פתיחה ברגל שמאל ותבוסה בברוקלין

לא רק הווריורס לא מוכנים לעונה. גם אני לא. חשבתי שיתחיל ב-5, וברבע לחמש פתחתי את האינטרנט לוודא. המשחק כבר היה באמצע הרבע השני, וכבר היה גמור. אז ראיתי שניים וחצי רבעים של גארבג‘, והרבה מסקנות אין לי, בעיקר לגבי הווריורס.

לגבי ברוקלין, דווקא יש לי כמה מסקנות, די מובנות מאליהן. ברוקלין קבוצה טובה מאוד, ועמוקה מאוד. בהפסקת החצי, קני סמית אמר שיש להם את הספסל העמוק בליגה. אני מסכים לחלוטין. תראו מי עולה בחמישייה ותבינו כמה רחוק הם יכולים ללכת. אני לא בטוח שכדאי להם לוותר על הספסל הזה בשביל גיימס הארדן. ממש לא בטוח.

אבל אני לא כאן כדי לדבר על ברוקלין. גם על המשחק עצמו אין הרבה מה להגיד. לא כוחות, בעיקר לא בשלב הזה. מה אספר? ש-7 נקודות מהירות של וייזמן מנעו מהמקומיים נצחון ב-40 הפרש? אז נדבר קצת על הווריורס, ונתמקד על כמה שחקנים.

סטף קארי. עדיין שחקן גדול, אך יהיו לו לא מעט ערבים כאלו העונה. למעשה, מאז 2016, בה נתן עונת כדורסל מושלמת, לקארי יש נסיגה קלה ביכולת כל שנה. עדיין יהיו לו תצוגות על, אך המרווח ביניהן מתרווח משנה לשנה. בלי קליי זה יהיה קשה שבעתיים עבורו, כשההגנות תוכלנה להתמקד בו ולהכריח את האחרים לזרוק. אם יורשה לי לנבא, אני מנחש שבמשחקים צמודים הווריורס מאוד יתקשו השנה, אלא אם יתגלה ווינר נוסף שמרגיש נוח לקחת את הזריקה האחרונה. ההגנות לא יתנו לסטף לקחת אותה. אם יורשה לי להציע, אני מציע את שירותיו של אריק פסקל. אמנם צעיר, אך הוא נראה חסר מצפון, במובן החיובי של המילה.

לווריורס יש כמה שחקנים אתלטים, בעיקר ויגינס ואוברה, אבל כרגע זה לא מגובש: אין שום תוכנית נראית לעין שנועדה לנצל את האתלטיות הזו. הכל נראה מקרי, כמעט הכל אחד על אחד. אין תנועה ללא כדור, אין שום דבר שנראה מתוכנן. הווריורס נראו כמו חבורת שחקנים שנפגשו באופן אקראי בפארק. לסטיב קר יש הרבה מאוד עבודה.

גם בהגנה המצב לא מזהיר. לא ראיתי נפילת מתח, או חוסר רצון, אבל ראיתי חבורה לא מגובשת ללא תוכנית עבודה. החברה רצים מעמדה אחת לשניה, מנסים לכבות את האש. אף אחד לא ממש יודע מה הוא אמור לעשות, מתי לעזור ומתי תגיע עזרה. אפרופו עזרה בהגנה, דריימונד לא שיחק הערב, וקליי יחזור רק בעונה הבאה. הרבה עבודה כבר אמרנו?

נקודת האור העיקרית, ואולי היחידה, היא וייזמן. טוב מאוד שלא שלחו אותו בטרייד. אוקינוס של פוטנציאל: גודל, אתלטיות, כישרון, יד רכה, אגרסיביותיש הרבה מה לאהוב בשחקן הצעיר הזה. הבעיה היחידה: כשהוא יהיה בשיאו, קארי כבר לא יהיה שחקן NBA. כרגע, הוא לא יכול להוביל את הווריורס.

המשחק הבא יהיה קשה לא פחות, ביום שישי במילווקי. יש מצב שגם במשחק הבא קארי לא ישחק ברבע הרביעי. פעם זה היה סימן שהווריורס מנצחים בגדול. איך הזמנים משתנים.

GO WARRIORS

הליגה חוזרת, וגם אני

אוקיי… חזרתי. אני מקווה.

למעלה משנתיים מאז המאמר האחרון שלי. לא שהפסקתי לעקוב, פשוט נקלעתי לסחרחורת של עבודה בלתי פוסקת, ללא זמן פנוי לכתוב על כדורסל. בשאיפה שהלחץ מאחוריי. הרבה דברים קרו מאז, ולחלקם ארצה להתייחס: מסע ארוך נוסף אל תוך הפלייאוף, פציעות קשות, ההפסד בגמר לטורונטו, התפרקות הקבוצה בקיץ שלאחר מכן, הטריידים של דיאנג’לו ראסל, עונה מסויטת שהובילה לבחירת דראפט גבוהה, משחקי הבועה, הבחירה בג’יימס וייזמן, הפציעה של קליי וההחתמה של קלי אוברה, ועוד, ועוד…

נתחיל דווקא בחדשות היום, אותם שמעתי בדרכי הביתה מהעבודה: השחקן הישראלי השלישי ב-NBA, דני אבדיה, הישראלי שנבחר הכי גבוה אי פעם בדראפט, מקבל חבר חדש, עוד טרם שיחק את משחקו הראשון בליגה: ראסל ווסטברוק. אוי לאוזניים שכך שומעות, ואוי לידיים שכך לא מקבלות כדור. אני יודע מה חלקכם חושבים: הנה עוד אוהד ווריורס, תומך דוראנט ושונא ווסטברוק. לא נכון! כלומר, זה נכון שתמיד חשבתי שקל יותר לאהוב את דוראנט, שבדר”כ עוטה ארשת פנים ביישנית, מאשר את ווסטברוק, שתמיד נראה כאילו בזה הרגע קיבל צו קריאה. כן, זה נכון, אבל אני יודע להפריד בין העדפותיי לדעותיי. לרוב.. בדר”כ… לפעמים. אבל לכל מי שמתייג אותי כשונא ווסטברוק, הנה מה שכתבתי עליו באפריל 2017:

ה-MVP שלי/אריק טל

כן. הכתרתי את ווסטברוק ל-MVP, ככתב הופס. אז למה אני עצוב לראות אותו חובר לאבדיה? כי מאז עברו למעלה משלוש שנים, בהם למדתי עליו עוד כמה דברים. טוב, לא יפה. אז לפני שאתחיל ללכלך, הנה כמה דברים חיוביים על ראסל ווסטברוק: אתלט אדיר, מתחרה חסר פחד, שחקן כדורסל אדיר שיגיע להיכל התהילה. יופי. עכשיו אפשר להעביר ביקורת. נתחיל בשאלה: ווסטברוק שיתף פעולה עם מספר רב של שחקנים בקריירה שלו, כולל לא מעט כוכבים: דוראנט, הארדן, פול ג’ורג, ועוד. האם אתם יכולים לחשוב על שחקן אחד שפרח לצידו של ווסטברוק יותר מאשר במקום אחר? במילים אחרות: כפוינט גארד, האם ווסטברוק עשה אי פעם את חבריו לטובים יותר? האם יש שחקן אחד שאתם יכולים להגיד עליו: “הוא יכול לפרוח עם ווסטברוק לצידו”?

לצערי, ככל שאנחנו נחשפים יותר לווסטברוק כשחקו כדורסל, מגלים יכולת מפוקפקת בקבלת החלטות (תכונה סופר חיונית עבור רכז), נפילת איכות בימי הפלייאוף, ובאופן כללי נוצר הרושם שמדובר יותר באינדבידואל מאשר בשחקן קבוצתי. הדבר האחרון שאבדיה צריך זה חבר לקבוצה שילחם איתו על ריבאונד כדי לרשום טריפל דאבל. טעיתי לא פעם בעבר, הלוואי ואני טועה גם עכשיו. הלוואי ואתבדה.

עוד שלושה שבועות הליגה חוזרת, והמשחק הראשון יפגיש את הווריורס עם דוראנט וברוקלין. אסור להחמיץ.

GO WARRIORS