ניצחון באורלנדו, ה-Warriors במאזן 6-38

זו כבר תבנית קבועה. ה-Warriors מגיעים רדומים-משהו למשחק בו הם פייבוריטים ברורים, ואחרי חצי ראשון פושר גומרים את המשחק ברבע השלישי. כך היה הבוקר באורלנדו: שיוויון במחצית, 98-118 בסיום, כשאת הרבע השלישי הווריורס מנצחים 24-42, בעיקר הודות לסטף קארי.

19 שלשות מ-42 (45%) קלעו הווריורס היום, 8 מתוכן ברבע השלישי. הספלאש ברדרס הובילו את המתקפה: 7 מ-9 (78%!) לקליי, 7 מ-13 (54%) לסטף, כש-4 מתוך ה-7 ברבע השלישי, שהזכיר מאוד את העונה הקודמת: סטף קולע שלשות מכל טווח אפשרי וזוכה לתשואות של הקהל המקומי. דוראנט קלע באחוזים נמוכים מהממוצע, אך עדיין היה יעיל: 15 נקודות, 10 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 3 חטיפות, 2 גגות ומדד של פלוס 35 ב-29 דקות, מה שאומר שב-19 דקות שדוראנט נח על הספסל המג'יק ניצחו ב-15 הפרש. גם ג'אוויל מגי ראוי לציון, עם 13 נקודות ב-12 דקות מהספסל, 6 מ-7 מהשדה (ככה זה כשאתה בעיקר מטביע) והרבה אנרגיה.

כאמור, זו לא פעם ראשונה שהווריורס מעלים הילוך ברבע השלישי. מאז ההפסד לממפיס, זה קורה כמעט בכל משחק. בואו נבדוק: 24-42 הבוקר באורלנדו, 22-37 ביוסטון, 22-37 מול אוקלהומה, 22-17 מול קליבלנד, 19-41 מול דטרויט, 14-26 מול מיאמי, ו-22-39 בסקרמנטו. לצורך התרגיל, הבה נתעלם מהמשחק מול קליבלנד, משום שזה הוכרע כבר בחצי הראשון: הווריורס ירדו להפסקת המחצית מול קליבלנד ביתרון 29, והמשחק למעשה היה גמור. בואו נבדוק את ששת המשחקים האחרים, בהם המשחק היה צמוד במחצית (לא יותר מ-7 נקודות הפרש, ובממוצע כ-2 נקודות יתרון).

אם תחברו את התוצאה של ששת הרבעים הללו, תקבלו 123-222, 16.5 יתרון לווריורס בממוצע בכל רבע. אם תשקללו את הנתונים ל-48 דקות של משחק דמיוני, הווריורס ניצחו אותו 82-148 (66 נקודות הפרש). מדהים. הממוצע המלא מתחילת העונה, אגב, הוא 118 נקודות למשחק בהתקפה לעומת כ-105 נקודות למשחק בהגנה. מה גורם לשינוי הזה ברבע השלישי?

קודם כל יש להקדים ולאמר שלווריורס יתרון אדיר בכישרון על כמעט כל הקבוצות האחרות. שניים מבין חמשת השחקנים הטובים בעולם (קארי ודוראנט), שניים מבין שלושת שחקני ההתקפה הטובים בליגה (קארי ודוראנט), שני הקלעים הטובים בליגה (קארי ותומפסון), שחקן ה-TWO-WAY הטוב בתפקיד שלו (תומפסון), ואחד משני שחקני ההגנה הטובים בליגה (גרין). כמה מכם בוודאי לא יסכימו עם חלק, ואולי כל הקביעות שלי, אבל השורה התחתונה היא חד משמעית: לאף קבוצה ב-NBA אין כמות כזאת של כישרון. כך יוצא, שאם הווריורס לא שיחקו היטב בחצי הראשון, יש להם את היכולת לעלות הילוך בשני צידי המגרש ולגמור את המשחק ברבע אחד. מול חלק לא קטן מהקבוצות בליגה זה יכול לעבוד. לא הייתי מנסה את זה מול פופוביץ'.

ניסיתי למצוא איזשהו מכנה משותף בתוך כל המספרים, והמסקנה היחידה שלי היא שבכל אחד מששת הרבעים הנ"ל יש כוכב אחד שלקח את המשחק על גבו. בכל אחד מהרבעים, מישהו בווריורס קלע בספרות כפולות: קארי עשה את זה נגד אורלנדו (16) וסקרמנטו (12), KD עשה את זה נגד יוסטון (10), אוקלהומה (13) ומיאמי (10), וקליי עשה את זה מול דטרויט (12). זאת ועוד, כמות הנקודות הזו משקפת איכות: קליעה באחוזים גבוהים, ולאו דווקא לקיחה של כמות מופרזת של זריקות. לרוב יש תרומה משמעותית של שחקנים נוספים. כך יוצא שהתקפה שקולעת 29.5 נקודות בממוצע לרבע מתחילת העונה, קלעה 37 נקודות בממוצע בששת הרבעים הנ"ל.

החצי השני של המשוואה נמצא כמובן בהגנה. אחרי חצי פושר, אם סטיב קר לא גוער בשחקנים אני משוכנע שדריימונד גרין עושה זאת. הבחור לא ביישן. הם עולים לרבע השלישי חדורי מוטיבציה, מהדקים את ההגנה ויוצאים למתפרצות. כך יוצא שהגנה שסופגת 26.1 נקודות בממוצע לרבע מתחילת העונה, ספגה רק 20.5 נקודות בממוצע בששת הרבעים הנ"ל. תחברו את המספרים ותקבלו את התמונה הכוללת.

מחר משחקים במיאמי.

GO WARRIORS

כשארבע הקבוצות הטובות ביותר נפגשות

ב-24 השעות האחרונות קיבלנו שני מפגשים שכללו את ארבע הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה. אתמול התארחו הווריורס ביוסטון, הערב שיחקו הספרס בקליבלנד. שני המשחקים הסתיימו בניצחון האורחת. עונת ה-NBA זה עתה הפכה את התקליט, וזו הזדמנות טובה לדבר קצת עליהן: ארבע הקבוצות הטובות בליגה.

גולדן סטייט:

מן הסתם, הקבוצה אותה אני מכיר הכי טוב, ובהפרש אדיר מכל האחרות. בשלב זה כבר ברור שהחיבור בין הכוכבים היה חלק ומהיר מהצפוי. הווריורס בקצב של 70 נצחונות, ולמרות שקשה לי לראות אותם מגיעים למספר הזה, הם מועמדים עיקריים לסיים את העונה עם המאזן הטוב בליגה. בהתקפה: הרייטינג (נקודות ל-100 התקפות) הטוב הליגה. בהגנה: הרייטינג הטוב בליגה. הכימיה לא נפגעה. המאזן: 37 ניצחונות לעומת 6 הפסדים בלבד. מכיוון שהכל ורוד, אני אתמקד בנקודה היחידה שבה טען שיפור: ההתקפה המכריעה במשחקים צמודים.

קודם כל, חובה לציין שהרוב המכריע של משחקי הווריורס העונה נגמר עם גארבג' ארוך: ברוב הנצחונות וב-3 מתוך 6 ההפסדים. המשמעות: לסטיב קר לא היו הרבה הזדמניות לתרגל בזמן אמת. במספר המצומצם של המשחקים בהם היתה הזדמנות שכזו, אני לא זוכר אפילו סל ניצחון אחד. המשחקים, בהם הווריורס ניצחו, הוכרעו בהגנה ע"י דריימונד גרין. צריך היררכיה, צריך ביטחון, וצריך תרגילים טובים. מאמן טוב? יש. שחקנים מוכשרים שהכריעו משחקים בעבר? יש. עכשיו צריך לתרגל. 39 משחקים עד לסוף העונה. בהצלחה.

סן אנטוניו:

האיום הגדול על הווריורס במערב. זו הקבוצה היחידה בליגה שיש לה יתרון על הווריורס באספקט מהותי של המשחק: לספרס סוללת גבוהים וקו קדמי מפחיד. הם יכולים להרוג את גולדן סטייט מתחת לסל, ואם הווריורס יחליטו לצופף את ההגנה הכדור ילך החוצה, שם הספרס קולעים בלמעלה מ-40% – הכי טוב בליגה. במשחק הבודד שנערך בין הקבוצות הספרס מחצו את הווריורס, אבל זה היה המשחק הראשון של העונה, והווריורס של היום היא קבוצה שונה לגמרי.

הערב הצליחו הספרס לנצח בקליבלנד, בהארכה, כשהם חוזרים מפיגור דו ספרתי בחצי הראשון, ומאבדים יתרון 9 שלוש דקות לסיום הרבע הרביעי. לצד רגעים גדולים, בעיקר של קאוואי לאונרד שסיים עם שיא קריירה של 41 נקודות, ראיתי גם מעט בעיות. 35 שניות לסיום הזמן החוקי, במצב של שיוויון, לקח פופוביץ' פסק זמן לנסות לסדר סל ניצחון. פופ הוא המאסטר הגדול של תרגילים כאלו, אולי בכל הזמנים. אינספור תרגילים חכמים, שהסתיימו בזריקה חופשית לחלוטין, הוא סידר לקבוצה שלו במהלך השנים. מה היה הערב? בידוד של לאונרד על לברון באחד כל אחד. לאונרד שחקן ענק, אין ספק, אך מפופוביץ' ציפיתי ליותר. בעיה נוספת: למרקוס אולדרידג'. טוב, אולי הגזמתי: מדובר באול סטאר, אחד מהגבוהים הטובים בליגה. הערב הוא סיים עם 16 נקודות, 12 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, אבל עם שתי החטאות קריטיות מהעונשין שנתנו לקליבלנד הזדמנות אחרונה לכפות הארכה שנייה. לאולדרידג' כנראה אין דם קר מספיק כדי לקלוע בקלאץ'. אני מקווה שלא אתבדה.

שמחתי לראות את דיוויד לי עושה חייל בסן אנטוניו. לי קיבל הרבה דקות עקב העדרו של גאסול, אבל גם בהרכב מלא הוא שחקן רוטציה קבוע. לי היה חוליה חשובה בשינוי שהווריורס עברו לפני מספר שנים, ואני תמיד אשאר אוהד שלו. לי סיים את המשחק הערב עם 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. הוא לא מועמד לתואר שחקן ההגנה של העונה, אבל בהתקפה הוא עדיין שחקן חכם ויעיל. נקודת אור מפתיעה נוספת היא הגארד דג'ונטה מארי, רוקי גבוה ואתלטי עם פוטנציאל אדיר. איך הספרס תמיד מצליחים לקלוע בול בדראפט?

בפעם הקודמת שראיתי את הספרס, בתחילת העונה נגד גולדן סטייט, בלט מאוד ג'ונתן סימונס, שפשוט הרג את הווריורס עם 20 נקודות ב-28 דקות מהספסל. הוא שיחק כמו אול סטאר. אני לא עקבתי אחריו מאז, אבל הערב הוא קיבל רק 7 דקות בהן תרם 2 נקודות בלבד. מה קרה?

סן אנטוניו קבוצה אדירה, כמו תמיד. בשנתיים האחרונות הווריורס ניצחו את המערב בלי לעבור דרכם: לפני שנתיים הספרס הפסידו לקליפרס, שנה שעברה לת'נדר. אוקלהומה, בלי דוראנט, חסרת סיכוי מול הספרס. היחידים שיכולים לעשות את זה הם הקליפרס, שכבר ניצחו את הספרס פעמיים העונה. מכיוון שסן אנטוניו תסיים את העונה ככל הנראה במקום השני במערב, הקליפרס צריכים לסיים במקום שלישי או שביעי כדי להפגש עמם בפלייאוף. עקב פציעתו של כריס פול, אני לא חושב שזו אפשרות ריאלית. המסקנה: השנה זה יקרה: סוף סוף נקבל את גולדן סטייט וסן אנטוניו בגמר המערב.

יוסטון:

כבר בפסקה האחרונה על סן אנטוניו, בטח כבר הבנתם שאני לא ממש סופר את הרוקטס. זה נכון. הרוקטס קבוצה מצוינת השנה. דאנטוני מתאים להם כמו כפפה ליד. הארדן הוא המועמד שלי ל-MVP… אבל עם כל הכבוד, לרוקטס אין הגנה של אלופים. הם ינצחו הרבה משחקים כשהארדן יככב וגורדון ואנדרסון יקברו שלשות לרוב, אבל נגד סן אנטוניו או גולדן סטייט אין להם סיכוי בסדרה של הטוב מ-7.

נגד הספרס הם 2-1 העונה, 1-1 נגד הווריורס. את המשחקים נגד הספרס לא ראיתי, אבל פשוט קשה לי להאמין שפופ לא ימצא דרך לעצור אותם. בניצחון נגד גולדן סטייט הם נהנו מיום פושר מאוד של הווריורס, וניזקקו לשתי הארכות כדי לנצח. אתמול הווריורס לא השאירו להם סיכוי. יוסטון במקום התשיעי בליגה באחוזים לשלוש, עם 36.7%, כשהם זורקים לא פחות מ-40 (!) שלשות למשחק – הכי הרבה בליגה, בהפרש ניכר מכל האחרות. כשהשלשות לא נכנסות, זה נגמר בהארדן לבדו, וזה לא יספיק נגד קבוצת הגנה איכותית. אתמול? 7 מ-35 מעבר לקשת – 20%. נכון, אנדרסון לא שיחק, והוא חוליה חשובה בהתקפה שלהם, אבל גם איתו זה לא ישנה: הרוקטס יסיימו את העונה בהפסד בסיבוב השני של הפליאוף. אם הם יפגשו את יוטה או ממפיס, קבוצות הגנה קשוחות, אפילו הסיבוב הראשון עלול להיות האחרון.

קליבלנד:

למרות ההפסד הערב, ולמרות התבוסה נגד הווריורס לפני מספר ימים, עדיין מדובר באלופים. קליבלנד קבוצה אדירה, וכשג'יי-אר סמית יחזור הם יהיו חזקים מספיק כדי לנצח את כולם, כולל גולדן סטייט וסן אנטוניו. במזרח אין שום קבוצה עם סיכוי ריאלי לדגדג את הקאבלירס, מה שאומר שהם יעפילו לגמר בקלות וכנראה ינוחו הרבה בזמן שהספרס והווריורס יכתשו אלו את אלו.

היתרונות ברורים: לברון, עדיין השחקן הטוב העולם, וקיירי, שמתמחה בסלי קלאץ'. עם סמית, קורבר, צ'אנינג פריי וקווין לאב יש להם סוללת קלעים שמרווחת את ההגנה ונותנת מרחב פעולה לשני הכוכבים. תומפסון נותן ריבאונד, הגנה ויכולת סיום מתחת לסל. לדעתי, זו הקבוצה החזקה ביותר שהייתה אי פעם ללברון. מה עם החסרונות?

מאמן. טיירון לו יודע להתראיין, אבל אין לי ספק מי מנהל את העניינים. הערב קלע לברון שלשה מטווח סטף קארי כדי להשוות את המשחק 35 שניות לסוף הזמן החוקי. אחרי החטאה של לאונרד, לקחו הקאבלירס פסק זמן, כדי לסדר תרגיל לסל ניצחון. 13 שניות נותרו להם. נצח. מה קיבלנו? שלשה קשה של לברון מהפינה. למה לא לתקוף את הסל? למה לא לנסות למצוא זריקה באחוזים טובים יותר, נגיד מחצי מרחק? קליבלנד לא היו זקוקים לשלשה. נקודה אחת מהקו הייתה מספיקה לניצחון.

קווין לאב. לאב נותן עונה מצויינת. הטובה ביותר שלו מאז עבר לקליבלנד. הוא כנראה יהיה אול סטאר, ובצדק. אבל את כל הזריקות החשובות הערב, ברבע הרביעי ובהארכה, הוא החטיא. לאב יכול לקלוע 34 נקודות ברבע אחד, וזה מאוד מרשים, אבל כשצריך סל ניצחון אני תמיד אלך אל קיירי. כמו במקרה של אולדרידג', אני מקווה שלא אתבדה.

ארבע קבוצות, אחת מהן תהיה אלופה ביוני (לא כולל יוסטון).

GO WARRIORS