונים של העונה, ואלו לא בשורות טובות. גם סטיב קר יודע: זאזה לא מספיק טוב כרגע בשביל להיות שחקן חמישייה בקבוצה שמתמודדת על האליפות. מכיוון שזה לא הזמן לשלוח אותו לספסל, קר פשוט נותן לו דקות מועטות כשחקן חמישייה. אתם רוצים לדעת מי השחקנים הטובים בגולדן סטייט? אל תסתכלו על מי פותח בחמישייה. תביטו במספר הדקות שכל אחד מקבל. הערב: מקאו עם 12 דקות, פצ’וליה עם 11 דקות. שני שחקני חמישייה. מה עם הספסל? איאן קלארק עם 14 דקות, ליוינגסטון עם 15 דקות, ווסט עם 16 דקות, בארנס עם 25 דקות, ואיגודלה עם 31 דקות. למישהו יש ספק?

הדברים ימשיכו כך עד שיקרה אחד משני הדברים: אם פצ’וליה יחזור לכושר משחק טוב הוא יקבל יותר דקות; אם סטיב קר ימצא את עצמו בפיגור בסידרת פלייאוף, הוא יספסל את פצ’וליה ויוציא אותו לגמרי מהרוטציה, כפי שעשה לבוגוט בגמר 2015. עד אז, מה שהיה הוא שיהיה.

השבוע הזה יהיה קריטי בקביעת הדירוג במערב. הווריורס יוצאים לשני משחקים קשים בטקסס: יום שלישי ביוסטון, יום רביעי בסן אנטוניו. ביום שישי הם שוב נפגשים עם יוסטון, הפעם בבית, ולאחר יומיים יארחו את וושינגטון, שנמצאים בכושר מצויין. ארבעה משחקים קשים ומאוד חשובים. התמונה במערב תהיה מעט ברורה יותר, שבוע מהיום.

GO WARRIORS

פשוט בושה – ה-Warriors נחנקו ברבע הרביעי והפסידו בהארכה לממפיס


בשנה שעברה ה-Warriors שברו לא מעט שיאים בעונה הרגילה. אחד מהם: הקבוצה הראשונה אי פעם שמסיימת עונה כאשר שום יריבה לא מצליחה לנצח אותם יותר מפעם אחת. התענוג הזה כבר לא יחזור השנה: ממפיס כבר ניצחה את הווריורס פעמיים בשני מפגשים העונה, וההפסד הערב כאב במיוחד.

במשך שלושה רבעים הווריורס שיחקו נהדר. קארי נתן רבע שלישי ענק שהזכיר את העונה הקודמת, והיתרון של גולדן סטייט תפח עד ל-24 נקודות. הגריזליס דווקא שיחקו טוב, אולם כל שלושת הסקוררים של גולדן סטייט היו חמים ונראה היה שהניצחון מונח בכיס. ואז הגיע הרבע הרביעי, שניפתח ביתרון 19 לווריורס. אחרי שלושה רבעים של כדורסל קשוח מול קבוצת כדורסל קשוחה כמו ממפיס, עלו ה-Warriors לפרקט רכים ועלובים. הם הציגו משחק נירפה ומפוחד וקיבלו נוק-אאוט. הגריזליס פתחו את הרבע בריצה של 0-7 תוך פחות משתי דקות. 6 קליעות עונשין רצופות העלו את הווריורס ליתרון 18 ואז באה ההתפרקות הסופית: תוך פחות מ-3 דקות הגריזליס רצו 0-16 ופשוט השפילו את הווריורס לעיני הקהל הביתי. מה לא ראינו: בחירת זריקות קטסטרופאלית, איבודי כדור זוועתיים, טיילת בהגנה, כניעה טוטאלית בריבאונד, ועוד, ועוד…

הנה כמה נתונים על הרבע הרביעי: רק שחקן אחד של גולדן סטייט קלע סל שדה (קארי עם 2 מ-5), כל השאר: 0 מ-8. ה-Warriors קלעו 9 מ-16 מהעונשין, כשדוראנט מחטיא שלוש זריקות עונשין רצופות, וקליי 0 מ-2 מהקו. 5 איבודי כדור לווריורס, אחד לגריזליס. להמשיך? בבקשה: אפס אסיסטים לגולדן סטייט ברבע הרביעי. אפס! להזכירכם: הווריורס במקום הראשון הליגה בקטגוריה הזו, בהפרש ניכר מכל האחרות, עם 31.2 למשחק! פשוט לא ייאמן. אבל יותר מכל הסטטיסטיקות הנ”ל, מה שראיתי זו קבוצה מפוחדת שאין לה מושג מה היא רוצה. הווריורס, לפחות עד שיוכח אחרת, הם קצת… איך לאמר את זה… לוזרים. לפני שאתם שולחים אותי לבית חולים לחולי נפש, אני צריך להסביר.

נתחיל במה שכולם יודעים: הווריורס הם הקבוצה הכי טובה הליגה, ויעידו על כך המאזן שלהם ואינספור סטטיסטיקות שונות ומשונות. אין שום קבוצה ב-NBA שיש לה כישרון שמתקרב לקבוצה מאוקלנד. מסיבה זו רוב משחקי הווריורס מוכרעים בשלב מוקדם יחסית, לעיתים קרובות עוד ברבע השלישי. מעט מאוד משחקים של גולדן סטייט היו צמודים בדקה באחרונה, וכאן מתחילה הבעיה. במשחקים הצמודים שהווריורס ניצחו, הם עשו זאת בהגנה. כשאני כותב “הם” אני בעצם מתכוון לדריימונד גרין. שלושה משחקים הוא ניצח עבור הווריורס העונה במהלך הגנתי מכריע: נגד מילווקי, ניו-אורלינס ואטלנטה. בצד בשני של המגרש היו לווריורס מספר הזדמנויות להכריע משחק עם הבאזר העונה. כמה מהם הסתיימו בסל ניצחון? אפס. מה עשו הווריורס הערב, בסוף הרבע הרביעי, עם 7.4 שניות ואפשרות להכריע את המשחק? לא הרבה. אני לא יודע איזה תרגיל שרטט קר בפסק הזמן. אין ספק שהוא סידר תרגיל לקארי, שהיה השחקן הטוב של הווריורס הערב, והיחיד שלא רעדו לו הידיים ברבע האחרון. מה שיצא מזה היה זריקת התאבדות כמעט מחצי מגרש.

בעונה הקודמת, לצד הרבה משחקים בהם הווריורס דרסו את היריבות, היו לא מעט משחקים אותם ניצחו הווריורס עם מהלכי התקפה גדולים, עם סלי ניצחון או סלים שכפו הארכה עם הבאזר. קארי, קליי, גרין, אפילו איגודלה: כולם קלעו סלי קלאץ’. העונה זה נגמר באיבודי כדור, זריקות גרועות ו\או סתם החטאות. זאת ועוד: הווריורס ניצחו הרבה משחקים בעונה הקודמת כשהם חוזרים מפיגור גדול. אני לא זוכר אפילו מקרה אחד כזה העונה. אם הצלחתם לעלות ליתרון גדול מול גולדן סטייט העונה, תסיימו את המשחק עם ניצחון. ההיפך דווקא כן קורה: הווריורס איבדו יתרון 18 נקודות הערב פחות מ-8 דקות לסוף, נגד קליבלנד הם איבדו יתרון 14, 9 וחצי דקות לסיום, וגם במשחק במילווקי הם נחנקו ואיבדו יתרון מבטיח, לפני שגרין סידר להם ניצחון בהגנה.

ללא ספק יש פה בעיה. הבשורות הטובות הן שחומר השחקנים הקיים מכיל כמות מעוררת קינאה של ווינרים מוכחים: קארי, דוראנט ותומפסון קלעו לא מעט סלי ניצחון עם הבאזר בקריירה שלהם. אין שום סיבה שזה ייפסק העונה. לווריורס גם יש מאמן נפלא, חכם ובעל מוח כדורסל חריף. אני משוכנע שהוא ימצא פיתרון. הנה מספר מחשבות ודרכי פיתרון:

1. צריך זמן. זוכרים את העונה הראשונה של לברון במיאמי? בתחילת העונה היו להם אחוזי קליעה מחרידים ברגעי קלאץ’. לוקח זמן להרגיש נוח: קארי ותומפסון צריכים להתרגל למנהיג חדש בקבוצה, וגם לכוכב על כמו דוראנט לוקח זמן להרגיש בעל-בית, בעיקר כשלצידו MVP מכהן. עם קצת סבלנות יכול להיות שהכל יסתדר.

2. צריך לקבוע היררכיה. עד עכשיו ברוב המהלכים המכריעים סטיב קר הלך אל דוראנט. הערב אל קארי. אפשר להבין, במיוחד כשדוראנט לא מפסיק להחטיא וקארי היחיד שמשחק עם ביטחון… אבל! – דוראנט הוא היחיד בקבוצה, ואחד השחקנים היחידים בליגה, שתמיד, אבל תמיד, יכול לסדר לעצמו מצב קליעה טוב. דוראנט לא תמיד יקלע, אבל השילוב של הגובה, הזריזות ויכולת הקליעה שלו הופכים אותו לבלתי שמיר (יש מילה כזו?) – בפוטנציה, הוא תמיד יכול להגיע למצב קליעה נוח. אני מציע שסטיב קר יכריז עליו כעל אופציה ראשונה. זה לא אומר שהוא יהיה זה שתמיד יקח את הזריקה, אבל זה קודם כל צריך לעבור בידיים שלו.

3. צריך גמישות. לכל תרגיל מכריע צריכות להיות שתיים-שלוש חלופות, במקרה של לחץ, שמירה כפולה או התפתחות לא צפויה. הערב נראה היה שהווריורס התעקשו ללכת אל קארי, למרות הלחץ שהגריזליס הפעילו עליו. צריך אופציה ‘ב’ ואופציה ‘ג’. הגריזליס ידעו שהכדור ילך לקארי.

4. צריך תרגילים יותר טובים. זו כבר השערה בלבד – אני לא באמת יודע אילו תרגילים יש לווריורס עבור מהלך אחרון ואיך סטיב קר מכין את השחקנים. אולי הכל בעיה של ביצוע קלוקל? בכל מקרה, סטיב קר הוא מאמן מבית מדרשו של פופוביץ’ – מאסטר בתכנון של מהלכים כאלו. בהצלחה!

לא דיברתי על ההארכה… האמת שאין הרבה מה להגיד. ממפיס התייצבה לחמש הדקות הנוספות עם המון ביטחון. היחיד שהראה לב בווריורס היה דריימונד גרין, וזה לא היה אפילו קרוב בשביל להספיק. חוץ ממנו, אף אחד בגולדן סטייט לא האמין שניתן לנצח. 119-128 לממפיס, למרות 40 נקודות של קארי.

המשחק הבא נגד ממפיס יהיה עוד למעלה מחודש. זה יהיה מבחן אופי לווריורס: האם הם יכולים להתמודד עם קבוצת כדורסל קשוחה כמו ממפיס? עד אז, יש עוד כמה נקודות ציון: ב-16 לחודש לברון וחבורתו באים לביקור, ב-20 לחודש הווריורס משחקים ביוסטון. שתי הקבוצות הללו כבר ניצחו את הווריורס העונה. בינתיים, ביום ראשון הווריורס מצפינים לסקרמנטו. את הפוסט הזה פתחתי בסיפור על שיא מהעונה הקודמת שלא יחזור העונה. הנה עוד שיא מהעונה הקודמת: הווריורס בשנה שעברה הם הקבוצה היחידה בהסטוריה של ה-NBA שסיימה עונה רגילה ללא שני הפסדים רצופים. הפסד בסקרמנטו יסיים את הרצף הזה.

GO WARRIORS