הפסד ל-Warriors במיאמי, סל ניצחון לדיאון וויטרס

זה היה אחד המשחקים המרתקים של העונה, אולי המרתק מכולם. צמוד לכל אורכו, פיזי, עם הרבה מהלכים גדולים וסל ניצחון דרמטי. מה עוד אפשר לבקש? סל ניצחון של ה-Warriors. את זה עדיין לא קיבלנו העונה, אבל היום זה היה מאוד קרוב.

למיאמי מאזן חלש: 30-15, אחרי 4 ניצחונות רצופים, ומקום לפני אחרון במזרח. על הנייר: ניצחון חוץ קל לווריורס. רק על הנייר. לאריק ספולסטרה יש שתי טבעות, אבל אני מתרשם ממנו הרבה יותר מאז שלברון חזר לקליבלנד. מיאמי משחקת חזק וחכם, ובשני המשחקים ששיחקו לאחרונה מול גולדן סטייט הציגו הגנה טובה, רכז איכותי (דראגיץ’) וסנטר אימתני (וויטסייד). הערב הם הציגו בעיקר את הצלע השלישית: דיאון וויטרס, שנתן את משחק חייו. וויטרס הגיע ל-NBA עם הרבה ציפיות. הוא נבחר במקום הרביעי בדראפט ע”י קליבלנד, אולם בשנים הראשונות, בעיקר אחרי שהועבר לאוקלהומה, כיכב בעיקר כמאבד כדור סידרתי בפינת הפיספוסים של שאקיל. השנה חתם במיאמי, והממוצעים עדיין צולעים (פחות מ-14 נקודות בכמעט 30 דקות), אבל בכל אחד משני המשחקים האחרונים שלו קלע 33 נקודות והיה השחקן המצטיין. הערב זה כלל גם סל ניצחון.

הרבע הראשון כלל שתי בריחות קטנות של מיאמי, ופעמיים הצליחו הווריורס לחזור, בעיקר בזכות סטף קארי שנתן רבע ראשון מצויין עם 11 נקודות כולל 3 שלשות ב-60%. אלו, אגב, היו השלשות האחרונות של קארי במשחק. עד הסיום הוא זרק עוד 4 שלשות והחטיא את כולן. מסוף הרבע הראשון ועד לאמצע הרבע הרביעי התנהל משחק שקול, כשאף קבוצה לא מצליחה לברוח. לווריורס היה יום קליעה פושר, אבל זה לא היה אחד מאותם משחקים נרפים: הם נילחמו חזק מול הגבוהים של מיאמי ומול וויטרס ביום שיא, וההגנה השאירה אותם במשחק. השופטים נתנו לשחק ולא הרבו לשרוק, בעיקר בשלושת הרבעים הראשונים, וההגנות קלטו את המסר, הפנימו והרביצו. משחק מאוד פיזי היה היום במיאמי.

ההיט הצליחו לברוח ליתרון 9, פחות מ-7 דקות לסיום, בעיקר בגלל פצ’וליה שתרם עבירה בלתי ספורטיבית טיפשית. הוא חייב להפסיק לשלוח ידיים לפרצוף של שחקני היריב. גם ווסטברוק חטף ממנו בצורה דומה. 4 דקות לסיום היתרון של מיאמי עמד על 10 נקודות, ודווקא שנראה היה שהכל גמור, קלעו הספלאש ברדרס 5 נקודות מהירות והיתרון ירד ל-5 בלבד, 3 דקות לסיום. הכל פתוח. שלשה של דוראנט הורידה ל-2 בלבד, 2 דקות לסיום, אולם וויטרס הגיב בשלשה משלו והעלה את היתרון שוב ל-5, 90 שניות לסיום. אליי-הופ של גרין לדוראנט צימק ל-3, וליי-אפ של ליוינגסטון במתפרצת הוריד לנקודה בלבד, 21 שניות לסיום. דראגיץ’ נשלח לקו, קלע אחת משתיים וסטיב קר לקח פסק זמן.

הנה, סוף סוף, ה-Warriors מקבלים עוד הזדמנות נדירה לתרגל מהלך התקפי מכריע. פיגור 2 נקודות, 17 שניות לסיום. בהיערדו של איגודלה, החמישיה שעלתה כללה את ארבעת הגדולים וליוינגסטון. זה התרגיל שהגה סטיב קר: ליוינגסטון מכניס כדור מהצד, קארי מחכה בחלק האחורי, גרין ,דוראנט וקליי מתגודדים אי שם בין איזור הצבע לקשת השלוש. KD חסם ללא כדור לקליי והתקדם לכיוונו של גרין, שלפתע פנה לאחור, לכיוונו של קארי. במקביל קארי התקדם למרכז המגרש וקיבל את הכדור מליוינגסטון, כשגרין מיד מתייצב לפיק-אנד-רול. שני שחקני ההגנה קפצו כמובן על קארי שמסר מיד לגרין. דריימונד נותר פנוי לגמרי, אך רחוק מהסל, ומיהר לתקוף. ליוינגסטון התקדם לעבר הסל כדי לסיים בליי-אפ במקרה שהשחקן שלו יבוא לעזור. בפינות חיכו דוראנט ותומפסון. ההגנה היתה חייבת להצטופף, וגרין מיהר למסור לדוראנט בפינה. שחקן ההגנה מיהר לסגור ו-KD חלף על פניו בקלילות בדרך לדאנק קל. תרגיל נהדר של קר, שהזכיר, אגב, את התרגיל העיקרי משנה שעברה: פיק-אנד-רול של קארי וגרין. מה הבעיה? הכל קרה מהר מדי. נותרו 11 שניות. כולם ידעו למי ילך הכדור. גם תומפסון ידע, אבל למרות השמירה שלו, וויטרס, ששיחק נפלא כל הערב, קבר שלשה פחות משנייה לסיום וניצח את המשחק. שלשה קשה של קארי, בניסיון נואש להשוות, הלכה החוצה. 102-105 למיאמי בסיום.

21 לקארי, 22 לתומפסון, 27 לדוראנט, אבל רק עם 1 מ-8 מעבר לקשת. הווריורס, כאמור, שיחקו חזק, אבל נקלעו ליום קליעה חלש. אגב, זו הפעם הראשונה שגולדן סטייט מפסידה כאשר כל שלושת הסקוררים קולעים מעל 20 נקודות. איגודלה נח היום, לאחר שליוינגסטון נח אתמול באורלנדו. ראוי לציון גם ג’וויל מגי שהיה מצויין מהספסל.

הפסד שביעי ל-Warriors העונה, אולם מכל ההפסדים, זה החיובי מכולם, משום שראינו שני דברים טובים שחיכינו להם הרבה זמן:
– הווריורס מצליחים לחזור מפיגור משמעותי ברבע הרביעי
– הווריורס מבצעים בהצלחה תרגיל בהתקפה מכרעת

הפעם האחרונה שהווריורס הפסידו שני משחקים רצופים בעונה הרגילה היתה לפני 21 חודשים. שארלוט ינסו לקטוע את הרצף הזה ביום רביעי, שם יסתיים המסע הנוכחי של משחקי החוץ.

GO WARRIORS

ניצחון באורלנדו, ה-Warriors במאזן 6-38

זו כבר תבנית קבועה. ה-Warriors מגיעים רדומים-משהו למשחק בו הם פייבוריטים ברורים, ואחרי חצי ראשון פושר גומרים את המשחק ברבע השלישי. כך היה הבוקר באורלנדו: שיוויון במחצית, 98-118 בסיום, כשאת הרבע השלישי הווריורס מנצחים 24-42, בעיקר הודות לסטף קארי.

19 שלשות מ-42 (45%) קלעו הווריורס היום, 8 מתוכן ברבע השלישי. הספלאש ברדרס הובילו את המתקפה: 7 מ-9 (78%!) לקליי, 7 מ-13 (54%) לסטף, כש-4 מתוך ה-7 ברבע השלישי, שהזכיר מאוד את העונה הקודמת: סטף קולע שלשות מכל טווח אפשרי וזוכה לתשואות של הקהל המקומי. דוראנט קלע באחוזים נמוכים מהממוצע, אך עדיין היה יעיל: 15 נקודות, 10 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 3 חטיפות, 2 גגות ומדד של פלוס 35 ב-29 דקות, מה שאומר שב-19 דקות שדוראנט נח על הספסל המג’יק ניצחו ב-15 הפרש. גם ג’אוויל מגי ראוי לציון, עם 13 נקודות ב-12 דקות מהספסל, 6 מ-7 מהשדה (ככה זה כשאתה בעיקר מטביע) והרבה אנרגיה.

כאמור, זו לא פעם ראשונה שהווריורס מעלים הילוך ברבע השלישי. מאז ההפסד לממפיס, זה קורה כמעט בכל משחק. בואו נבדוק: 24-42 הבוקר באורלנדו, 22-37 ביוסטון, 22-37 מול אוקלהומה, 22-17 מול קליבלנד, 19-41 מול דטרויט, 14-26 מול מיאמי, ו-22-39 בסקרמנטו. לצורך התרגיל, הבה נתעלם מהמשחק מול קליבלנד, משום שזה הוכרע כבר בחצי הראשון: הווריורס ירדו להפסקת המחצית מול קליבלנד ביתרון 29, והמשחק למעשה היה גמור. בואו נבדוק את ששת המשחקים האחרים, בהם המשחק היה צמוד במחצית (לא יותר מ-7 נקודות הפרש, ובממוצע כ-2 נקודות יתרון).

אם תחברו את התוצאה של ששת הרבעים הללו, תקבלו 123-222, 16.5 יתרון לווריורס בממוצע בכל רבע. אם תשקללו את הנתונים ל-48 דקות של משחק דמיוני, הווריורס ניצחו אותו 82-148 (66 נקודות הפרש). מדהים. הממוצע המלא מתחילת העונה, אגב, הוא 118 נקודות למשחק בהתקפה לעומת כ-105 נקודות למשחק בהגנה. מה גורם לשינוי הזה ברבע השלישי?

קודם כל יש להקדים ולאמר שלווריורס יתרון אדיר בכישרון על כמעט כל הקבוצות האחרות. שניים מבין חמשת השחקנים הטובים בעולם (קארי ודוראנט), שניים מבין שלושת שחקני ההתקפה הטובים בליגה (קארי ודוראנט), שני הקלעים הטובים בליגה (קארי ותומפסון), שחקן ה-TWO-WAY הטוב בתפקיד שלו (תומפסון), ואחד משני שחקני ההגנה הטובים בליגה (גרין). כמה מכם בוודאי לא יסכימו עם חלק, ואולי כל הקביעות שלי, אבל השורה התחתונה היא חד משמעית: לאף קבוצה ב-NBA אין כמות כזאת של כישרון. כך יוצא, שאם הווריורס לא שיחקו היטב בחצי הראשון, יש להם את היכולת לעלות הילוך בשני צידי המגרש ולגמור את המשחק ברבע אחד. מול חלק לא קטן מהקבוצות בליגה זה יכול לעבוד. לא הייתי מנסה את זה מול פופוביץ’.

ניסיתי למצוא איזשהו מכנה משותף בתוך כל המספרים, והמסקנה היחידה שלי היא שבכל אחד מששת הרבעים הנ”ל יש כוכב אחד שלקח את המשחק על גבו. בכל אחד מהרבעים, מישהו בווריורס קלע בספרות כפולות: קארי עשה את זה נגד אורלנדו (16) וסקרמנטו (12), KD עשה את זה נגד יוסטון (10), אוקלהומה (13) ומיאמי (10), וקליי עשה את זה מול דטרויט (12). זאת ועוד, כמות הנקודות הזו משקפת איכות: קליעה באחוזים גבוהים, ולאו דווקא לקיחה של כמות מופרזת של זריקות. לרוב יש תרומה משמעותית של שחקנים נוספים. כך יוצא שהתקפה שקולעת 29.5 נקודות בממוצע לרבע מתחילת העונה, קלעה 37 נקודות בממוצע בששת הרבעים הנ”ל.

החצי השני של המשוואה נמצא כמובן בהגנה. אחרי חצי פושר, אם סטיב קר לא גוער בשחקנים אני משוכנע שדריימונד גרין עושה זאת. הבחור לא ביישן. הם עולים לרבע השלישי חדורי מוטיבציה, מהדקים את ההגנה ויוצאים למתפרצות. כך יוצא שהגנה שסופגת 26.1 נקודות בממוצע לרבע מתחילת העונה, ספגה רק 20.5 נקודות בממוצע בששת הרבעים הנ”ל. תחברו את המספרים ותקבלו את התמונה הכוללת.

מחר משחקים במיאמי.

GO WARRIORS