יומן פלייאוף – לקראת הסיבוב השני

חדשות טובות קיבלנו שלשום: סטף קארי עשוי לשחק כבר הערב, במשחק הראשון של הסיבוב השני. אחרי החימום שלפני המשחק תתקבל ההחלטה הסופית, מה שאומר שאם הוא ירגיש טוב, הוא ישחק. אלו הן חדשות סופר-חשובות. הפליקנס הפגינו יכולת מרשימה ומפחידה בסיבוב הראשון, וללא קארי, לפחות לדעתי, הם היו פייבוריטים. בואו נדבר עליהם קצת.

את אנטוני דייויס אין צורך להציג. רוב הפרשנים תמימי דעים שמדובר באחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם. מאז הפציעה של קזינס, דייויס לקח על עצמו יותר, והוכיח לכולם שהכתפיים שלו מספיק רחבות כדי להשכיח את דמרקוס, אולסטאר בפני עצמו. דייויס נמצא לאחרונה בכושר הטוב בקריירה שלו, והוא דומיננטי מאוד בשני צידי המגרש. בשנים קודמות אפשר היה לשים עליו את דריימונד גרין ולדעת שדייויס לא יוכל להשתלט על המשחק. אני סבור שהפעם זה יהיה סיפור אחר. אנחנו נראה שמירה כפולה על דייויס לא מעט. הבעיה היא שניו-אורלינס היא לא רק דייויס. הפליקנס הרכיבו סוללה מרשימה של שחקנים משלימים מסביבו, בעיקר בכל הקשור לחמישייה הפותחת. ג׳רו הולידיי הוא המרשים מביניהם.

הולידיי כבר שנים נחשב לשחקן איכותי, אבל מה שהוא עשה בסיבוב הראשון נגד פורטלנד היה לא פחות מתצוגת על של סופר-סטאר. תשאלו את דמיאן לילארד, אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה, ששותק לחלוטין ע״י ג׳רו. הולידיי נתן ארבעה משחקים גדולים בשני צידי המגרש, ונכון לעכשיו הוא נראה מפחיד יותר מקליי תומפסון. תומפסון לא הצליח להשתחרר לזריקות נוחות מול הספרס, אך למזלו הוא לא היה זקוק לזה: הוא פשוט קלע מעל פאטי מילס הנמוך ממנו. מול הולידיי כבר לא תהיה לו את הפריוילגיה הזו, וזו היתה הסיבה העיקרית שלדעתי ללא קארי הפליקנס היו פייבוריטים. חזרתו של סטף אמורה ליצור הרבה זריקות חופשיות עבור קליי. גם בצד השני של המגרש יהיה לקליי הרבה יותר קשה מאשר מול מילס או דני גרין. ג׳רו הולידיי יכול לקלוע מבחוץ, מחצי מרחק, ויכול גם לתקוף את הסל ביעילות. כמעט 28 נקודות למשחק בסיבוב הראשון, כולל 41 נקודות במשחק הרביעי והמכריע. אבל לסוללת הכוכבים של הפליקנס יש עוד מה להציע.

לראשונה מאז השנים הגדולות בבוסטון, נראה שראז׳ן רונדו שוב ממצה את הפוטנציאל שלו. לצד הגנה טובה, רונדו שולט בקצב המשחק, מפטם את החברים בשלל מסירות טובות ואפילו קולע היטב. ״פלייאוף רונדו״ קוראים לו, משום שתמיד הוא בשיאו בשלב הזה של העונה. מי שנזרק מדאלאס החלשה מצא את עצמו בתפקיד מפתח בקבוצת פלייאוף איכותית. את ארבעת הגדולים של ניו-אורלינס משלים ניקולה מירוטיץ׳, שהגיע במהלך העונה משיקגו. מירוטיץ׳ מתאים לפליקנס כמו כפפה ליד, ונראה שהוא בדיוק מה שהם היו צריכים. היד הרכה שלו מרווחת את המשחק ונותנת לדייויס ולאחרים שטח לפעול. נראה שמאז שמירוטיץ׳ הגיע הכל התחבר עבור הפליקנס. לא שמעתי אף אחד שחשב שהם יכולים לטאטא את הבלייזרס, אבל זה בדיוק מה שהם עשו.

אין ספק שהווריורס יציגו הגנה הרבה יותר טובה מזו של הבלייזרס. גם חזרתו של קארי יכולה, וצריכה, להיות משמעותית מספיק כדי להפוך את הווריורס לפייבוריטים. כשסטף על המגרש כולם משחקים טוב יותר. עם זאת, יש לי הרגשה שהווריורס לא בדיוק יודעים מה מחכה להם. כן, הם ודאי ראו את המשחקים של ניו-אורלינס נגד פורטלנד, אבל התגובות שלהם אחרי הניצחון בסידרה מול סן אנטוניו ניראו מעט זחוחות. אם הפליקנס ישחקו חזק מהפתיחה, הם עשויים להמם את הווריורס מלאי הביטחון העצמי, ולגנוב את יתרון הביתיות כבר במשחק הראשון. אני בהחלט יכול לדמיין איך הם עולים ליתרון של 20 נקודות בחצי הראשון ולא נותנים לווריורס לחזור. מצד שני, לקארי יש היסטוריה ארוכה של משחקים גדולים כשהוא חוזר מפציעה. כך עשה מוקדם יותר העונה, וכך עשה גם בפלייאוף לפני שנתיים, כשהמטיר שיא NBA של 17 נקודות בהארכה בפורטלנד. מה יהיה? עוד כמה שעות ונדע.

אז מה היה לנו עד כה במערב?

יוסטון – מינסוטה:

הכל התנהל כצפוי. מינסוטה מוכשרים אבל אין להם הגנה, ניסיון, או מספיק כלי נשק כדי להקשות על הרוקטס. הסידרה הזו הבליטה את היכולת ההגנתית של קאפלה, הסנטר של יוסטון, שהקשה מאוד על קארל אנטוני טאונס.

גולדן סטייט – סן אנטוניו:

שוב, אין הפתעות. הווריורס קיבלו את היריבה החלשה ביותר במערב, וגם ללא קארי זה הלך יחסית בקלות.

פורטלנד – ניו אורלינס:

המשחקים היו נהדרים, אבל מי צפה שהסידרה הזו תסתיים בסוויפ?

אוקלהומה – יוטה:

כצפוי, הסידרה עם הכי הרבה דרמה. מצד אחד קבוצה מוכשרת שלא מאומנת ולא מבינה כדורסל, מצד שני קבוצה צעירה וחסרת ניסיון, מונהגת ע״י מאמן חכם ורוקי שהפך לסופר-סטאר. מה כבר עוד אפשר לאמר על דונובן מיטשל? הוא הזכיר לי אמש את ימיו הגדולים של דראז׳ן פטרוביץ׳ באירופה: לאוקלהומה לא היה מושג איך עוצרים אותו. פעם אחר פעם חדר לסל וסיים בהצלחה, ואם נתנו לו מטר, הוא קלע שלשות למכביר. הניסוי שנערך השנה בת׳נדר נכשל. לדעתי, הם צריכים להחליף מאמן. ווסטברוק תותח על, אבל אי אפשר לנצח בכדורסל של אחד על חמישה. זה לא עבד אפילו למייקל ג׳ורדן, זה לא יעבוד עם ווסטברוק. מישהו צריך ללמד אותו איך להפוך את חבריו לטובים יותר. כמה אירוני היה לראות את אולדיפו וסבוניס, שהיו חסרי השפעה בשנה שעברה באוקלהומה, מוחצים אמש את קליבלנד במדי הפייסרס, הקבוצה שבקיץ העבירה עבורם את פול ג׳ורג׳ לת׳נדר. מה עשה ג׳ורג׳, שעתיים אחר כך, במשחק בו הודחו הת׳נדר? 5 נקודות ב-2 מ-16 מהשדה, כולל 0 מ-6 מעבר לקשת. נכון, היו לג׳ורג׳ לא מעט משחקים טובים העונה, אבל למה קשה לשחקנים אחרים לבוא לידי ביטוי כשווסטברוק בסביבה? מישהו זוכר מה עשו אולדיפו וסבוניס שנה שעברה באוקלהומה?

ומה במזרח?

הקבוצה המרשימה במזרח, בינתיים, היא פילדלפיה, שמחכה למנצחת הערב: בוסטון או מילווקי. הסידרה הבאה תהיה הרבה יותר קשה עבור הסיקסרס, וניראה איך שחקניה הצעירים יגיבו ללחץ אם יקלעו לפיגור. מחר בערב יש עוד משחק 7: קליבלנד נגד אינדיאנה. קשה לדעת מה יהיה, אולם אם קליבלנד יפסידו זה יהפוך את שני הסיבובים הבאים במזרח להרבה פחות מעניינים. הנה תחזית: אם המשחק יוכרע ע״י שריקה מעוררת מחלוקת, היא תלך עם קליבלנד. זו תיאוריית הקונספירציה שלי למשחק מחר.

עוד מעט משחק 7 בבוסטון, אח״כ הווריורס נגד ניו אורלינס.

GO WARRIORS

ניצחון לווריורס במשחק הראשון

סוף השבוע הראשון מאחורינו. אינדיאנה וניו אורלינס גנבו את יתרון הביתיות, אך הכל עדיין פתוח. לא יכולתי, כמובן, לראות את כל המשחקים, אבל ראיתי די הרבה כדורסל ביומיים האחרונים. כצפוי, אתרכז בווריורס.

התגעגעתי. מאז שנה שעברה לא ראיתי את הווריורס נותנים כזה מאמץ הגנתי. דוראנט ותומפסון היו נהדרים גם בהתקפה, אבל ניצוצות התקפיים פה ושם ראינו כל העונה. ההגנה, במשך רוב העונה הנוכחית, היתה חלשה מאוד, לפחות בהשוואה לשלוש השנים הקודמות. האמת, אני לא בטוח אם אי פעם היתה קבוצה שניצחה 58 משחקים כששחקניה נותנים אחוז מאמץ נמוך כל-כך בהגנה. כמובן שאי אפשר למדוד את זה, אבל בעיניי זה נראה כמו משהו חסר תקדים.

עכשיו צריך לראות אם הווריורס יכולים לשמור על רמת אינטנסיביות כזו לאורך כל הפלייאוף. נותר גם לראות אם הווריורס יכולים להיות יעילים הגנתית גם מול קבוצות בעלות יותר כישרון. כל זמן שהם משחקים נגד הספרס בגירסה הנוכחית שלהם, בכל משחק שהם ישחקו כך בהגנה הם אמורים לנצח. גם בלי סטף.

ג׳אוויל מגי

איזה כיף היה לראות אותו במשחק הראשון. באמצע העונה היו דיבורים על טרייד, או שיחרור מהקבוצה. קר לא נתן לו דקות, ומגי היה מתוסכל. בסופו של דבר, הפציעות המרובות הכריחו את קר לשלוח את מגי לפרקט, ומאז מגי נתן לקר הרבה סיבות להשאיר אותו שם. היו העונה משחקים בהם מגי היה נקודת האור הבולטת, ואפילו היחידה בקבוצה, כמו בתבוסה ליוטה בינואר. מגי, חביב הקהל והאוהדים, כבר נתן הרבה משחקים טובים במדי הווריורס בשנתיים האחרונות, אבל אתמול היה כנראה המשחק הכי טוב שלו. מגי פשוט אימלל את למרקוס אולדרידג׳ בהגנה, ובנוסף נתן משחק התקפה איכותי. לסן אנטוניו אין הרבה סיכויים לנצח כשמגי משחק יותר טוב מאולדרידג׳. ב-16 דקות של משחק, מגי קלע 15 נקודות בלמעלה מ-70%, והוסיף 4 ריבאונדים, שני גגות וחטיפה. אולדרידג׳ קיבל 24 דקות, ותרם 14 נקודות בפחות מ-42%, שני ריבאונדים, חסימה, חטיפה ואסיסט. אה, כן, הוא גם איבד פעמיים את הכדור. אאוץ׳.

אנדרי איגודלה

כשהווריורס נותנים פוש בהגנה, בדר״כ אנדרי נמצא שם. אנדרי פתח בחמישייה, מה שאומר, לדעתי, שסטיב קר חשש מפתיחה חלשה, שהיתה בעיה של הווריורס לכל אורך העונה. קצת היסטוריה: כשקר קיבל את הקבוצה, השינוי הראשון שהוא עשה בחמישייה היה להכניס לשם את האריסון בארנס, ולתת לאיגודלה לעלות מהספסל. איגודלה קיבל את תפקיד המבוגר האחראי ברצון. בסופו של דבר, גם הוא וגם בארנס שיחקו ביחד בדקות ההכרעה של משחקים צמודים, במה שקיבל את הכינוי ״הרכב המוות״. המהלך נשא פרי: בארנס הצעיר קיבל ביטחון, ואנדרי הוביל את ההצלחה של הספסל של הווריורס. באותה שנה, כשהווריורס היו בפיגור 2-1 מול קליבלנד בגמר, החזיר קר את אנדרי לחמישייה, במקומו של בוגוט. גם המהלך הזה נשא פרי: איגודלה נבחר ל-MVP של הגמר והווריורס זכו באליפות. מאז, נראה שסטיב קר משתדל לשמור על תפקידו של איגודלה כמנהיג היחידה השנייה, כמו שהם קוראים לספסל שלהם. כשבארנס היה פצוע בעונת 2015-2016, ברנדון ראש עלה במקומו. השנה, כשגרין או דוראנט היו פצועים, שחקנים אחרים פתחו במקומם: לוני, כספי, יאנג… איגודלה וליוינגסטון הם קלפים שקר אוהב לשלוף מהספסל. הפתיחה של איגודלה בחמישייה מול הספרס היא כנראה ביטוי לחוסר ביטחון אצל קר. אגב, אותה חמישייה, שפתחה אתמול את המשחק עבור הווריורס, לא שיחקה ביחד העונה ולו דקה אחת. זה לא הפריע לה לרמוס את הספרס.

הרוטציה

זה היה צפוי. הרוטציה התקצרה, ושחקנים כמו יאנג, בל וג׳ונס שותפו רק כשהמשחק כבר הוכרע. פצ׳וליה לא שותף אפילו לשנייה, אבל זה עשוי להשתנות מול קבוצות אחרות או הרכבים אחרים. קוק קיבל 25 דקות, אבל הוא כבר לא פתח בחמישייה. אני חושב שקר לא רצה לשלב אותו במשחק מול דג׳ונטה מארי, בעיקר בתחילת המשחק. כשקארי יחזור, יש לשער שקוק יקבל מעט מאוד דקות, למרות שהוא ממשיך לשחק היטב.

המשחקים האחרים

מה קורה לקליבלנד? את המשחק לא ראיתי, ולכן יש לי יותר שאלות מאשר תובנות. אני לתומי חשבתי שכשיפציע הפלייאוף לברון וחבריו יעבירו הילוך ויטיילו להנאתם עד לגמר, במיוחד לאור הפציעות של בוסטון. יכול להיות שכל מה שראינו בעונה הרגילה זו התמונה האמיתית? יכול היות שהם אכן כל-כל פגיעים? ואולי אינדיאנה פשוט לא מקבלים מספיק קרדיט? אולי הקאבלירס שמעו איך כולם אומרים שהם הולכים לנצח את הפייסרס וחשבו שאין צורך להתאמץ? התשובות בהמשך הסידרה.

כל שחקני יוסטון שלא עונים לשם ג׳יימס הארדן קלעו ביחד 3 שלשות מתוך 25 נסיונות, והרוקטס עדיין ניצחו. זו כנראה תהיה סידרה קצרה.

האם ההגנה של הסיקסרס כל-כך טובה, או שההתקפה של מיאמי כל-כך חלשה? ההיט ניראו חסרי אונים לחלוטין. בן סימונס שחקן אדיר, אבל כדי להיות סופרסטאר אמיתי הוא יהיה חייב לפתח זריקת ג׳אמפ. אם לא משלוש, אז לפחות מחצי מרחק. כשזה יקרה, הוא יקבל שמירה כפולה אוטומאטית. עד אז המשחק שלו לא שלם, למרות שכבר עכשיו הוא חתיכת שחקן.

את תצוגת הקלאץ׳ המרשימה ביותר בסוף השבוע ראיתי במשחק בין פורטלנד לניו אורלינס, ולא היה מדובר בדמיאן לילארד. גם לא במקולום… אפילו לא באנתוני דייויס. ג׳רו הולידיי ניצח את המשחק עבור ניו אורלינס, והוא עשה את זה בשלושה מהלכים ענקיים בהגנה. הראשון היה 44 שניות לסיום, כשהוא חטף את הכדור למקולום בדרכו למתפרצת. השני היה כששמר באחד-על-אחד על לילארד 15 שניות לסיום, כשהוא כופה עליו זריקה קשה ונמנע מלעשות עבירה, למרות שלילארד קפץ לעברו. המהלך השלישי היה גג אדיר, 6 שניות לסיום, שלמעשה הכריע את ההתמודדות. שאפו.

אולקהומה ניצחו במשחק הראשון את יוטה, ולא בזכות שיטת המשחק שלהם. שלושת הגדולים שיחקו היטב, וגם ההגנה היתה שם. למרות זאת, מי שהרשים אותי יותר מכל היה הרוקי של יוטה, במשחק הפלייאוף הראשון בקריירה שלו. דונובן מיטשל קלע 27 נקודות ב-50%, והוכיח שהמתח של הפלייאוף קטן עליו. מיטשל ניראה כמו מהדורה משודרגת ואתלטית יותר של דמיאן לילארד. הנה התחזית הפרועה שלי: מתישהו בקריירה, מיטשל יוביל קבוצה לאליפות ויבחר ל-MVP של סידרת הגמר.

מחר משחק מספר 2 נגד הספרס.

GO WARRIORS