ניצחון חשוב על ממפיס בבית, 94-106 לגולדן סטייט

זה היה קשה. לממפיס קבוצה עקשנית וסופר קשוחה. המשחק היה צמוד לכל אורכו ורק בדקות האחרונות הצליחו הווריורס לברוח לפער דו-ספרתי ולהכניע את הגריזליס. ניצחון שביעי רצוף לגולדן סטייט.

כידוע, גולדן סטייט משחקים לאחרונה ללא קווין דוראנט הפצוע. גם הגריזליס חסרו סופר-סטאר: גאסול לא שיחק עקב פציעה בכף הרגל. אבל גם בהעדרם, לשתי הקבוצות יש הרבה שחקנים מצויינים, ורובם נתנו הערב משחק טוב מאוד. המשחק הזה היה אחד האיכותיים שראיתי השנה, בהגנה ובהתקפה, מצד שתי הקבוצות. ככה הולך להראות הפלייאוף.

לפני שאפרט על מעללי הווריורס, אני רוצה לדבר על הגריזליס, וחייבים להתחיל עם מייק קונלי. זו פשוט שערורייה שהוא לא היה מעולם אולסטאר. קונלי אחד הרכזים האיכותיים והיעילים בליגה. הוא לא מספק הרבה היילייטס, אבל קבלת ההחלטות שלו, ויכולת הביצוע שלו משני עברי המגרש לא נופלים מאף שחקן בליגה. קונלי מוסר מעולה, קלעי איכותי, שומר מצויין, ומעל לכל מנהל משחק למופת. יש מעט שחקנים בליגה שיודעים לסחוט עבירות כמוהו. שחקן סופר חכם. את הערב הוא סיים עם 29 נקודות ב-60%, כולל 4 מ-6 לשלוש, והרבה הגנה מצויינת על סטף.

לממפיס יש עוד חלקים טובים בפאזל. עד שהניסוי בניו-אורלינס יוכח כמוצלח, לממפיס יש את הקו הקדמי הטוב בליגה. מארק גאסול, שכאמור לא שיחק הערב, הוא הסנטר הטוב ב-NBA. זק רנדולף הבלתי נגמר הוא אופציה התקפית מפחידה. כשרנדולף מתחמם, אין מי שיכול לעצור אותו. תשאלו את דריימונד גרין. רנדולף הערב סיים עם 0 מ-4 לשלוש, ולא ברור למה הוא לוקח זריקות כאלה. בתוך הצבע הוא פשוט תותח, ובמשחק הערב קלע 7 מ-11 מטווח שתי נקודות. עד כמה רנדולף מסוכן? ברבע הרביעי, סטיב קר שלח אליו שמירה כפולה כל פעם שהכדור היה אצלו, למרות שדריימונד גרין שמר עליו. קר אף פעם לא שולח עזרה לגרין.

מסביב לשלושת הכוכבים, לגריזליס סוללת שחקנים קשוחים ומנוסים, והם מאומנים היטב. אני לא מקנא בקבוצה שתאלץ להפגש איתם בסיבוב הראשון. זו אחת הסיבות שהקרב על המקום הראשון במערב השנה כל כל חשוב. ממש קריטי. הקבוצה שתסיים שנייה תקבל קבוצה איכותית בסיבוב הראשון (ממפיס עלולה להיות אחת מהן), וכנראה את יוסטון בסיבוב השני. הקבוצה שתסיים שנייה, אם תעבור שני סיבובים, תגיע לגמר המערב עם הלשון בחוץ.

אז אולי הגיע הזמן לדבר קצת על גולדן סטייט. ניצחון שביעי רצוף, הרבה שחקנים בכושר טוב, וזה היה נחוץ הערב. קארי היה מצויין, עם 21 נקודות, כולל 5 מ-12 מעבר לקשת, 11 אסיסטים ו-4 חטיפות. קארי היה איש הקלאץ’ ברבע הרביעי, עם כמה סלים שעזרו לווריורס לברוח. קליי היה אפילו טוב ממנו, עם 31 נקודות, כולל 7 שלשות מ-11 נסיונות. דריימונד גרין היה סולידי, ונאלץ לעבוד קשה מתחת לסל מול היריבים הקשוחים. מגי, בארנס, ווסט וקלארק נמצאים בכושר טוב ותורמים יפה מהספסל, אבל מעל כולם זרח הערב איגודלה. 20 נקודות, 7 מ-8 מהשדה, 2 שלשות ב-100%, 4 מ-5 מהקו, 7 ריבאונדים, 4 אסיסטים, שתי חטיפות וחסימה, ב-31 דקות של משחק. אנדרי היה אגרסיבי, לקח הרבה החלטות הערב, ואני לא זוכר אפילו אחת מהן שהיתה לא טובה. אנדרי מגיע לישורת האחרונה של העונה הרגילה, לקראת הפלייאוף, בכושר שיא. חוץ מבשורות טובות על הפציעה של דוראנט, לא יכולות להיות חדשות משמחות יותר לווריורס.

אנדרי איגודלה הצטרף לגולדן סטייט, לפני כמעט 4 שנים, ככוכב. שחקן הגנה מעולה, שבעברו 4 עונות רצופות של למעלה מ-17 נקודות בממוצע למשחק. כשעזב את דנבר וחתם בגולדן סטייט, ידע שבכך הוא מוותר על הרבה זריקות והרבה נקודות. ככה זה כשאתה משחק עם קלעים כמו סטף וקליי. שנה לאחר מכן, קיבל ברצון את תפקיד השחקן השישי ועלה מהספסל, כדי לא לפגוע בביטחון ובהתקדמות של האריסון בארנס הצעיר. השנה, עם הצטרפותו של דוראנט, חלה נסיגה בתפוקה ההתקפית שלו. אנדרי לוקח השנה פחות זריקות למשחק מבכל עונה בקריירה שלו. אבל מאז הפציעה של KD, אנדרי נטל פיקוד והוא פשוט נמצא בכושר נפלא. סטיב קר אמר שאנדרי נמצא בכושר הטוב ביותר שלו מאז משחקי הגמר של 2015, אותם סיים עם אליפות ותואר MVP. כמה חשוב אנדרי לווריורס? שימו לב לנתון הבא: מאז שהצטרף לווריורס סיים איגודלה 15 משחקים עם 20 נקודות או יותר. מה המאזן של גולדן סטייט במשחקים הללו? 0-15. GO ANDRE.

אחרי כל הסופרלטיבים, אפשר להביט קצת על חצי הכוס הריקה. החמישייה הפותחת כרגע, כל זמן שדוראנט פצוע, כוללת שני שחקנים שלא תורמים הרבה: מקאו ופצ’וליה. במקרה של פאט מקאו, מדובר ברוקי איכותי, אבל עדיין רוקי. כשדוראנט יחזור, יש לשער שמקאו יצא לא רק מהחמישייה, אלא בכלל מהרוטציה. במיוחד עכשיו, כשאיאן קלארק בכושר טוב. אני רוצה להתמקד בזאזה פצ’וליה. זאזה שמר על מקומו בחמישייה הפותחת מתחילת העונה. יש לשער שעכשיו, פחות מ-10 משחקים לסיום העונה הרגילה, סטיב קר לא יעשה מהפכות. אבל מאז שזאזה חזר מהפציעה, התרומה שלו מזכירה את המשחקים הראשונים של העונה, ואלו לא בשורות טובות. גם סטיב קר יודע: זאזה לא מספיק טוב כרגע בשביל להיות שחקן חמישייה בקבוצה שמתמודדת על האליפות. מכיוון שזה לא הזמן לשלוח אותו לספסל, קר פשוט נותן לו דקות מועטות כשחקן חמישייה. אתם רוצים לדעת מי השחקנים הטובים בגולדן סטייט? אל תסתכלו על מי פותח בחמישייה. תביטו במספר הדקות שכל אחד מקבל. הערב: מקאו עם 12 דקות, פצ’וליה עם 11 דקות. שני שחקני חמישייה. מה עם הספסל? איאן קלארק עם 14 דקות, ליוינגסטון עם 15 דקות, ווסט עם 16 דקות, בארנס עם 25 דקות, ואיגודלה עם 31 דקות. למישהו יש ספק?

הדברים ימשיכו כך עד שיקרה אחד משני הדברים: אם פצ’וליה יחזור לכושר משחק טוב הוא יקבל יותר דקות; אם סטיב קר ימצא את עצמו בפיגור בסידרת פלייאוף, הוא יספסל את פצ’וליה ויוציא אותו לגמרי מהרוטציה, כפי שעשה לבוגוט בגמר 2015. עד אז, מה שהיה הוא שיהיה.

השבוע הזה יהיה קריטי בקביעת הדירוג במערב. הווריורס יוצאים לשני משחקים קשים בטקסס: יום שלישי ביוסטון, יום רביעי בסן אנטוניו. ביום שישי הם שוב נפגשים עם יוסטון, הפעם בבית, ולאחר יומיים יארחו את וושינגטון, שנמצאים בכושר מצויין. ארבעה משחקים קשים ומאוד חשובים. התמונה במערב תהיה מעט ברורה יותר, שבוע מהיום.

GO WARRIORS

הווריורס שברו את הנאחס בממפיס, גרין שבר שיאים

זה היה משחק חשוב. הווריורס הפסידו פעמיים לממפיס העונה ונראה היה שהגריזליס מצאו את הנוסחה נגד גולדן סטייט. במפגש הראשון הווריורס הובסו, במפגש השני הגריזליס חזרו מפיגור 24 לניצחון בהארכה. כולם מחכים למשחק באוקלהומה, אבל זה היה משחק חשוב הרבה יותר.

המשחק התפתח בצורה דומה למשחק הקודם באורקל. הווריורס שיחקו היטב ואט אט בנו יתרון שהלך וגדל ככל שהדקות חלפו. ההבדל היה שפעם הקליעה מבחוץ עבדה, בניגוד לשני המשחקים הקודמים. בעיקר הדברים אמורים לגבי תומפסון. קליי קלע את 11 הנקודות הראשונות של הקבוצה, ו-14 נקודות ב-6 הדקות הראשונות. קליי להט במשך כל המשחק והיה המוציא לפועל העיקרי עם 36 נקודות, אבל האיש של המשחק היה דריימונד גרין. 4 נקודות היו לדריימונד הערב, אבל זה לא הפריע לו לסיים עם טריפל-דאבל של 12 ריבאונדים, 10 אסיסטים ולא פחות מ-10 חטיפות (7 בחצי הראשון). אה, גם 5 גגות היו לו במשחק. גרין הוא השחקן הראשון בהסטוריה שרושם טריפל-דאבל עם פחות מ-10 נקודות. 10 החטיפות שלו הן שיא של המועדון, ורק חטיפה אחת פחות משיא כל הזמנים ב-NBA. סטיב קר, ששיחק כמה עונות עם דניס רודמן, טען שמעולם לא ראה שחקן שמצליח להשתלט ככה על משחק עם 4 נקודות בלבד.

בדיוק כמו במשחק באורקל, הווריורס הצליחו להגדיל את הפער ליותר מ-20 נקודות לקראת סוף הרבע השלישי, בעיקר הודות לקווין דוראנט שסוף סוף חימם את הידית. היתרון צמח עד ל-26 בתחילת הרבע הרביעי, אבל הגריזליס המשיכו לשחק בצורה שלא הותירה שום ספקות: הם האמינו כל הזמן שהם יכולים לנצח. ככה זה כשאתה מצליח לחזור מפיגור 24 במשחק הקודם בין הקבוצות. ממפיס אמנם הצליחה לחזור, אך הפעם לא ראינו התפרקות של הווריורס כמו במפגש באורקל. הכי קרוב שהגריזליס הגיעו היה 14 נקודות, 4 דקות לסוף. כאמור, הפעם הווריורס לא נחנקו: 107-122 לאורחים בסיום.

ממפיס לא נחשבת לאחת הקבוצות הטובות בליגה, אבל למעט קליבלנד וסן-אנטוניו, זאת הקבוצה היחידה שיכולה לסכן את הווריורס בסדרה של הטוב מ-7. יותר מהרוקטס, יותר מהקליפרס, גם כשהם בריאים. מייק קונלי רכז יעיל וחכם, וזו פשוט חידה בעיניי שעדיין לא נבחר לאול-סטאר. מארק גאסול הוא הסנטר הטוב בליגה, וזה אפילו לא קרוב. זיבו עדיין תותח-על, ונגד גולדן סטייט הוא תמיד מצטיין. כשגרין שומר על גאסול, אין לווריורס שחקן שיכול לשמור עליו. יחד עם טוני אלן, לגריזליס יש הגנה מפחידה. הם מקום רביעי בליגה במדד ההגנה, אבל פה לדעתי הסטטיסטיקה קצת משקרת: לממפיס יש את ההגנה הטובה בליגה. כמו הרבה קבוצות קשוחות בעבר, הטקטיקה שלהם פשוטה: עבירה אחת או יותר בכל מהלך – השופטים לא יכולים לשרוק כל הזמן. זה עובד מצויין.

הווריורס קבלו תרומה משמעותית מהרבה שחקנים: בנוסף לגרין, שנתן הצגה היסטורית, ולקליי, שהיה פנטסטי כל הערב (8 שלשות), דוראנט שיחק מצויין ואיגודלה היה אדיר עם 22 נקודות ב-85%, כולל 2 מ-3 מעבר לקשת ו-8 מ-11 מקו העונשין. גם מקאדו ראוי לציון עם דקות טובות בשני צידי המגרש. קארי היה צנוע הערב: רק 18 נקודות.

יש סיכויים טובים שגולדן סטייט וממפיס יפגשו בסיבוב השני בפלייאוף. מעניין יהיה לראות שוב את יחסי הכוחות בין הקבוצות מבמפגש האחרון ביניהן בעונה הרגילה, ב-26 במרץ. בינתיים, לווריורס יש 21 שעות עד למשחק המסקרן באוקלהומה, שישודר, כמובן, מחוף לחוף. אם תחלישו את הטלויזיה ותקשיבו טוב, אולי תוכלו לשמוע את שריקות הבוז.

GO WARRIORS