60 לקליי בניצחון הווריורס על אינדיאנה 106-142

pacers-warriors

8 רבעים שיחקו גולדן סטייט ואינדיאנה העונה. את כולם ניצחו הווריורס. לשני המשחקים התייצבו הפייסרס כשהם משחקים לילה שני רצוף. במשחק בקודם, באינדיאנפוליס, הם חסרו מספר שחקני מפתח, אבל כל התירוצים הנ”ל לא יכולים להסביר שתי תצוגות נפל כאלו, בעיקר בהגנה. בפעם הקודמת הובסו הפייסרס ב-37 הפרש. הערב זה נגמר ב-36 הפרש.

אני לא מסוגל להסביר את מה שקורה במזרח השנה. מטבע הדברים, יוצא לי לראות כל קבוצה רק פעמיים, אבל הפער האדיר הין הקבוצות שאני רואה לבין המאזן שלהם פשוט לא הגיוני. ההגנה של הפייסרס, לפחות לפי שני המשחקים מול הווריורס, היא לא פחות מקטסטרופה. כל חיתוך לסל נגמר בליי-אפ או דאנק, ללא כל התנגדות. שחקני הקו האחורי, ובעיקר מונטה אליס, לא מזיזים את הרגליים ונכנעים לכל חדירה, הגבוהים לא באים לעזור. היוצא מן הכלל הוא פול ג’ורג’, שחקן הפייסרס היחיד שמביא איתו קצת גאווה ולחימה להגנה. עם כל זה, איך הפייסרס נמצאים במאזן של כמעט 50%? יותר מזה, כיצר הם ניצחו קבוצות כמו קליבלנד וקליפרס? מצד שני, קבוצה איכותית כמו אטלנטה, שיש לה הגנה חזקה ולא מעט שחקני התקפה מצוינים, מדורגת מקום אחד אחרי אינדיאנה. אפילו קבוצה סופר מוכשרת כמו מילווקי, עמוסה בכוכבים אתלטיים ומאומנת היטב, מדשדשת במקום השביעי בלבד במזרח. פשוט חידה.

יש לי וידוי קטן. אני עדיין אוהד של מונטה אליס. טוב, אולי לא ממש ממש אוהד, אבל יש לו אצלי בלב פינה מאוד חמה. מונטה היה הכוכב המוביל של הווריורס רק לפני חמש-שש שנים. למרות שה-WARRIORS תחת הנהגתו שיחקו נורא ואיום, הוא השאיר אינספור זיכרונות מתוקים אצל האוהדים, כולל שלל סלים וירטואוזיים, ואוסף לא קטן של סלי ניצחון עם הבאזר. כמו רוב האוהדים, ברוב תמימותי זעמתי על הטרייד שלו עם בוגוט, עליו כתבתי כאן:

הטרייד של מונטה אליס

עם כל האהדה שלי לאליס, צריך להודות באמת: אליס שחקן הגנה נוראי, עוד מימיו באוקלנד. גם בהתקפה, עם כל הכישרון שלו, יש לו הרגלים מגונים: הוא מרבה למסור כשהוא באוויר, ללא אופציה של זריקה לסל. לעיתים קרובות מדי זה נגמר באיבוד כדור. זה ממש לא מקרה שקליי חגג ככה כשמונטה “שומר” עליו. קליי קיבל שוב ושוב מבטים חופשיים לסל, כולל ליי-אפס וזריקות לשלוש. כל הליגה יודעת שלא משאירים את קליי חופשי. מונטה אליס עדיין לא שמע על זה. קליי היה נפלא הערב, אבל ראיתי אותו בערבי קליעה אפילו מרשימים יותר. כמעט כל הקלעות שלו הערב היו חופשיות לגמרי, והוא בהחלט היה יכול לקלוע יותר.

אם כבר הזכרתי את קליי, אולי כדאי להתעכב קצת על מה שהוא עשה הערב: שיא קריירה של 60 נקודות, 21 מ-33 מהשדה (64%) כולל 8 מ-14 לשלוש (57%), וכל זה ב-29 דקות בלבד! מדהים. במהלך הרבע בשני, כשהוא התחיל להכנס לזון, כל סל שלו הקפיץ את הספסל לריקוד סוער, כשהכוריאוגרף הראשי הוא אחיו למשפחת ספלאש, ה-MVP בכבודו ובעצמו. קארי קפץ ורקד אחרי כל סל של קליי, ופעם אחת אפילו רץ משום מה לחדר ההלבשה מרוב התרגשות. זה לא פעם ראשונה שזה קורה: אני זוכר את הריקודים שלו כשקליי קלע 37 ברבע השלישי נגד סקרמנטו. תומפסון נמצא בכושר מצויין: ביום שבת קלע 26 באחוזים מצוינים נגד פיניקס, כולל 6 מ-7 מעבר לקשת, והערב קלע 60 נקודות בקצב של יותר מ-2 נקודות לדקה! זו בשורה נהדרת ל-Warriors.

המשחק עצמו לא היה תחרותי יתר על המידה. הווריורס הובילו לאורך כל הדרך, וריצה של 5-26 במהלך הרבע השני גמרה את הסיפור. למחצית ירדו המארחים ביתרון 30 נקודות, כשקליי עם 40 ולגולדן סטייט 25 אסיסטים ורק 2 איבודי כדור! זו הפעם השניה העונה שה-Warriors יורדים למחצית באורקל עם 80 נקודות. לא יאמן. יתרון 30 הנקודות נשמר לאורך כל החצי השני. הפייסרס לא איימו ולו לשנייה על גולדן סטייט. אני חייב להודות שהתרשמתי מאוד גם מההגנה של הווריורס הערב. גרין ודוראנט הגנו בנחישות על הטבעת, כשכולם עובדים יפה בהגנה וכופים על הפייסרס זריקות קשות, כולל פצ’וליה וקארי, שפה ושם קרטעו העונה בצד הזה של המגרש. כל החמישייה שיחקה מצוין הערב. גם איגודלה וליוינגסטון תרמו דקות טובות.

אם יורשה לי להעלות טענה שלא ניתנת לבדיקה או להוכחה, נראה לי שיש בליגה רק שלוש קבוצות שיכולות לטעון ברצינות שיש להן סיכוי לנצח את גולדן סטייט בסדרה של הטוב מ-7: קליבלנד, סן-אנטוניו והקליפרס. (במאמר מוסגר אציין שגם למילווקי יש מאצ’אפ טוב מול הווריורס, אך מכיוון שהם לא מאיימים על ראשות המזרח, סידרת גמר של הווריורס מול הבאקס היא לא ממש מעשית). לווריורס היה עד עתה רק משחק אחד נגד אחת משלוש הקבוצות הנ”ל: בבית נגד סן אנטוניו. כולם זוכרים מה היה במשחק הזה. ביום רביעי ה-Warriors יורדים ללוס-אנג’לס, ותהיה להם הזדמנות נוספת לבחון את עצמם נגד מועמדת רצינית לאליפות. המשחקים נגד הפייסרס, עם כל הכבוד, הם לא מדד לכלום.

GO WARRIORS

טיול קליל באינדיאנה וניצחון 8 רצוף ל-Warriors

Warriors Pacers Basketball
אם יוצא לכם להזדמן לאינדיאנפוליס, אני ממליץ לכם לבקר בטיילת החדשה שנפתחה שם. לטיילת קוראים הגנת הפייסרס. ה-Warriors ביקרו שם זה עתה ומאוד נהנו.

אחרי כמה משחקים נגד קבוצות עקשניות שנלחמות עד הסוף, כמה נחמד לשחק נגד קבוצה שמרימה דגל לבן עם שריקת הפתיחה. להגנתם של הפייסרס (אם יש דבר כזה), יש לציין שהם חסרים מספר שחקנים מובילים, ובראשם הכוכב הגדול: פול ג’ורג’. למרות זאת, ניתן לצפות לקצת יותר רוח לחימה מחבורה של שחקנים שמקבלים הזדמנות להוכיח שמגיעות להם דקות משחק. בכל זאת, מדובר בשחקני NBA.

הווריורס פותחים את המשחקים האחרונים בתרגיל דלת אחורית לדוראנט. הפעם זה לא הצליח, אבל בהמשך המשחק הגנת הפייסרס פתחה את שערייה לכל דיכפין החותך לסל. קליי תומפסון החטיא את השלשה הראשונה שלו, ומיד קיבל עוד שתי הזדמניות בשתי ההתקפות הבאות, שהסתיימו ב-6 נקודות לגולדן סטייט. בכל זאת, מונטה אליס “שומר” עליו. קליי יכול לקלוע מעליו מתי שרק ירצה. לא כוחות. גם בשאר העמדות נהנו ה-Warriors מיתרון בולט. קארי המשיך להחטיא, אך זה לא הפריע לפתוח פער של 8 נקודות אחרי קצת יותר מ-5 דקות של משחק. משחק בינוני מאוד של גולדן סטייט היה די והותר נגד אינדיאנה הערב, והיתרון צמח ל-13 בסוף הרבע הראשון.

7 הדקות הראשונות של הרבע השני היו מגעילות במיוחד. 8 נקודות קלעו הווריורס בדקות הללו, אך עדיין שמרו על יתרון של 10 נקודות. לסטיב קר נמאס והוא העלה את חמישיית המוות. ב-5 דקות הנותרות ה-Warriors רצו 10-19, כשקארי סוף סוף חוזר לקלוע: שתי שלשות + אחת משלושת רבעי מגרש, שנזרקה אחרי הבאזר ולא נחשבה.

המומנטום נמשך בתחילת הרבע בשלישי, כשהחמישייה הפותחת מנפחת את היתרון עד ל-29 נקודות תוך 6 דקות וגומרת סופית את המשחק. לראשונה העונה, הווריורס שמרו על היתרון ונתנו לכוכבים לנוח. אף שחקן חמישייה לא שיחק ברבע הרביעי. מול הפייסרס האומללים, גם הרכב שלישי של גולדן סטייט הצליח להגדיל את היתרון. 83-120 בסיום.

קליי תומפסון הוביל את ההתקפה, איגודלה היה נהדר למרות שהוא ממשיך משום מה להחטיא לייאפס, ומעל כולם הצטיין גרין: 10 נקודות, 9 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2 חטיפות, 2 חסימות ומשחק הגנה מעולה כרגיל. מאיפה הוא מוצא את האנרגיה הזו? קווין דוראנט סיים עם 14 נקודות בלבד, ונראה היה שהוא שומר את האנרגיה למשחקים קשים יותר. בהגנה עדיין שיחק נפלא, והיה מאוד אקטיבי.

ה-Warriors חוזרים הביתה אחרי מסע מוצלח במזרח בו ניצחו 4 מ-4. ביום רביעי הלייקרס מגיעים לאורקול, ואני בטוח שהווריורס מחכים להם, אחרי המבוכה במפגש הקודם עם החניכים של לוק וולטון. אני אהיה שם, ואת החוויות מהמגרש תוכלו לקרוא כאן:

http://www.hoops.co.il

GO WARRIORS