הווריורס חטפו 30 הפרש ביוטה

כמו לא מעט משחקים העונה, הווריורס התייצבו למשחק מול קבוצה בינונית מינוס כשהם אדישים ועייפים, קיבלו בראש ולא הראו שום סימני התנגדות. אחרי 3 עונות רצופות של השגיות בלתי פוסקת, ששברה שיאים והביאה אותם עד לגמר ה-NBA בכל אותן שנים, העונה הזאת שונה. הווריורס שומרים כוחות לימים החשובים של העונה, ובסה״כ הכל טוב: הקבוצה יחסית בריאה, ולמרות משחקים עלובים פה ושם לווריורס עדיין יש את המאזן הטוב בליגה.

וזה אכן היה משחק עלוב. צמד הפרשנים של הווריורס הפליא בשבחיו להתקפה של הג׳אז, שקלעו בסביבות 60% במשך כל המשחק. אני, לעומתם, הבטתי משתומם במסך הטלויזיה, ולא הבנתי איך יוטה קולעים רק 60%. כל התקפה כמעט הסתיימה בזריקה חופשית לגמרי: שלשות, דאנקים – כל מה שהג׳אז רצו הם השיגו בלי בעיות. הווריורס לא מצאו שום סיבה להזיז את הרגליים באחד על אחד, לעזור בהגנה, להצמד לשחקן החותך לסל, או לקחת כדור חוזר במקרה הנדיר של החטאה. הארדן מול הגנה כזו היה קולע 60 נקודות ברבע אחד.

ההתקפה לא היתה טובה יותר. למעט קליי, אף אחד לא הצליח לאפס את היד. למעט ג׳אוויל מגי, אף אחד לא נלחם במטרה לנצח. יוטה הובילה משריקת הפתיחה עד לסיום, בהפרש שהלך וצמח ככל שהמשחק התקדם. ואיך הגיבו בגולדן סטייט? ב-19 איבודי כדור, ובפיהוק אחד גדול. דריימונד גרין, שבדר״כ כל סל קל בהגנה מוריד לו שנה מהחיים, לא נראה מוטרד במיוחד. ברבע הרביעי, כשהווריורס בפיגור 25, אפשר היה לראות את ליוינגסטון (0 מ-3 ב-11 דקות) וקליי צוחקים להנאתם על הספסל.

למרות כל זאת, אין לי שום סיבה להעביר ביקורת על השחקנים, שרובם היו פשוט נוראים הערב. דוראנט, גרין, סטף, איגודלה, ווסט, ליוינגסטון – כולם הציגו משחק נירפה ואדיש. אפשר להבין. בעונה מתישה, אחרי משחק מעולה וקשה מול בוסטון, הווריורס היו חייבים לקבל בעיטה בתחת כדי לחדש את המצברים, והג׳אז שמחו לקחת חלק בתהליך הזה. כל השחקנים שציינתי, כולם יודעים מתי והיכן סופרים את הכסף. יוטה לא תהייה בפלייאוף, אבל אם הם היו מגיעים לשם, הווריורס היו גומרים אותם בסוויפ בדיוק כמו בעונה הקודמת, בה הג׳אז היו טובים בהרבה.

אבל דווקא יש לי ביקורת הערב, ובאופן מאוד מפתיע, היא מופנית למאמן. סטיב קר הוא מאמן מושלם עבור הווריורס, ואני חייב לציין שאין מאמן או שחקן ב-NBA שאני נהנה להקשיב לו יותר. איש חכם ורהוט, בעל חוש הומור מופלא. אז מה היתה הבעיה הערב? לא מה שאתם חושבים. אני לא מצפה מקר שיכין את השחקנים יותר טוב למשחק מסוג זה. אני לא מצפה ממנו לבקש פסק זמן אחרי כל מחדל הגנתי ולגעור בשחקנים. את המחוות האלה סטיב קר שומר, ובצדק, לימי הפלייאוף. קר לא ינסה לסחוט את שחקניו ללא צורך בינואר. המשחקים ביוני הרבה יותר חשובים.

אז איפה הביקורת? ברוטציה. כספי ומגי בילו הרבה זמן על הספסל במשחקים האחרונים. אחרי המשחק החשוב מול בוסטון, אני סבור שהיה צריך להשתמש בהם יותר. נכון. מגי נכנס עוד בחצי הראשון, כיוון שלוני לא שיחק וג׳ורדן בל עדיין פצוע, אבל הוא היה צריך לקבל יותר דקות. כשהמשחק היה עוד פתוח. ניתן היה לראות כבר מהפתיחה שהווריורס לא הגיעו לשחק הערב – מדוע לא להכניס את כספי כבר ברבע השני? כמה חלוד כספי היה ניתן היה לראות בפעמיים הראשונות בהן נגע בכדור: בשני המקרים זה נגמר באיבוד. זה היה משחק אידיאלי להכניס את כספי ומגי לעניינים. כספי נכנס רק ברבע השלישי, כשההפרש כבר היה בסביבות ה-20. עומרי היה חלש הערב, ומגי דווקא היה נהדר, אבל שניהם היו צריכים לקבל יותר דקות כשהמשחק עוד היה תחרותי. אני לא טוען שכספי ומגי היו מובילים קאמבק, אבל הם היו יכולים להכניס קצת אנרגיות, ובעיקר לצבור ביטחון לקראת משחקים חשובים יותר, שעוד יבואו. לווריורס רק שני הפסדים פחות מלרוקטס, והקרב על המקום הראשון פתוח לגמרי, בעיקר כשנזכרים שלרוקטס יש את שובר השיוויון במקרה של מאזן זהה.

שלושת המשחקים הבאים יהיו נגד קבוצות שכבר ניצחו את הווריורס העונה. זה מתחיל ביום שישי, בסקרמנטו.

GO WARRIORS

פוסטים נוספים

ניצחון על הסלטיקס

אחרי שני ניצחונות רצופים באוקלנד, לפני שנה ושנתיים, ירדו הערב הסלטיקס מנוצחים מהפרקט באורקל, אבל לא לפני שנתנו פייט רציני. משחק סופר איכותי היה הערב בין גולדן סטייט לבוסטון. ״כמו משחק פלייאוף״ אמר קארי אחרי המשחק. בהחלט נכון, ובהחלט יתכן שראינו הערב קדימון של סדרת הגמר.

זוהי עונתו הרביעית של סטיב קר בגולדן סטייט. מאז שהוא על הקווים, לא הייתה ולו קבוצה אחת ב-NBA שסיימה עונה ללא הפסד לווריורס. הסלטיקס, שכבר גברו על הווריורס העונה בבוסטון, היו מאוד קרובים לעשות זאת הערב, אבל זה לא קרה. הקבוצות היחידות בליגה להן עוד סיכוי תיאורטי לעשות זאת הן אטלנטה, שכדי לעשות סוויפ לווריורס תצטרך לנצח פעמיים, אינדיאנה (פעמיים), סקרמנטו (3 פעמים), אוקלהומה (3 פעמים) ופיניקס (4 פעמים). זה לא יהיה הימור פרוע לנחש שאף אחת מהנ״ל לא תצליח.

הסלטיקס, כאמור, היו קרובים, ולא בגלל משחק חלש של האלופה. הם לגיטימיים לגמרי. עד כמה הם טובים? קחו את הרבע הראשון לדוגמא: כמה פעמים העונה הפסידו הווריורס רבע שבו הם לא מאבדים אפילו כדור אחד? האמת, לא בדקתי, אבל אני מנחש שזה לא קרה. את הרבע הראשון, אותו סיימו הווריורס ללא איבוד כדור, ניצחו הסלטיקס ב-10 נקודות. הם עד כדי כך טובים. הווריורס פתחו את הרבע השני בריצת 0-10, כשהם מנצלים את מנוחתו של קיירי אירוינג, עליו עוד ארחיב בהמשך, אבל הסלטיקס הגיבו בריצת 0-8 משלהם, ולמעשה הווריורס היו צריכים לחכות עד הרבע השלישי כדי להשיג יתרון ראשון במשחק.

הרבע השלישי הוא הסיפור של הווריורס העונה. ממינוס 4 במחצית לפלוס 7 בסוף הרבע השלישי, כשהסלטיקס ממשיכים לשחק טוב. כמו ברוב המקרים העונה, גם הפעם הרבע הזה היה שייך לסטף קארי. 7 נקודות תוך פחות מדקה וחצי בתחילת החצי השני, כש-18 נקודות מתוך ה-49 שלו קלע סטף ברבע השלישי. אה, כן, שכחתי להזכיר קודם: 49 נקודות לקארי הערב. גם אליו עוד אחזור בהמשך.

למרות עוד רבע שלישי נפלא של הווריורס, המשחק לא היה גמור. אפילו לא קרוב. לא היה גארבג׳ הערב באורקל. הסלטיקס היו במשחק עד לשניות האחרונות, ו-3 דקות לסיום הם עדיין היו ביתרון נקודה. 5 נקודות רצופות של קארי תוך 37 שניות סידרו לווריורס יתרון 95-100, וסיומת אדירה בהגנה עזרה לשמור על היתרון עד לסיום. הסלטיקס המשיכו להלחם ושלחו את קארי לקו שוב ושוב, אך הוא לא החטיא. 105-109 לגולדן סטייט בסיום.

האם שתי הקבוצות תיפגשנה שוב העונה? קודם כל, כדי שזה יקרה, הווריורס צריכים לנצח את המערב, וזה אומר לגבור על יוסטון החזקה. גולדן סטייט פייבוריטים, אבל שום דבר לא בטוח. הרוקטס חזקים מאוד העונה, והם יכולים להפתיע. אבל בשביל טנגו צריך שניים. כמה פעמים כבר הספדתם את קליבלנד ושום דבר לא קרה? אל תתפתו להאמים לכל ההספדים. כל זמן שלברון משחק בקליבלנד, הדרך במזרח לגמר ה-NBA עוברת דרכו. לברון עכשיו עסוק בלהכניס את אייזאה תומאס לעניינים. למי ששכח: תומאס היה ברשימה המצומצמת של מועמדים ל-MVP עבור לא מעט פרשנים בשנה שעברה. לברון צריך אותו בכושר שיא באביב, ולא אכפת לא כמה משחקים יוקרבו לצורך המטרה הזו בעונה הרגילה. בקיצור, כדי שבוסטון תהיה בגמר, הם יהיו צריכים לנצח את קליבלנד. נכון לעכשיו הסלטיקס חזקים בהרבה, בעיקר בהגנה, אבל אם אני צריך להמר, אני הולך עם קליבלנד. בכל מקרה, לא משנה מי תנצח, איזו סדרה זו הולכת להיות! אני את גמר המזרח לא מחמיץ השנה. סילחו לי שאני לא סופר את טורונטו. הם נפלאים העונה, אבל אני לא רואה אותם מנצחים את קליבלנד או בוסטון בסידרה של הטוב מ-7.

אחד היתרונות הגדולים של הווריורס בשנים האחרונות זה היכולת להחליף בהגנה. כשגרין או דוראנט מוצאים את עצמם מול גארד אחרי חילוף, סטיב קר לא מודאג. עבודת הרגליים ויתרון הגובה שלהם, מאפשרים להם לרוב לכפות זריקה קשה. הערב קיירי אירוינג לא חשש לקחת את שניהם לסל ולסיים בליי-אפ. אין עוד שחקן בליגה שיודע להשתמש בגוף שלו כדי לגבור על שומר גבוה כמו קיירי אירוינג. אפילו לא הארדן, אפילו לא סטף. יכולת הסיום של קיירי היא לא פחות מפנומנאלית. הבעייה היא שאם תיתנו לא מטר הוא לא יהסס לקבור שלשות לרוב. הנה מה שהוא עשה הערב: 37 נקודות ב-72% מהשדה (!), כולל 5 שלשות מ-6 נסיונות. אין מילים. אלמלא העונה המופלאה של הארדן, קיירי היה המועמד המוביל במירוץ ל-MVP.

אבל את קריאות ה-MVP הערב קיבל קארי, שסיים עם שורה לא פחות מרשימה: 49 נקודות ב-67% מהשדה, כולל 8 מ-13 לשלוש. תוסיפו 4 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-2 חטיפות. השלשות שלו חיפו על ערב חלש של החברים מחוץ לקשת: 2 מ-14 עבור כל שחקני הווריורס שלא לובשים גופייה מספר 30 (דוראנט וקליי עם 1 מ-9). ההגנה דווקא הייתה טובה, בעיקר החל מהרבע השני. דוראנט וגרין סגרו היטב את הצבע וגם יצאו להגן על קשת השלוש, אם משחק המסירות של בוסטון סידר מצב זריקה לקלעי. קליי היה פחות או יותר היחיד שהצליח להקשות על קיירי באחד על אחד. רוב הערב דווקא קארי שמר עליו. אם הקבוצות תיפגשנה בגמר, אני מנחש שקליי יהיה המופקד העיקרי על אירוינג.

כספי כמעט ולא שותף. הוא נתן 4 דקות סבירות, בהן שיחק היטב בהגנה ולא טעה בהתקפה. אחרי עונה כל-כך מוצלחת, אני מנחש שכספי אולי מרגיש טיפה מתוסכל. לו יכולתי לתת לו עצה, הייתי אומר: ״אל תתייאש, עומרי, הכל בסדר גמור. זו עונה ארוכה ונישארו עוד המון משחקים. תתאמן חזק, תשמור על אופטימיות ותהיה מוכן כל ערב, גם אם לא תקבל אפילו שנייה. בסופו של דבר, אתה תקבל עוד הרבה הזדמנויות, זו רק שאלה של זמן״.

ביום שלישי, ביוטה, הווריורס מתחילים מסע קצר של משחקי חוץ, שיימשך בסקרמנטו ובדנבר. שבוע לאחר מכן, ווסטברוק והחברים באים לביקור.

GO WARRIORS

פוסטים נוספים