זה היה די צפוי, אבל עד שלא יהיה שינוי משמעותי במוטיבציה, כנראה זה מה שמחכה לנו: משחקים די מכוערים, הגנה לא יציבה, איבודי כדור וניסיונות קאמבק ברבע האחרון. זה הצליח ביוטה, משחק אותו כמעט ולא ראיתי, וזה נגמר במפח נפש הערב. אולי כשקזינס יצטרף משהו יתעורר בגולדן סטייט, אולי צריך לחכות עד אפריל.
מה שלא היה צפוי זה הפסד דווקא הערב. הווריורס נחו אתמול כשהנגטס שיחקו נגד פיניקס, כשוויל בארטון, שתמיד עושה הרבה צרות לווריורס, נפצע אמש ולא היה כשיר הערב. גם פתיחת המשחק החלשה של הנגטס לא בישרה על הבאות. הרבה דברים לא עובדים כרגע, וזה לא התחיל בדנבר. הווריורס מובילים את המערב באיבודי כדור, למעט סטף, הווריורס העונה עם 8 מ-40 מחוץ לקשת (20%), כולל 2 מ-16 של קליי (12.5%), ההגנה לא יציבה וטובה רק לפרקים (81 נקודות ליוטה ברבע הראשון, כולל 47 ברבע השני), ולמעט נסיונות קאמבק ברבע האחרון לא רואים ריצות מרשימות בהם הווריורס בורחים ליריבה. בתום שלושה משחקים, היתרון הכי גדול של הווריורס היה 14 בלבד, ברבע השני מול אוקלהומה.
כן, הווריורס פתחו עם שני נצחונות, אבל הם היו רחוקים מלהרשים. כשהת׳נדר משחקים ללא ווסטברוק אין להם הרבה מה למכור, ומול יוטה, בערב שבו קארי ודוראנט נותנים הצגה, הווריורס היו זקוקים לנס כדי להתגבר על הג׳אז, שקיבלו הופעה חיוורת מהכוכב שלהם (מיטשל: 19 נקודות ב-30%). ככה לא בונים חומה, ואכן הערב בדנבר זה לא הספיק.
כמה נקודות למחשבה:
משנה לשנה, השיפוט ב-NBA מפריע לי יותר ויותר. אני יודע שכמה שופטים בכירים פרשו בשנים האחרונות, אבל אני חושב שזו לא הסיבה האמיתית. את האשם אני דווקא רוצה להפנות כלפי השחקנים. נראה שבעשור האחרון, ואולי זה התחיל עוד קודם, שחקני ה-NBA הבינו שהם לא צריכים לגבור על היריב. כל מה שהם צריכים זה לגרום לשופט לחשוב שהם גברו על היריב. התובנה הזו הובילה לפיתוח של שלל טכניקות הטעייה והולכת שולל. לא מדובר רק על ״למכור את השריקה״, בתרגום לעברית, מהלך שבו התגובה הגופנית לעבירה שאכן נעשתה היא מוגזמת. מדובר על יצירת מגע באופן יזום כדי להוליך שולל את השופטים, ולעיתים אף יצירת אשליה של מגע שלא היה כלל. לא מעט שחקנים בליגה אימצו טכניקות כאלה לרפרטואר שלהם והם מיישמים אותם עשרות פעמים במשחק. כמה פעמים ראיתם את ג׳יימס הארדן או בלייק גריפין מסיטים את ראשם לאחור כאילו קיבלו מכה בראש, למרות שהמכה הייתה למטה, או לא הייתה כלל? בשנתיים האחרונות, אגב, כמו במירוץ חימוש אבולוציוני, השופטים עלו על הטריק וכבר לא רואים את הראש של השניים עף לאחור כל פעם שהם חודרים לסל. גם כריס פול, אחד השחקנים הטובים אך מלוכלכים בליגה, הפך את אומנות הולכת השולל ללחם חוקו.
אז למה אני כותב על זה הערב, אחרי משחק נגד הנגטס, שבעיקר מתרכזים בכדורסל? תאמינו או לא, בגלל סטף קארי. מי שהוא השחקן שאני הכי אוהב בליגה, החל לאחרונה לאמץ כמה מהשיטות הנלוזות הללו, וזה התחיל עוד בעונה הקודמת. קר עודד את קארי לעשות ״PUMP FAKE״ לפני זריקות, כדי להקפיץ את השומר באוויר ולסחוט עבירה. עצה נהדרת. אבל כאשר השומר קופץ, כמו שמלמדים, מצד לצד כדי להפריע לזריקה אבל להמנע ממגע, סטף קופץ קדימה, או הצידה, כדי ליצור מגע. לפעמים זה עובד, והוא מקבל את השריקה. הערב, את אחת השלשות שלו סטף שיחרר שני מטר מאחורי הקשת, כשהמגן קופץ משמאלו לימינו. כדי ליצור מגע, סטף שלח את רגל ימין קדימה. אכן נוצר מגע, וסטף מיהר ליפול לאחור. הכדור, אגב, צלל פנימה. אם אני השופט, אני מבטל את השלשה ושורק לעבירת תוקף. שריקה לא הייתה, אבל שלשה כן. בדרכו חזרה להגנה, קארי מחה באופן נחרץ. הרצחת וגם ירשת?
קארי לא המציא את הטקטיקה הזו: קארל מאלון ורג׳י מילר עשו פיתחו את השיטה הזו לדרגת אומנות כשקארי עוד היה ילד קטן. בסופו של דבר, ההתמקדות של שחקני ה-NBA בהולכת שולל במקום במשחק עצמו חוזרת אליהם כמו בומרנג. כולם למדו מהר את הטקטיקה הזו, ומה שנשאר לנו, הצופים, זה לחזות בתחרות הצגות, במקום בכדורסל. ככל שהטכניקות הללו משתכללות, אנו רואים יותר ויותר טעויות שיפוט, וכתוצאה מכך יותר יותר ויכוחים, עבירות טכניות, ועוד. השופטים, מצידם, צריכים להתמודד מול התופעה המכוערת הזו. הם עושים ככל יכולתם, אבל מרבים לטעות. השנה רק התחילה, וכבר ראיתי כל-כך הרבה פעמים שבהם נשרקת עבירה למרות שלא היה שום מגע. אני מבין איך אפשר להחמיץ אירוע שקרה, אבל איך אפשר לראות משהו שלא קרה? משהו רע עובר על השיפוט ב-NBA.
אז איך מתמודדים עם התופעה? אני בעד שילוב של ענישה וטכנולוגיה. בפוטבול ובייסבול, מאמנים יכולים לקרוא תיגר על שריקות, והנושא נבדק במוניטורים. אני בעד לאמץ את השיטה ב-NBA. נשרקה לחובתך עבירה, למרות שלא היה שום מגע? בקש בדיקה בהילוך חוזר. אם יתברר שאכן הייתה עבירה, תהיה זריקת בונוס מהקו לקבוצה היריבה, כך ששחקנים לא יעשו זאת אלא אם כן הם בטוחים בחפותם. שיטה כזו עשוייה להביא סוף לויכוחים האינסופיים. זאת ועוד: שחקן שנתפס ב״פלופ״, בין אם במהלך המשחק ובין אם אחריו, יושעה מחמישה משחקים. העונש הכספי העלוב שהוטל עליהם, בין אם מיושם ובין אם לאו, לא מרתיע. צריך למגר את התופעה המכוערת הזו.
עוד נקודות למחשבה? אנדרי איגודלה. ככל שהוא מתבגר הוא פוחד יותר יותר לקחת זריקות. אני זוכר שהוא היה אחד ה-GO-TO-GUYS כשהוא הגיע לגולדן סטייט. דקה לסיום המשחק הערב, כשהווריורס בפיגור נקודה בלבד, הוא איבד כדור בניסיון למסור, למרות שהיה פנוי יחסית שני מטר מהסל. איבוד הכדור נרשם לגרין בסופו של דבר, אבל זו היתה החלטה נוראית של איגודלה.
דמיאן ג׳ונס. אומרים ששרשרת יכולה להיות חזקה רק כמו החולייה החלשה ביותר שלה. כמו עם פצ׳וליה בעונה הקודמת, ארבעה שחקני אולסטאר ודמיאן ג׳ונס אחד לא נראים כמו קבוצה מפחידה. ג׳ונס אמנם מצליח לא רע בהגנה, למרות שלא מקבל שום קרדיט מהשופטים, אבל בהתקפה התרומה הכמעט יחידה שלו היא בהטבעות. מדובר בשחקן שנה שלישית עם נסיון של רוקי. לוני לחמישייה הפותחת!
מחר נגד פיניקס, אבל גם את המשחק הזה אני אחמיץ.
GO WARRIORS
