קארי ודוראנט הובילו לניצחון בפיניקס, 106-100

יומיים לאחר הניצחון בניו-אורלינס, ה-Warriors הצליחו שוב לנצח בחוץ קבוצה בינונית, שוב בתצוגה לא משכנעת. החצי הראשון נראה רע: ה-Warriors נראו שבעים, עייפים, חסרי ביטחון וחסרי אנרגיה, בהגנה ובהתקפה כאחד. חצי שני טוב יותר, בעיקר בהגנה, ומשחק התקפה יעיל של קארי ודוראנט העניקו ל-Warriors את הניצחון. יכולת כזאת ביום שלישי בפורטלנד לא תספיק.

המשחק נפתח בצורה סבירה. סטף קארי, שקלע את 10 הנקודות הראשונות ל-Warriors, הוביל את הקבוצה ליתרון מוקדם של 7 נקודות: 15-8. ארל ווטסון, מאמן פיניקס, הזעיק פסק זמן. משום מה, רק קבוצה אחת חזרה מפסק הזמן לפרקט. ה-Warriors נראו מבולבלים ועצבניים, הסאנס קיבלו ביטחון ורצו 22-2, בצורה שהזכירה את המשחק נגד סן אנטוניו. ה-Warriors הרבו לאבד את הכדור, והפיתרון שמצאו לאין-הגנה שלהם היה שורת עבירות טיפשיות, שאיפשרה לפיניקס לבלות על קו בעונשין ולהשיג נקודות קלות. בהיעדר ביטחון נפסק גם משחק המסירות של ה-Warriors, וההתקפה עברה לתרגיל בהשראת אוקלוהומה: דוראנט לוקח את הכדור וזורק, כל חבריו מסתכלים. המזל הגדול הוא שדוראנט כל-כך טוב, שזה עובד לא רע באופן יחסי. לפחות הם לא איבדו כדורים. חמש דקות לסיום החצי הראשון, בפיגור 9, העלה קר את חמישיית המוות: קארי, דוראנט, תומפסון, גרין ואיגודלה, כמו במשחק בניו-אורלינס, וכמו במשחק בניו-אורלינס, קארי מיהר לבצע עבירה שלישית ונישלח לספסל. ה-Warriors המשיכו לא להרשים אבל סיומת אדירה של דוראנט, שקלע 8 נקודות ב-30 השניות האחרונות, הורידה את ה-Warriors להפסקה בפיגור מינימאלי של 2 נקודות.

המחצית השנייה היתה מעט טובה יותר, בעיקר בהגנה, אבל כרגע שום דבר בהתקפה לא עובד למעט קארי ודוראנט. זה הספיק בשביל לנהל משחק צמוד בפיניקס, מול קבוצה שאינה מאריות הליגה. 6 דקות לסיום, ביתרון 2 נקודות, שוב העלה קר את חמישיית המוות כדי להכריע את המשחק. גרין נתן דקות מצוינות בהגנה, וכמה מהלכים יפים בהתקפה היו כבר יותר מדי עבור המקומיים.

זה תמיד טוב לנצח, במיוחד בחוץ, אבל ל-Warriors עדיין דרך ארוכה עד שיגיעו למשהו שהוא אפילו קרוב למיצוי הפוטנציאל שלהם. בהגנה יש הרבה בעיות. החילופים האוטומטיים עובדים טוב בין דוראנט, איגודלה, גרין ותומפסון, אבל פצ'וליה איטי מדי והיריבות מנצלות את זה בצורה מושלמת. קר צריך למצוא לזה פיתרון: או שינוי הקונספט או הרכב אחר. מקאדו שוב לא שיחק, אבל לדעתי הוא יכול להיות פתרון הגנתי. בעיה נוספת, לא נעים להודות, היא קארי. קארי מעולם לא היה שחקן הגנה גדול, אבל בשנתיים האחרונות הוא הציג יכולות מרשימות בצד הזה של המגרש: עם עבודת רגליים נהדרת הוא הצליח להשאר לפני גארדים חודרים, ואף הוביל את הליגה בחטיפות. בשלב זה של העונה, הוא נראה איטי ועייף בהגנה. הגארדים של היריבות עוברים אותו בקלות ומחייבים את הגבוהים לבוא לעזור. זה נגמר בליי-אפ, עבירה או אלי-הופ. קארי חייב להשתפר בנושא.

גם ההתקפה רחוקה מלהרשים, אך בצד הזה יש ל-Warriors כל כך הרבה כישרון שניתן להסתיר את זה. קארי הוא הקלעי הגדול בהיסטוריה, דוראנט הוא מגדולי הסקוררים בכל הזמנים, אולי המוכשר מכולם. נגד פיניקס זה הספיק, אבל צריך להודות: כל השאר חושך. שימו לב למספרים: 19 מ-33 לקארי ודוראנט (58%), 16 מ-50 לכל השאר (32%). לגבי תומפסון אני לא מודאג בכלל. הוא אמנם פתח לא טוב את העונה בהתקפה (בהגנה הוא עדיין טוב), אבל הזריקות שהוא לוקח הן זריקות טובות. הוא קלעי מחונן ובסופו של דבר זה יעבוד. לגבי השאר, ההרגשה היא שצריך לעשות התאמות. בראש ובראשונה אני מדבר על גרין. 2 מ-9 מהשדה, 0 מ-4 משלוש. את השלשה הראשונה הוא לקח כשעל שעון הזריקות 13 שניות – די והותר כדי למצוא זריקה טובה יותר. את השלשה השנייה הוא לקח שאין שום שחקן הגנה לידו: הסאנס השאירו אותו לבד לגמרי, ולא טרחו אפילו להתקרב אליו. גרין החזיק בכדור מספר שניות, וכשהבין שאין שומר ברדיוס של 5 מטר ממנו החליט לקחת שלשה. זה נגמר באיר-בול. עד סוף המשחק נראה היה שהוא מנסה להמנע כמה שאפשר משלשות נוספות, אבל בכל זאת השליך עוד שתיים. שיהיה. קר חייב למצוא לזה פתרון. גם איגודלה נראה חסר ביטחון בזריקה, עם אפס משלוש מעבר לקשת. ליוינגסטון היה סביר בהתקפה, אבל עם 3 זריקות ב-13 דקות בסה"כ קשה להשפיע על המשחק. עזיבתו של מו ספיידס משפיעה עליו יותר מעל כל שחקן אחר בגולדן סטייט.

בסופו של דבר, כמה דקות טובות הספיקו היום בשביל ניצחון. למעט קליעה, גרין נתן משחק מצויין, וקארי ודוראנט דאגו לכל השאר. נגד פורטלנד זה לא יספיק. תומפסון חייב להשתפר בהתקפה וקארי חייב להשתפר בהגנה. לילארד ומקולום ינצלו כל חולשה הגנתית עד תום. בשלב זה, ה-Warriors חייבים להגיע לפורטלנד בתחושה של אנדר-דוג. משחק נרפה בהגנה יכול להגמר בתבוסה – הבלייזרס קבוצה מצוינת.

GO WARRIORS

פוסטים נוספים

ניצחון בניו-אורלינס, 122-114

בשעה טובה. ניצחון ראשון ל-Warriors בעידן דוראנט. אחרי התבוסה בבית, ה-Warriors יצאו למשחק חוץ נגד אחת הקבוצות החלשות במערב, ולמרות יכולת פושרת חזרו עם ניצחון. ל-Pelicans סגל מצומצם וחסר. הם איבדו כמה שחקני רוטציה בקיץ, ולא הצליחו לצרף חיזוק משמעותי. בנוסף, שני שחקני הקו האחורי שלהם, אוונס והולידיי, פצועים ולא התלבשו כלל למשחק. כל מה שנשאר זה סופר סטאר אחד, אנתוני דייויס, וחבורת נגרים מסביבו. התוצאות בהתאם: אחרי שני משחקים לדייויס יש ממוצע של 47.5 נקודות למשחק (!), ומאזן של שני הפסדים ללא ניצחון. מול יריבה כזו, ניתן היה לצפות למשחק קל שיוכרע לפני תחילת הרבע האחרון, במיוחד לאחר המבוכה הגדולה ביום שלישי. לא כך היה. היה צריך לחכות עד למהלך גדול של דוראנט, 40 שניות לסיום, כדי לדעת שהסיפור גמור.

ה-Warriors התחילו את המשחק בנחישות, כצפוי, אך לא היו חדים. אחוזי הקליעה עדיין לא דומים לקבוצה של השנתיים האחרונות, בעיקר משלוש. גם משחק המסירות עדיין בינוני, כדרכם של קבוצות חדשות שמנסות להתחבר. דגש על ריבאונד ויריבה בינונית אפשרו ל-Warriors לפתוח פער קל, והרבע הראשון הסתיים בעשר נקודות יתרון. בכל זאת, ל-Warriors יתרון עצום בכישרון מול ה-Pelicans. מכאן ואילך, עד אמצע הרבע השלישי, התנהל משחק שווה כוחות, ופושר למדי, בין קבוצה מוגבלת עם כוכב על אחד לבין קבוצה מפוצצת בכישרון שמנסה למצוא את עצמה. בולטת מאוד העובדה שהרוטציה ב-Warriors היא בשלב הניסוי ותהייה. אין כרגע היררכיה ברורה. איגודלה יעלה מהספסל כמו בעונה הקודמת, אך עמדת הרכז המחליף הראשון לא ממש סגורה. ליוינגסטון, קלארק והרוקי מקאו, שסובב את הקרסול בסוף הרבע השני ולא חזר, מביאים למגרש יכולות שונות וכרגע אף אחד מהם לא הצליח למצב את עצמו כאופציה ראשונה. ליוינגסטון מביא ניסיון, הגנה וגובה, קלארק מציע יכולת קליעה איכותית ומקאו מציג אתלטיות והתלהבות של רוקי, ומשחק איכותי בשני צידי המגרש. היום מקאו היה האופציה הראשונה מהספסל (בין הגארדים), אבל נראה שבשלב זה סטיב קר פשוט מנסה לראות מה יש לו בסגל, ואילו הרכבים יכולים לעבוד היטב.

בקרב הגבוהים נראה שקר סומך על פצ'וליה יותר מהשאר. דיוויד ווסט עושה הרבה רעש אך לא נראה כמי שיש לו הרבה מה לתרום בשלב זה של הקריירה. אולי זה עניין של התאקלמות, אבל כרגע הוא לא נראה מרשים במיוחד. מגי ווראז'או לא קיבלו אפילו שנייה, ומקאדו בכלל לא היה בסגל. אני לא יודע אם הוא פצוע או שהוא פשוט משחק רע באימונים, אבל לדעתי יש לו מה לתרום. מי שהפתיע עם כמה דקות טובות היה קוון לוני, שנתן שבע דקות איכותיות במהלכן ה-Warriors היו פלוס 13.

עם כל הכבוד לגבוהים של ה-Warriors, כשקר מרגיש את הקיר בגבו, הוא עובר לחמישיית ה-SMALL BALL: קארי, תומפסון, איגודלה, דוראנט וגרין, שזו למעשה החמישייה הפותחת ללא סנטר, כשאיגודלה מחליף את פצ'וליה, וגרין שומר על הסנטר של היריבה. בעונה שעברה, עם בארנס במקום דוראנט, זו הייתה "חמישיית המוות", שלרוב קרעה את היריבות והכריעה משחקים. אז אחרי כל מיני ניסיונות כושלים, העלה קר את ההרכב הנ"ל בכדי לנסות לבצע ריצה 4 דקות לסיום המחצית הראשונה. למשך דקה קלה זה נראה נחמד, אבל אז ביצע קארי עבירה שלישית וירד לספסל. המחצית הסתיימה ביתרון 9, 59-50 ל-Warriors.

תחילת החצי השני לא בישרה על איזשהו שינוי במגמה. ה-Warriors המשיכו לא להרשים. אט-אט קיבלו המקומיים ביטחון, והחלו לנגוס ביתרון. 4 דקות לסיום הרבע השלישי עלו ה-Pelicans ליתרון נקודה. שמונה נקודות רצופות של קארי החזירו את ה-Warriors לחיים. גם איגודלה סוף-סוף סיפק דקות טובות ונראה היה שגולדן סטייט משתלטים על המשחק, אבל ניו-אורלינס לא ויתרו. למרות משחק מסירות משופר ברבע הרביעי, ולראשונה העונה דקות טובות של ליוינגסטון, ולמרות שהיתרון צמח עד ל-16 נקודות, עדיין ה-Pelicans מצאו שוב ושוב דרך לחזור למשחק. מאה שניות לסיום היתרון עמד על 11 נקודות. ניו-אורלינס לא ויתרו, ותוך 30 שניות היתרון קוזז ל-6 בלבד. המשחק הוכרע 40 שניות לסיום, כאשר אנתוני דייויס עלה לשלשה ונחסם ע"י דוראנט, שהשתלט על הכדור ורץ כל הדרך ללי-אפ בצד השני, כשהוא מתגבר על נסיון החסימה של דיוויס המתוסכל. 8 הפרש, ומכאן כבר לא היתה ל-Pelicans דרך חזרה.

למרות המשחק הפושר, ניתן היה לראות ניצוצות, בהגנה ובהתקפה, שהזכירו את הקבוצה הסוחפת של העונות הקודמות. גם ניתן היה להתרשם מהתוספת האדירה של הקיץ: קווין דוראנט. ל-Warriors לא היה בשנתיים האחרונות מישהו אתלטי ומוכשר מספיק כדי לחסום את דיוויס על קשת השלוש ולקחת אותו כל הדרך לסל השני. 30 נקודות היו לדוראנט בתוספת 17 כדורים חוזרים. ומה הכי מדהים? שאצלו זה לא היה נראה משהו מיוחד. הוא עושה הכל כל כך בקלות, שזה נראה כמעט טבעי. איזה שחקן! קליי תומפסון עדיין חלוד, 28 נקודות אבל רק 22 אחוז משלוש, גם לקארי היו ימים טובים יותר, אבל עדיין איכותי עם 4 מ-10 מעבר לקשת. אנחנו עדיין רחוקים, אבל הפוטנציאל בשמיים. ביום ראשון משחקים בפיניקס.

GO WARRIORS

פוסטים נוספים