פציעה בקרסול של לאונרד סידרה ניצחון לווריורס, 0-1 על סן אנטוניו

כמו במשחק הראשון של העונה, הגיעו הספרס לאורקל כאנדרדוג ושלטו בו ללא עוררין. במשך יותר משני רבעים הווריורס היו חסרי אונים מול המכונה המשומנת של פופוביץ׳, אבל אז נחת לאונרד על הרגל של זאזה פצ׳וליה, ירד לחדר ההלבשה, והספרס ההמומים חטפו ריצה של 0-18. בסופו של דבר ג׳ינובילי, אולדריג׳ וקייל אנדרסון התעשתו, אבל הנזק כבר נעשה. קארי החזיר את הווריורס לחיים ברבע השלישי, ודוראנט סחב אותם לניצחון ברבע הרביעי. 0-1 לגולדן סטייט.

את המשחק הזה לא ראיתי בשידור חי. היום, יום ראשון, היה יום האם בארה״ב. יחד עם המשפחה מצאתי את עצמי נוסע לאקוואריום במונטריי, מרחק של קצת יותר משעה נסיעה. בדמעות קורעות לב נפרדתי ממקלט הטלויזיה, והבטחנו להפגש שוב, לאחר המשחק. כמובן שתכנתתי הקלטה, אבל עמוק בלב ידעתי שאין מצב שאני לא עוקב אחרי המשחק דרך הטלפון, ואם גולדן סטייט יפסידו רוב הסיכויים שלא אטרח לצפות בה. לא ברור לי איך הרשויות באמריקה מאפשרות לחפיפה בין יום האם לחג הפלייאוף, שהוא כמובן קודש הקודשים של דת הכדורסל. כולם מדברים גבוהה גבוהה על ערכים ליברלים, אבל הכדורסל, למרות היותה הדת היחידה לה ראיות חותכות לקיומו של אלוהים, עדיין לא הוכרה רשמית.

כאמור, משפחתי ואני עקבנו אחרי התוצאות בעזרתה האדיבה של סירי, וכשהגעתי הביתה צפיתי במשחק, חף מכל מתח. המשחק עצמו, כמו כל דבר בצה״ל, התחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון נמשך 28 דקות, ובו הספרס שלטו בצורה מוחלטת, כשעל התזמורת מנצח קוואי לאונרד, בשני צידי המגרש. הפציעה של לאונרד, כשהספרס ביתרון 23 נקודות, שינתה את המומנטום, ותוך 3 וחצי דקות הווריורס רצו 0-18 והורידו את היתרון ל-5 בלבד. זה היה החלק השני. מכאן ועד הסוף התנהל משחק מותח. לווריורס היה יתרון אדיר בכישרון, במיוחד כשקוואי בחוץ, אבל הספרס המשיכו לשחק היטב. בסופו של דבר הכישרון, בעיקר זה של קארי דוראנט, ניצח.

מבחינה טקטית, סן אנטוניו ניצחו את המשחק הזה בנוק-אאוט. לולא מטר השלשות של קארי ברבע בשלישי וההופעה ההירואית של דוראנט ברבע הרביעי, הספרס היו מנצחים. כמובן שלולא הפציעה של לאונרד לגולדן סטייט לא היה סיכוי. למעט 3 וחצי דקות של הלם, לאחר שהם ראו את המנהיג שלהם צולע לחדר ההלבשה, הספרס הציגו משחק מעולה. הם היו מוכנים והציגו משחק חכם בהגנה ובהתקפה. הווריורס ביתרון 0-1, אבל מי שצריך לעשות התאמות זה גולדן סטייט. אין להם שום דרך לעצור את לאונרד, שיש לשער שיחזור לסידרה. דוראנט יכול להקשות עליו באחד על אחד, אבל ברגע שיש חסימה לאונרד מוצא את עצמו מול פצ׳וליה. לא כוחות. אם דוראנט יעבור מתחת לחסימה לאונרד יקלע שלשה. ב-NBA של היום, כל מי שמנסה לעבור מעל החסימה מיד מוצא את עצמו מבצע עבירה על קליעה לשלוש. שמירה כפולה תכניס את מכונת המסירות של סן אנטוניו לפעולה, אבל אולי אין מנוס מלנסות את זה. להשאיר את פצ׳וליה על לאונרד זה לא פיתרון.

סטיב קר היה בארינה, אך הוא צפה במשחק מחדר ההלבשה. עדיין לא כשיר לעמוד על הקווים. ב-ABC שידרו את דברי העידוד שלו לשחקנים במחצית. מאוד אהבתי את הגישה שלו. רגוע, כמעט רגוע מדי. הווריורס היו בפיגור 20 נקודות, אבל פאניקה לא היתה שם. מה הבעיה? אחרי 4 דקות בתוך הרבע השני הפיגור צמח ל-23 נקודות. זה לא הנאום של קר שהחזיר את הווריורס למשחק, זה הקרסול של קוואי. הרבה דיברו הערב ב-ESPN על הפציעה שלו. זה קרה כאשר הוא עלה לג׳אמפ מהפינה, ופצ׳וליה מיהר לסגור כדי לנסות לחסום. כמו בהרבה מקרים בעבר, זאזה התקרב מדי לקוואי ולא נתן לא מקום לנחות. בכוונה? אין לדעת. אם זה היה בכוונה, זאזה הסווה את זה היטב: הרגל שלו אמנם נשלחה קדימה, אבל נראה היה שתשומת הלב שלו דווקא מופנית לאחור, כשהוא מסתובב לכיוון הסל לראות אם הזריקה נכנסת ואם יש כדור חוזר. בכל מקרה, גם אם זאזה לא התכוון, זה מהלך מסוכן ומלוכלך, ועד שלא יענישו על כך בחומרה שחקנים ימשיכו להפצע. כששחקן עולה לקליעה, חייבים לתת לו מקום לנחות.

קארי ודוראנט היו מצויינים, אבל משחק ההתקפה של הווריורס חרק היום. רק 22 אסיסטים. תוסיפו לזה 19 איבודי כדור, ותקבלו מתכון לכישלון. ההגנה של סן אנטוניו היתה מוכנה, ומייק בראון וסטיב קר חייבית למצוא דרכים איך לשחרר קלעים לזריקות נוחות. אין מספיק תנועה, והנעת הכדור רעה מאוד. לולא ההתעלות האישית של קארי ודוראנט, גם הפציעה של לאונרד לא היתה מספיקה לניצחון. דריימונד גרין היה חלש והירבה לאבד כדורים. גם בריבאונד יש המון בעיות, כצפוי. קליי היה חלש גם הוא. איגודלה סבל מכאבים בברך וכמעט לא שיחק – חדשות רעות מאוד עבור הווריורס, שצריכים את אנדריי בהגנה מול קוואי, ויותר מאוחר מול לברון, אם נתגבר על סן אנטוניו.

באופן פרדוקסלי, דווקא במשחק פושר שכזה, ראינו משהו שלא ראינו מהווריורס כל השנה: סל ניצחון בהתקפה מכרעת. 32 שניות לסיום, ביתרון נקודה, יצאו הווריורס להתקפה אחרונה (שלהם). זה היה אחרי זריקות עונשין של סן אנטוניו, ומייק בראון החליט לא לקחת פסק זמן, כנראה כדי לא לאפשר לפופוביץ׳ לסדר את ההגנה. הרבע הרביעי היה כולו של דוראנט, אבל מי שהחזיק בכדור היה קארי. ליוינגסטון בא לחסום, ובעקבות חילוף בהגנה סטף מצא את עצמו מול השמירה של למרקוס אולדריג׳. סטף ניסה הטעיה או שתיים, חדר לצבע וזרק TEAR DROP, מעל ידו החוסמת של אולדריג׳. זריקה מאוד קשה. הכדור קפץ על הצד האחורי של הטבעת, פגע בקרש ונכנס. 3 הפרש. למרות ההצלחה, אני עדיין סבור שהכדור האחרון צריך ללכת לדוראנט. קארי הוא סופר סטאר, אין ספק, אבל KD הוא השחקן היחיד בקבוצה, ואולי בליגה כולה, שתמיד, אבל תמיד, יכול לסדר לעצמו זריקה נוחה. הכדור לא תמיד ייכנס, אין זריקה של 100%, אבל דוראנט גבוה ומוכשר מספיק כדי להשיג זריקה שתיכנס באחוזים גבוהים. מעכשיו עד סוף העונה כל המשחקים יהיו קשים, ויש לצפות לעוד סיומות מותחות. לדעתי, טוב יעשו בראון וקר אם יתנו את המפתחות לדוראנט כשחייבים סל. קארי יכול בזמן הזה לנוע ולקבל חסימות ללא כדור, וכך ליצור אופציה נוספת וכאוס בהגנה. עוד פיתרון אפשרי זה פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. בידוד של קארי, למרות שעבד היום, הוא פתרון פחות טוב.

עוד מילה על ג׳ינובילי. בגיל 40 עדיין תותח. איזה יצר תחרותיות יש לו. לא נגמר. האם זו העונה האחרונה שלו?

GO WARRIORS

פוסטים נוספים

לקראת גמר המערב

זהו, הטיולים נגמרו. אחרי 2 סדרות קלילות, מגיע הדבר האמיתי. סן אנטוניו בגמר המערב, ואם נעבור אותם בשלום יחכה לנו לברון בגמר. מעכשיו הכל יהיה יותר קשה. ברדיו כבר שואלים אם הווריורס יכולים לסיים את הפלייאוף ללא הפסד. לפני תחילת העונה היו דיבורים דומים על שבירת שיא הניצחונות לעונה. גועל נפש. אז זה נגמר בתבוסה ביתית לספרס ב-30 הפרש. שוב אותם דיבורים, שוב פופוביץ׳ מגיע לביקור. אני מקווה שבגולדן סטייט למדו מהניסיון.

יוסטון והארדן שוב הוכיחו כי אין צורך לספור אותם ברשימה המצומצמת של מועמדות לאליפות, למרות עונה רגילה משובחת. הארדן שוב קרס במאני-טיים. בעונה הקודמת, במשחק הגורלי נגד גולדן סטייט, כשסטף קארי מושבת בגלל פציעה, הוא שבר את שיא כל הזמנים בפלייאוף לאיבודי כדור: 13 במשחק אחד. אני חשבתי שסן אנטוניו ינצחו בכל מקרה, גם אחרי המשחק הראשון, אבל אם היו אומרים לי שבמצב של 2-2 בסדרה, הרוקטס יהיו ביתרון 5 נקודות ברבע הרביעי של משחק מספר חמש, ושקוואי לאונרד לא יהיה כשיר עד לסוף הסידרה, הייתי מהמר על יוסטון בלי לחשוב פעמיים. איזו הזדמנות הייתה להם. לוזרים.

סן אנטוניו מציבה לווריורס אתגר ייחודי, שאף קבוצה אחרת בליגה לא יכלה להציב. נכון, אין להם את הכישרון של גולדן סטייט או קליבלנד, אבל יש להם מספר יתרונות אחרים, מאוד משמעותיים:

1. מאמן ומשחק קבוצתי. כן, אלו נקודות חזקות גם בגולדן סטייט, אבל עם כל הכבוד וההערכה שיש לי לצוות המאמנים של הווריורס, פופוביץ׳ הוא עדיין המאמן הטוב בליגה. אולי בכל הזמנים. כבר שנים שהספרס נותנים לכוכבים לנוח וממשיכים לנצח. מה שקרה השבוע ביוסטון רחוק מהיות תקדים. לפני כמה שנים הגיעו הספרס לאורקל ונתנו לשלושת הגדולים לנוח. פארקר, ג׳ינובילי ודאנקן ישבו על הספסל וראו את בוריס דיאו, מרקו בלינלי ופאטי מילס עושים בית ספר לסטף, קליי ודריימונד. אנדרו בוגוט רתח מזעם: ״אנחנו לא יכולים להפסיד משחק כזה״, רטן אחרי ההפסד. ברוך הבא לעולם הכדורסל של פופוביץ׳. יש לו שיטה, והיא עובדת מצויין. סדרת גמר המערב טרם החלה, אולם כבר עכשיו ניתן לקבוע כי הספרס לא ינצחו את עצמם. הם ישחקו חכם בשני צידי המגרש, יפגינו הגנה אגרסיבית, ולא ישאירו את הספלאש ברדרס חופשיים על קשת השלוש. הווריורס יהיו חייבים לשחק מצויין כדי לנצח.

2. הגנה. כן, גם לווריורס הגנה מצויינת, אבל זו של הספרס ממושמעת ויציבה יותר. כל טעות קטנה מובילה לפסק זמן מהיר בו פופוביץ׳ צורח על כל מי שטעה. בנוסף, לספרס יש כמה שחקני הגנה שיכולים להקשות מאוד על משחק ההתקפה של גולדן סטייט. אין בליגה שחקן שיכול להקשות על דוראנט כמו קוואי לאונרד. ברגע שסטף ייכנס לקצב מול ההגנה של מילס הוא יפגוש את ג׳ונתן סימונס. תשאלו את הארדן כמה כיף לשחק נגד ההגנה של סימונס. אותו סימונס יכול להיות האקס פקטור של הסידרה. אתלט אדיר, שחקן הגנה מצויין, ולאחרונה אופציה התקפית אמינה. במשחק הראשון של העונה, בו הביסו הספרס את הווריורס באורקל, סימונס שיחק כמו אולסטאר. במהלך העונה הוא נדחק לספסל, אבל במשחקי הפלייאוף האחרונים הוא הפך לשחקן מוביל בסן אנטוניו. הוא מביא המון אנרגיות בשני צידי המגרש.

3. ריבאונד. נקודת התורפה העיקרית של הווריורס, היא היתרון הגדול של סן אנטוניו. לספרס שחקנים גבוהים כמעט בכל עמדה, ועם אולדריג׳ וגאסול על הפרקט הם יכולים להרוג את הווריורס מתחת לסל. חמישייה כזו יכולה אמנם להיות בבעיה בהגנה, במיוחד במתפרצות, אבל אם הם ימצאו פתרונות כמו נגד יוסטון, הווריורס עלולים למצוא את עצמם בצרות צרורות. סן אנטוניו וממפיס הן שתי הקבוצות היחידות בליגה שיכולות להביך את הגנת הווריורס במשחק פנים עם הגב לסל. ראינו את זה השנה. הולך להיות מאבק בין שני סיגנונות שונים לגמרי, ומי שיכפה את הקצב יהיה ביתרון אדיר. מתחת לסל, לדריימונד גרין מחכה סידרה סופר-קשה.

למרות כל הנ״ל, הווריורס פייבוריטים, בגלל יתרון בכישרון ובביתיות. בכל מקרה, זו הולכת להיות סידרה קשה מאוד. סוויפ לא יהיה פה. ניצחון בחמישה משחקים יהווה הפתעה עבורי. לדעתי, אנחנו ניראה 6 או 7 משחקים. הווריורס יהיו חייבים לספק לפחות 4 משחקים מעולים. אם לא, הספרס בהחלט מסוגלים להפתיע ולנצח את הסידרה.

לדעתי, אחד המפתחות העיקריים הוא יכולת הקליעה של גרין ואיגודלה. אולי המפתח החשוב מכולם. פופוביץ׳ לא ישאיר את קליי וסטף חופשיים לזרוק. לאונרד כנראה ישמור על דוראנט. ברגעים המכריעים, לצד שלושת הסקוררים ישחקו גרין ואיגודלה, והם יהנו משלל זריקות חופשיות. היכולת שלהם להפוך את המצבים הללו לנקודות יכולה להכריע את הסידרה. חלק לא קטן ייגמר בזריקות לשלוש. בפלייאוף עד כה, רק גרין מספק את הסחורה: 21 מ-41 (51%) בשתי הסדרות הראשונות. הכי טוב בקבוצה. איגודלה? חושך: 3 מ-22 (14%), הכי גרוע. אם אני מייק בראון (סטיב קר הזמני) אני שולח את אנדרי להתאמן יומם ולילה.

GO WARRIORS

פוסטים נוספים