אוקיי… חזרתי. אני מקווה.
למעלה משנתיים מאז המאמר האחרון שלי. לא שהפסקתי לעקוב, פשוט נקלעתי לסחרחורת של עבודה בלתי פוסקת, ללא זמן פנוי לכתוב על כדורסל. בשאיפה שהלחץ מאחוריי. הרבה דברים קרו מאז, ולחלקם ארצה להתייחס: מסע ארוך נוסף אל תוך הפלייאוף, פציעות קשות, ההפסד בגמר לטורונטו, התפרקות הקבוצה בקיץ שלאחר מכן, הטריידים של דיאנג’לו ראסל, עונה מסויטת שהובילה לבחירת דראפט גבוהה, משחקי הבועה, הבחירה בג’יימס וייזמן, הפציעה של קליי וההחתמה של קלי אוברה, ועוד, ועוד…
נתחיל דווקא בחדשות היום, אותם שמעתי בדרכי הביתה מהעבודה: השחקן הישראלי השלישי ב-NBA, דני אבדיה, הישראלי שנבחר הכי גבוה אי פעם בדראפט, מקבל חבר חדש, עוד טרם שיחק את משחקו הראשון בליגה: ראסל ווסטברוק. אוי לאוזניים שכך שומעות, ואוי לידיים שכך לא מקבלות כדור. אני יודע מה חלקכם חושבים: הנה עוד אוהד ווריורס, תומך דוראנט ושונא ווסטברוק. לא נכון! כלומר, זה נכון שתמיד חשבתי שקל יותר לאהוב את דוראנט, שבדר”כ עוטה ארשת פנים ביישנית, מאשר את ווסטברוק, שתמיד נראה כאילו בזה הרגע קיבל צו קריאה. כן, זה נכון, אבל אני יודע להפריד בין העדפותיי לדעותיי. לרוב.. בדר”כ… לפעמים. אבל לכל מי שמתייג אותי כשונא ווסטברוק, הנה מה שכתבתי עליו באפריל 2017:
כן. הכתרתי את ווסטברוק ל-MVP, ככתב הופס. אז למה אני עצוב לראות אותו חובר לאבדיה? כי מאז עברו למעלה משלוש שנים, בהם למדתי עליו עוד כמה דברים. טוב, לא יפה. אז לפני שאתחיל ללכלך, הנה כמה דברים חיוביים על ראסל ווסטברוק: אתלט אדיר, מתחרה חסר פחד, שחקן כדורסל אדיר שיגיע להיכל התהילה. יופי. עכשיו אפשר להעביר ביקורת. נתחיל בשאלה: ווסטברוק שיתף פעולה עם מספר רב של שחקנים בקריירה שלו, כולל לא מעט כוכבים: דוראנט, הארדן, פול ג’ורג, ועוד. האם אתם יכולים לחשוב על שחקן אחד שפרח לצידו של ווסטברוק יותר מאשר במקום אחר? במילים אחרות: כפוינט גארד, האם ווסטברוק עשה אי פעם את חבריו לטובים יותר? האם יש שחקן אחד שאתם יכולים להגיד עליו: “הוא יכול לפרוח עם ווסטברוק לצידו”?
לצערי, ככל שאנחנו נחשפים יותר לווסטברוק כשחקו כדורסל, מגלים יכולת מפוקפקת בקבלת החלטות (תכונה סופר חיונית עבור רכז), נפילת איכות בימי הפלייאוף, ובאופן כללי נוצר הרושם שמדובר יותר באינדבידואל מאשר בשחקן קבוצתי. הדבר האחרון שאבדיה צריך זה חבר לקבוצה שילחם איתו על ריבאונד כדי לרשום טריפל דאבל. טעיתי לא פעם בעבר, הלוואי ואני טועה גם עכשיו. הלוואי ואתבדה.
עוד שלושה שבועות הליגה חוזרת, והמשחק הראשון יפגיש את הווריורס עם דוראנט וברוקלין. אסור להחמיץ.
GO WARRIORS