60 לקליי בניצחון הווריורס על אינדיאנה 106-142

pacers-warriors

8 רבעים שיחקו גולדן סטייט ואינדיאנה העונה. את כולם ניצחו הווריורס. לשני המשחקים התייצבו הפייסרס כשהם משחקים לילה שני רצוף. במשחק בקודם, באינדיאנפוליס, הם חסרו מספר שחקני מפתח, אבל כל התירוצים הנ"ל לא יכולים להסביר שתי תצוגות נפל כאלו, בעיקר בהגנה. בפעם הקודמת הובסו הפייסרס ב-37 הפרש. הערב זה נגמר ב-36 הפרש.

אני לא מסוגל להסביר את מה שקורה במזרח השנה. מטבע הדברים, יוצא לי לראות כל קבוצה רק פעמיים, אבל הפער האדיר הין הקבוצות שאני רואה לבין המאזן שלהם פשוט לא הגיוני. ההגנה של הפייסרס, לפחות לפי שני המשחקים מול הווריורס, היא לא פחות מקטסטרופה. כל חיתוך לסל נגמר בליי-אפ או דאנק, ללא כל התנגדות. שחקני הקו האחורי, ובעיקר מונטה אליס, לא מזיזים את הרגליים ונכנעים לכל חדירה, הגבוהים לא באים לעזור. היוצא מן הכלל הוא פול ג'ורג', שחקן הפייסרס היחיד שמביא איתו קצת גאווה ולחימה להגנה. עם כל זה, איך הפייסרס נמצאים במאזן של כמעט 50%? יותר מזה, כיצר הם ניצחו קבוצות כמו קליבלנד וקליפרס? מצד שני, קבוצה איכותית כמו אטלנטה, שיש לה הגנה חזקה ולא מעט שחקני התקפה מצוינים, מדורגת מקום אחד אחרי אינדיאנה. אפילו קבוצה סופר מוכשרת כמו מילווקי, עמוסה בכוכבים אתלטיים ומאומנת היטב, מדשדשת במקום השביעי בלבד במזרח. פשוט חידה.

יש לי וידוי קטן. אני עדיין אוהד של מונטה אליס. טוב, אולי לא ממש ממש אוהד, אבל יש לו אצלי בלב פינה מאוד חמה. מונטה היה הכוכב המוביל של הווריורס רק לפני חמש-שש שנים. למרות שה-WARRIORS תחת הנהגתו שיחקו נורא ואיום, הוא השאיר אינספור זיכרונות מתוקים אצל האוהדים, כולל שלל סלים וירטואוזיים, ואוסף לא קטן של סלי ניצחון עם הבאזר. כמו רוב האוהדים, ברוב תמימותי זעמתי על הטרייד שלו עם בוגוט, עליו כתבתי כאן:

הטרייד של מונטה אליס

עם כל האהדה שלי לאליס, צריך להודות באמת: אליס שחקן הגנה נוראי, עוד מימיו באוקלנד. גם בהתקפה, עם כל הכישרון שלו, יש לו הרגלים מגונים: הוא מרבה למסור כשהוא באוויר, ללא אופציה של זריקה לסל. לעיתים קרובות מדי זה נגמר באיבוד כדור. זה ממש לא מקרה שקליי חגג ככה כשמונטה "שומר" עליו. קליי קיבל שוב ושוב מבטים חופשיים לסל, כולל ליי-אפס וזריקות לשלוש. כל הליגה יודעת שלא משאירים את קליי חופשי. מונטה אליס עדיין לא שמע על זה. קליי היה נפלא הערב, אבל ראיתי אותו בערבי קליעה אפילו מרשימים יותר. כמעט כל הקלעות שלו הערב היו חופשיות לגמרי, והוא בהחלט היה יכול לקלוע יותר.

אם כבר הזכרתי את קליי, אולי כדאי להתעכב קצת על מה שהוא עשה הערב: שיא קריירה של 60 נקודות, 21 מ-33 מהשדה (64%) כולל 8 מ-14 לשלוש (57%), וכל זה ב-29 דקות בלבד! מדהים. במהלך הרבע בשני, כשהוא התחיל להכנס לזון, כל סל שלו הקפיץ את הספסל לריקוד סוער, כשהכוריאוגרף הראשי הוא אחיו למשפחת ספלאש, ה-MVP בכבודו ובעצמו. קארי קפץ ורקד אחרי כל סל של קליי, ופעם אחת אפילו רץ משום מה לחדר ההלבשה מרוב התרגשות. זה לא פעם ראשונה שזה קורה: אני זוכר את הריקודים שלו כשקליי קלע 37 ברבע השלישי נגד סקרמנטו. תומפסון נמצא בכושר מצויין: ביום שבת קלע 26 באחוזים מצוינים נגד פיניקס, כולל 6 מ-7 מעבר לקשת, והערב קלע 60 נקודות בקצב של יותר מ-2 נקודות לדקה! זו בשורה נהדרת ל-Warriors.

המשחק עצמו לא היה תחרותי יתר על המידה. הווריורס הובילו לאורך כל הדרך, וריצה של 5-26 במהלך הרבע השני גמרה את הסיפור. למחצית ירדו המארחים ביתרון 30 נקודות, כשקליי עם 40 ולגולדן סטייט 25 אסיסטים ורק 2 איבודי כדור! זו הפעם השניה העונה שה-Warriors יורדים למחצית באורקל עם 80 נקודות. לא יאמן. יתרון 30 הנקודות נשמר לאורך כל החצי השני. הפייסרס לא איימו ולו לשנייה על גולדן סטייט. אני חייב להודות שהתרשמתי מאוד גם מההגנה של הווריורס הערב. גרין ודוראנט הגנו בנחישות על הטבעת, כשכולם עובדים יפה בהגנה וכופים על הפייסרס זריקות קשות, כולל פצ'וליה וקארי, שפה ושם קרטעו העונה בצד הזה של המגרש. כל החמישייה שיחקה מצוין הערב. גם איגודלה וליוינגסטון תרמו דקות טובות.

אם יורשה לי להעלות טענה שלא ניתנת לבדיקה או להוכחה, נראה לי שיש בליגה רק שלוש קבוצות שיכולות לטעון ברצינות שיש להן סיכוי לנצח את גולדן סטייט בסדרה של הטוב מ-7: קליבלנד, סן-אנטוניו והקליפרס. (במאמר מוסגר אציין שגם למילווקי יש מאצ'אפ טוב מול הווריורס, אך מכיוון שהם לא מאיימים על ראשות המזרח, סידרת גמר של הווריורס מול הבאקס היא לא ממש מעשית). לווריורס היה עד עתה רק משחק אחד נגד אחת משלוש הקבוצות הנ"ל: בבית נגד סן אנטוניו. כולם זוכרים מה היה במשחק הזה. ביום רביעי ה-Warriors יורדים ללוס-אנג'לס, ותהיה להם הזדמנות נוספת לבחון את עצמם נגד מועמדת רצינית לאליפות. המשחקים נגד הפייסרס, עם כל הכבוד, הם לא מדד לכלום.

GO WARRIORS

ה-Warriors חזרו לנצח, 109-138 על פיניקס

warriors-suns
מפגש שלישי נגד פיניקס העונה, ניצחון שלישי נגד הסאנס העונה, אבל בניגוד לשני המפגשים הקודמים, הערב ה-Warriors עשו זאת בצורה משכנעת ולא השאירו לפיניקס שום סיכוי. רבע שלישי קטלני, כמו בלא מעט משחקים העונה, הכריע את המשחק.

הסאנס אינם מאריות הליגה. יש להם יחסית מעט כישרון מסביב לקו אחורי טוב, אבל הם משחקים 48 דקות ולא מרימים ידיים. בשני המשחקים הקודמים הם היו ראש בראש עם גולדן סטייט עד הרגעים האחרונים. גם הערב הצליחו לחזור מפיגור גדול ברבע השני. פתיחת במשחק היתה שייכת להם, עם 14 נקודות בארבע דקות, כשהם מביכים את הגנת הווריורס. שתי שלשות של קליי החזירו את גולדן סטייט למשחק, והווריורס קיבלו דקות טובות גם מאיגודלה ומגרין שעלו מהספסל. איגודלה שיחק 41 דקות בהפסד לרוקטס ביום חמישי, כשהוא לוקח ארבע זריקות בלבד. הוא חטף לא מעט ביקורת על העדר האסרטיביות שלו, כשהוא נמנע מלקחת זריקות פנויות לגמרי. הערב הוא זרק, וקלע, בפעם הראשונה שהשאירו אותו חופשי. האסרטיביות של אנדרי חיונית לריווח ההתקפה של גולדן סטייט. הערב ההתקפה עבדה מצוין, במשך כל המשחק. את הרבע הראשון סיימו הווריורס, עם דקות טובות של מגי, ביתרון 7: 30-37.

הרבע השני נחלק לשניים. חלקו הראשון היה כולו של המארחים. עם דקות נהדרות של תומפסון, ליוינגסטון, ווסט ודוראנט, רצו הווריורס 0-11 בתחילת הרבע, כשהם מפגינים הגנה דינאמית ומשחק מסירות נהדר בהתקפה. שלשה של גרין העלתה את ה-Warriors ליתרון 21 אבל הסאנס לא נשברו. עם ריצת 0-9, כשבהמשך הם מתגברים גם על חמישיית המוות, הורידו האורחים את הפיגור ל-9 בלבד עם השריקה להפסקה: 57-66 לווריורס אחרי שני רבעים. ההתקפה של גולדן סטייט עבדה יפה בחצי הראשון, אבל ההגנה שוב הייתה מביכה, למעט מספר דקות בתחילת הרבע השני. לא במקרה, הדקות האלו היו עם קארי ופצ'וליה על הספסל.

אני רוצה להתמקד לרגע על הנקודה הזו. קטונתי מלמתוח ביקורת על קארי. מדובר על אחד השחקנים הטובים בעולם, הקלע הגדול בהיסטוריה, כוכב על ב-NBA והאיש שאחראי יותר מכל על ההצלחה המסחררת של ה-Warriors בעונות האחרונות. עם זאת, ראיתי לא מעט פעמים העונה כיצד היריבות מפצחות את ההגנה של גולדן סטייט כשהן חושפות את סטף כחוליה החלשה בהגנה. זה בעיקר קורה עם פצ'וליה על המגרש, אבל לא רק. זה מה שהיה הערב בחצי הראשון בהגנה של הווריורס: עם קארי על המגרש קלעו הסאנס 47 נקודות ב-17:50 דקות, 2.7 נקודות לדקה; עם קארי על הספסל קלעו הסאנס 10 נקודות ב-6:10 דקות, 1.6 נקודות לדקה. לפני שאתם מאשימים את קארי בכל הבעיות של ה-Warriors, אני רוצה לסייג את הדברים: קודם כל, כשקארי על הספסל, בדר"כ בתחילת ברבע השני והרביעי, לרוב גם כוכבי הקבוצה היריבה על הספסל – זה באופן מסורתי זמן המחליפים ב-NBA, כך שלא פלא שהתפוקה בהתקפה של היריבות יורדת. זאת ועוד: הדור הזה של שחקני כדורסל הוא ללא ספק עידן הגארדים, ובעיקר הרכזים, ב-NBA. נגמרו הימים שצריך סנטר דומיננטי כדי לזכות באליפות. כך יוצא שסטף נאבק ערב ערב עם השחקנים הטובים בליגה. זה נכון שקליי בדר"כ לוקח את משימת הההגנה הקשה מבין שני הגארדים, אולם כמו ללא מעט קבוצות בליגה, לפיניקס יש צמד גארדים איכותי: בלדסו ובוקר, כך שהאתגר גדול איך שלא מסתכלים על זה.

אחרי שנגנבה בדבריי נימת ביקורת על קארי, הגיע הזמן לדבר על הרבע השלישי. עד שיכריזו על ה-MVP הבא, אי שם באביב 2017, יש לליגה MVP מכהן. למי ששכח, קוראים לו סטפן קארי, ולמי שהטיל ספק ביכולת שלו להשתלט על משחקים כמו בעונה הקודמת, אני ממליץ לצפות במה שקארי עשה ברבע הזה. 20 נקודות, מתוך ה-31 שלו במשחק כולו, קלע קארי ברבע השלישי, כשהוא עושה זאת איך ומתי שבא לו. סטף לא היה לבד. הווריורס נתנו רבע אדיר, כשכל החמישייה, כולל פצ'וליה, משחקים נפלא. הרבה דברים יפים ראינו ברבע הזה: הצגת שלשות של הספלאש ברדרס, דקות טובות של מגי (שוב), משחק מסירות נהדר בהתקפה, השתטחות של גרין ומגי על כדור חופשי ביתרון 26, ולקינוח: תרומה נוספת של ג'וויל מגי לפינת שאקטין-א-פול של TNT, כשהוא ניגש להכניס כדור למגרש עבור פיניקס, אחרי קליעות עונשין של קלארק.

במשחק הקודם נגד פיניקס, הרגע הגדול היה ברבע השלישי, כשדוראנט הגיע משום מקום לחסום התקפה מתפרצת של בוקר, שהיה לבד לגמרי. על הכדור החוזר השתלט קארי, שקלע שלשה כמעט מהחצי והקפיץ את היתרון ואת הקהל. הערב קיבלנו שידור כמעט חוזר, שוב ברבע השלישי: הסאנס חטפו כדור ויצאו למתפרצת של 3 על 1. מה הבעיה? לאחד קוראים דוראנט. KD חסם את בלדסו, השתלט הכדור החוזר וה-Warriors יצאו למתפרצת משלהם, שבסופה קלע קארי שלשה. היתרון קפץ ל-24, הקהל קפץ לתקרה והמשחק היה למעשה גמור.

מכאן ועד לסיום היה גארבג' ארוך, כשהיתרון נע בין 20 ל-30 נקודות והסאנס לא מצליחים לאיים ברצינות בשום שלב. משחק אדיר לקארי, כולל 5 מ-7 לשלוש, משחק אדיר גם לקליי, עם 26 נקודות כולל 6 מ-7 לשלוש, דוראנט נפלא עם 20 נקודות, 8 אסיסטים ו-4 כדורים חוזרים, דריימונד מצויין כרגיל עם 9 נוקודות, 13 אסיסטים ו-5 ריבאונדים, ותרומה נהדרת של פצ'וליה, מגי, ליוינגסטון ודיוויד ווסט, במשחקו הטוב ביותר העונה. גם איגודלה היה טוב.

המקבץ הנוכחי של משחקי הבית יסתיים ביום שני, כשמונטה אליס והפייסרס באים לביקור. במפגש הקודם נגדם, באינדיאנה, הפייסרס היו עייפים ופצועים, והציגו משחק הגנה נרפה להחריד. אני משוכנע שהפעם תהיה להם יותר רוח לחימה. אני לא בטוח אם הכוכב הגדול, פול ג'ורג', כשיר למשחק. בלעדיו יהיה לפייסרס קשה מאוד.

GO WARRIORS