ניצחון לווריורס במשחק הראשון

סוף השבוע הראשון מאחורינו. אינדיאנה וניו אורלינס גנבו את יתרון הביתיות, אך הכל עדיין פתוח. לא יכולתי, כמובן, לראות את כל המשחקים, אבל ראיתי די הרבה כדורסל ביומיים האחרונים. כצפוי, אתרכז בווריורס.

התגעגעתי. מאז שנה שעברה לא ראיתי את הווריורס נותנים כזה מאמץ הגנתי. דוראנט ותומפסון היו נהדרים גם בהתקפה, אבל ניצוצות התקפיים פה ושם ראינו כל העונה. ההגנה, במשך רוב העונה הנוכחית, היתה חלשה מאוד, לפחות בהשוואה לשלוש השנים הקודמות. האמת, אני לא בטוח אם אי פעם היתה קבוצה שניצחה 58 משחקים כששחקניה נותנים אחוז מאמץ נמוך כל-כך בהגנה. כמובן שאי אפשר למדוד את זה, אבל בעיניי זה נראה כמו משהו חסר תקדים.

עכשיו צריך לראות אם הווריורס יכולים לשמור על רמת אינטנסיביות כזו לאורך כל הפלייאוף. נותר גם לראות אם הווריורס יכולים להיות יעילים הגנתית גם מול קבוצות בעלות יותר כישרון. כל זמן שהם משחקים נגד הספרס בגירסה הנוכחית שלהם, בכל משחק שהם ישחקו כך בהגנה הם אמורים לנצח. גם בלי סטף.

ג׳אוויל מגי

איזה כיף היה לראות אותו במשחק הראשון. באמצע העונה היו דיבורים על טרייד, או שיחרור מהקבוצה. קר לא נתן לו דקות, ומגי היה מתוסכל. בסופו של דבר, הפציעות המרובות הכריחו את קר לשלוח את מגי לפרקט, ומאז מגי נתן לקר הרבה סיבות להשאיר אותו שם. היו העונה משחקים בהם מגי היה נקודת האור הבולטת, ואפילו היחידה בקבוצה, כמו בתבוסה ליוטה בינואר. מגי, חביב הקהל והאוהדים, כבר נתן הרבה משחקים טובים במדי הווריורס בשנתיים האחרונות, אבל אתמול היה כנראה המשחק הכי טוב שלו. מגי פשוט אימלל את למרקוס אולדרידג׳ בהגנה, ובנוסף נתן משחק התקפה איכותי. לסן אנטוניו אין הרבה סיכויים לנצח כשמגי משחק יותר טוב מאולדרידג׳. ב-16 דקות של משחק, מגי קלע 15 נקודות בלמעלה מ-70%, והוסיף 4 ריבאונדים, שני גגות וחטיפה. אולדרידג׳ קיבל 24 דקות, ותרם 14 נקודות בפחות מ-42%, שני ריבאונדים, חסימה, חטיפה ואסיסט. אה, כן, הוא גם איבד פעמיים את הכדור. אאוץ׳.

אנדרי איגודלה

כשהווריורס נותנים פוש בהגנה, בדר״כ אנדרי נמצא שם. אנדרי פתח בחמישייה, מה שאומר, לדעתי, שסטיב קר חשש מפתיחה חלשה, שהיתה בעיה של הווריורס לכל אורך העונה. קצת היסטוריה: כשקר קיבל את הקבוצה, השינוי הראשון שהוא עשה בחמישייה היה להכניס לשם את האריסון בארנס, ולתת לאיגודלה לעלות מהספסל. איגודלה קיבל את תפקיד המבוגר האחראי ברצון. בסופו של דבר, גם הוא וגם בארנס שיחקו ביחד בדקות ההכרעה של משחקים צמודים, במה שקיבל את הכינוי ״הרכב המוות״. המהלך נשא פרי: בארנס הצעיר קיבל ביטחון, ואנדרי הוביל את ההצלחה של הספסל של הווריורס. באותה שנה, כשהווריורס היו בפיגור 2-1 מול קליבלנד בגמר, החזיר קר את אנדרי לחמישייה, במקומו של בוגוט. גם המהלך הזה נשא פרי: איגודלה נבחר ל-MVP של הגמר והווריורס זכו באליפות. מאז, נראה שסטיב קר משתדל לשמור על תפקידו של איגודלה כמנהיג היחידה השנייה, כמו שהם קוראים לספסל שלהם. כשבארנס היה פצוע בעונת 2015-2016, ברנדון ראש עלה במקומו. השנה, כשגרין או דוראנט היו פצועים, שחקנים אחרים פתחו במקומם: לוני, כספי, יאנג… איגודלה וליוינגסטון הם קלפים שקר אוהב לשלוף מהספסל. הפתיחה של איגודלה בחמישייה מול הספרס היא כנראה ביטוי לחוסר ביטחון אצל קר. אגב, אותה חמישייה, שפתחה אתמול את המשחק עבור הווריורס, לא שיחקה ביחד העונה ולו דקה אחת. זה לא הפריע לה לרמוס את הספרס.

הרוטציה

זה היה צפוי. הרוטציה התקצרה, ושחקנים כמו יאנג, בל וג׳ונס שותפו רק כשהמשחק כבר הוכרע. פצ׳וליה לא שותף אפילו לשנייה, אבל זה עשוי להשתנות מול קבוצות אחרות או הרכבים אחרים. קוק קיבל 25 דקות, אבל הוא כבר לא פתח בחמישייה. אני חושב שקר לא רצה לשלב אותו במשחק מול דג׳ונטה מארי, בעיקר בתחילת המשחק. כשקארי יחזור, יש לשער שקוק יקבל מעט מאוד דקות, למרות שהוא ממשיך לשחק היטב.

המשחקים האחרים

מה קורה לקליבלנד? את המשחק לא ראיתי, ולכן יש לי יותר שאלות מאשר תובנות. אני לתומי חשבתי שכשיפציע הפלייאוף לברון וחבריו יעבירו הילוך ויטיילו להנאתם עד לגמר, במיוחד לאור הפציעות של בוסטון. יכול להיות שכל מה שראינו בעונה הרגילה זו התמונה האמיתית? יכול היות שהם אכן כל-כל פגיעים? ואולי אינדיאנה פשוט לא מקבלים מספיק קרדיט? אולי הקאבלירס שמעו איך כולם אומרים שהם הולכים לנצח את הפייסרס וחשבו שאין צורך להתאמץ? התשובות בהמשך הסידרה.

כל שחקני יוסטון שלא עונים לשם ג׳יימס הארדן קלעו ביחד 3 שלשות מתוך 25 נסיונות, והרוקטס עדיין ניצחו. זו כנראה תהיה סידרה קצרה.

האם ההגנה של הסיקסרס כל-כך טובה, או שההתקפה של מיאמי כל-כך חלשה? ההיט ניראו חסרי אונים לחלוטין. בן סימונס שחקן אדיר, אבל כדי להיות סופרסטאר אמיתי הוא יהיה חייב לפתח זריקת ג׳אמפ. אם לא משלוש, אז לפחות מחצי מרחק. כשזה יקרה, הוא יקבל שמירה כפולה אוטומאטית. עד אז המשחק שלו לא שלם, למרות שכבר עכשיו הוא חתיכת שחקן.

את תצוגת הקלאץ׳ המרשימה ביותר בסוף השבוע ראיתי במשחק בין פורטלנד לניו אורלינס, ולא היה מדובר בדמיאן לילארד. גם לא במקולום… אפילו לא באנתוני דייויס. ג׳רו הולידיי ניצח את המשחק עבור ניו אורלינס, והוא עשה את זה בשלושה מהלכים ענקיים בהגנה. הראשון היה 44 שניות לסיום, כשהוא חטף את הכדור למקולום בדרכו למתפרצת. השני היה כששמר באחד-על-אחד על לילארד 15 שניות לסיום, כשהוא כופה עליו זריקה קשה ונמנע מלעשות עבירה, למרות שלילארד קפץ לעברו. המהלך השלישי היה גג אדיר, 6 שניות לסיום, שלמעשה הכריע את ההתמודדות. שאפו.

אולקהומה ניצחו במשחק הראשון את יוטה, ולא בזכות שיטת המשחק שלהם. שלושת הגדולים שיחקו היטב, וגם ההגנה היתה שם. למרות זאת, מי שהרשים אותי יותר מכל היה הרוקי של יוטה, במשחק הפלייאוף הראשון בקריירה שלו. דונובן מיטשל קלע 27 נקודות ב-50%, והוכיח שהמתח של הפלייאוף קטן עליו. מיטשל ניראה כמו מהדורה משודרגת ואתלטית יותר של דמיאן לילארד. הנה התחזית הפרועה שלי: מתישהו בקריירה, מיטשל יוביל קבוצה לאליפות ויבחר ל-MVP של סידרת הגמר.

מחר משחק מספר 2 נגד הספרס.

GO WARRIORS