הייתי שם: ניצחון 58 לגולדן סטייט, על השאריות של סקרמנטו

hoops.co.il

במשחק הזה הייתי מטעם אתר הופס, ואני מזמין אתכם לקרוא את התקציר ולהמשיך לקרוא את הכתבה באתר הופס:

במשחק שלא עורר עניין רב, הגיע הסגל הצעיר של סקרמנטו לאוקרל, וכצפוי לא הצליח לאיים ברצינות על אלופי המערב. משחק טוב של טיי לאוסון ובאדי הילד היה מספיק רק בשביל לכפות על סטיב קר להכניס את קארי ברבע הרביעי. סטף חזר, קבר שלוש שלשות מהירות, והכריע סופית את המשחק. גולדן סטייט ווריורס (14-58) 114 – סקרמנטו קינגס (45-27) 100.

קווין דוראנט מברך את חבריו לפני המשחק

העונה הרגילה מקרבת לישורת הסופית. זהו הסיקור העשירי שלי מהארינה העונה, ואם הבקשה שלי לאקרדטציה למשחק האחרון שהזמנתי תיענה בשלילה, זה יכול להיות הדיווח האחרון שלי מהשטח העונה. לפני שאספר על המשחק עצמו, חשבתי לשתף אתכם בכמה מהחוויות של איש מדיה באוקרל.
להיות במשחק NBA זו חוויה מומלצת גם לאלה שאינם חובבי כדורסל. להיות איש מדיה מעניק לחוויה פן נוסף, מרתק. החשיפה, החלקית אמנם, למאחורי הקלעים של משחק NBA, היא פריבילגיה שגם אלו שקנו כרטיס באלפי דולרים לא מקבלים.
הכניסה לכתבים מתאפשרת מוקדם, כ-3 שעות לפני המשחק. אין צורך לעמוד בתור. תיקי גב, חצובות ומצלמות גדולות, חפצים אסורים לכניסה עבור הקהל הרחב, מותרים. בחדר המדיה אפשר לפגוש כתבים אחרים, בעלי תפקידים למיניהם, כגון הבדרנים של פסקי הזמן, ואפילו אנשי הצוות המקצועי של הווריורס, כמו רון אדמס, עוזר המאמן, שבא לאכול שם הערב. חדר המדיה מחולק לשניים: אזור הקפיטריה, הכולל בופה מצומצם אך סביר, ואזור עבודה עם תאים הכוללים חיבור לחשמל ולאינטרנט. בימים בהם המשחק משודר מחוף לחוף, החדר יכול להתמלא במהירות. את אנשי הטלוויזיה ניתן לזהות בקלות: הם לובשים חליפות.
בארינה עצמה, המקום של הכתבים מחו”ל נמצא בצד, בקצה העליון של המושבים הנמוכים. בגלל שהוא ממוקם על פלטפורמה מוגבהת, יש מבט טוב מאוד על המגרש, למרות המרחק והגובה, גם כשהקהל קם על רגליו. כך זה נראה לפני המשחק:

להמשך – לחצו על מנת לעבור לאתר הופס לכתבה שלי המתפרסמת שם.

הייתי שם: הפסד שלישי בחמישה משחקים לגולדן סטייט, נצחון לסלטיקס באורקל

hoops.co.il

במשחק הזה הייתי מטעם אתר הופס, ואני מזמין אתכם לקרוא את התקציר ולהמשיך לקרוא את הכתבה באתר הופס:

משבר? דוראנט פצוע והווריורס מפסידים שוב, הפעם בבית. זו השנה השניה ברציפות שהסלטיקס מנצחים באורקל, אבל בעונה הקודמת זו רק היתה מכה קלה בכנף בדרך ל-73 ניצחונות. הערב, זה מרגיש קצת אחרת. הווריורס לא משחקים טוב זה זמן מה, עוד לפני הפציעה של דוראנט, אבל מאז הפציעה אי אפשר להחביא את זה. הווריורס פגיעים, ואין מי שיושיע. סטף וקליי בכושר לא טוב, כל השאר פוחדים לזרוק. ריצה אחת של הסלטיקס, עמוק בתוך הרבע הרביעי, הספיקה לשבור את גולדן סטייט. בסיום: גולדן סטייט ווריורס (12-52) 86 – בוסטון סלטיקס (24-41) 99. פעם שנייה מאז הפציעה של דוראנט שהווריורס שוברים שיא עונתי שלילי של נקודות למשחק.

ההיעדרות של דוראנט משפיעה על גולדן סטייט כמעט בכל אספקט של המשחק, ובעיקר בהתקפה: 102.4 נקודות למשחק ב-5 המשחקים האחרונים לעומת 117.0 בכל העונה. נכון, חלק מזה קשור לירידה בקצב המשחק, אולם בהגנה כמעט אין שינוי: 104.2 ב-5 המשחקים האחרונים לעומת 105.4 בכל העונה. גם כמות האסיסטים ירדה משמעותית: 25.6 לעומת 30.6. ריבאונד? סיפור דומה: הווריורס לקחו בממוצע 5.6 ריבאונדים פחות מהיריבה ב-5 המשחקים האחרונים, כשהממוצע העונתי עומד על פלוס 0.9 כדורים חוזרים למשחק. אבל המקום בו הווריורס סובלים הכי קשה לאחרונה זה דווקא במקום בו הם נוהגים להצטיין: אחוזי הקליעה, בעיקר כשמדובר מעבר לקשת, ובעיקר כשמדובר בספלאש ברדרס. זה נכון: הקו האחורי הטוב בהסטוריה מבחינת יכולת קליעה, נמצא בכושר קליעה חלש. ללא דוראנט, הלחץ עליהם גובר, תרתי משמע: גם הלחץ לייצר נקודות, גם הלחץ של שחקני ההגנה. הנה המספרים: מהשדה קאר ירד ל-43% לעומת 46.3% בכל העונה, קליי עם 34.7% לעומת 46.2% בכל העונה. מעבר לקשת המצב מחמיר: קארי עם 17 מ-57 לשלוש (29.8%) לעומת 39.7% בכל העונה, קליי עם 12 מ-49 (24.5%) לעומת 40.3% בכל העונה. החיים קשים.

להמשך – לחצו על מנת לעבור לאתר הופס לכתבה שלי המתפרסמת שם.