חודש: דצמבר 2016

שלחו מסר: ה-Warriors הביסו את הקלפירס בסטייפלס 98-115

הרבה זמן חיכינו למשחק הזה. הקליפרס פתחו את העונה בצורה מרשימה ומיצבו את עצמם כמועמדים לגיטימיים לאליפות. בין ה-Warriors לקליפרס אין אהבה גדולה, בלשון המעטה, והיריבות הזו נכנסת לשלב חדש, כשדוראנט מצטרף למשוואה. אז דוראנט היה חלש בהתקפה, לפחות בסטנדרטים הלא אנושיים שלו, אבל גולדן סטייט הגיעו מוכנים ולא הותירו למארחים שום סיכוי. קארי 0 מ-8 לעבר לקשת? לא נורא. יש מספיק דרכים אחרות לנצח.

ל-Warriors היו כבר מספר לא מבוטל של רבעים אדירים העונה, אבל הרבע הראשון הערב היה לדעתי המרשים מכולם, דווקא בגלל שהווריורס היו קרים בפתיחה: סל שדה ראשון אחרי למעלה משלוש דקות, דוראנט מחטיא את 3 הזריקות הראשונות שלו, כולל החטאת דאנק, וקליי מחטיא את 5 הזריקות הראשונות שלו. אז איך הם עשו את זה? בהגנה, ובמשחק מסירות נפלא. ההגנה ברבע הראשון היתה ללא ספק הטובה ביותר של גולדן סטייט העונה. הם נראו מוכנים לכל איום של הקליפרס, שהירבו להסתבך לקראת תום שעון ה-24 שניות, ואז לקחת זריקות קשות או לאבד כדור. קארי היה נהדר בהגנה על פול. קליי שיתק לחלוטין את רדיק, שמוביל את הליגה בנקודות ברבע בראשון: 0 נקודות אחרי 12 דקות הערב. מעל כולם היה דריימונד שפשוט אימלל את גריפין. כשחשבנו שראינו הכל, החליף איגודלה את פצ’וליה וההגנה נהיתה חזקה אף יותר. כך, כשההגנה חונקת את הקליפרס כל הרבע, ההתקפה החלה להשתחרר. אמנם דוראנט לא הצליח להתחמם, אבל קארי, דריימונד וקלארק סיימו בצורה נהדרת מהלכים קבוצתיים, והווריורס פשוט מחצו את הקליפרס: 19-37 בתום הרבע הראשון.

הקליפרס ניסו לחזור למשחק, וברבע השני הצליחו לכרסם ביתרון, שירד עד ל-7 נקודות, בעיקר הודות לג’מאל קרופורד הבלתי נגמר. עד בההפסקה הווריורס הצליחו להגדיל את היתרון ל-13, ודקות אדירות בתחילת הרבע השלישי הוציאו את האוויר מהמפרשים של הקליפרס. שוב משחק מסירות נפלא בהתקפה, שוב הגנה רצחנית בהנהגת גרין, והקליפרס המתוסכלים מצאו את עצמם במינוס 27 באמצע הרבע השלישי. כריס פול והחברים המשיכו לנסות, אבל למרות שנגסו מעט ביתרון, לא הצליחו לאיים בצורה רצינית על גולדן סטייט בשום שלב.

הווריורס כבר נתנו העונה מספר הצגות לפנתיאון, אבל זה לדעתי היה הניצחון המרשים ביותר העונה. הקליפרס הם לא סתם עוד קבוצה טובה. יש להם את אחת ההגנות הטובות בליגה, בנוסף לסגל עמוס בכישרון, מהטובים ב-NBA. אם לפני המשחק היו אומרים לי שסטף יסיים עם 0 מ-8 לשלוש, ושדוראנט יסיים עם 5 מ-17 מהשדה כולל 1 מ-5 לשלוש, הייתי מנחש שהווריורס הובסו. אבל בגולדן סטייט מצאו הערב דרכים אחרות לנצח, ובראש ובראשונה בהגנה. כמה עוד מילים אפשר להגיד על מה שדריימונד עושה בהגנה השנה. האיש פשוט פנומן. הוא יסיים את הקריירה כאחד משחקני ההגנה הגדולים ההיסטוריה. הערב הוא לקח את אחד השחקנים ההתקפיים הכי טובים בליגה והוציא לו את החשק לחיות. גריפין סיים את המשחק עם 12 נקודות ב-25%, לא פחות מ-7(!) איבודי כדור, ועבירה טכנית אחת שכולה תיסכול. דריימונד לא היה לבד. דוראנט כבד ייצב את עצמו כאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה השנה, והוא לא נתן ליום חלש בהתקפה להשפיע עליו בהגנה. קליי שיתק לחלוטין את רדיק, אחד מהקלעים הטובים בעולם, שסיים עם 2 נקודות ו-0 מ-2 לשלוש (רצף של 77 משחקים עם לפחות שלשה אחת נגדע). גם פצ’וליה נתן דקות טובות בהגנה ומלחמה בריבאונד, אבל ההפתעה ההגנתית הנעימה של הערב היתה קארי. סטף שיתק את כריס פול, המנהיג של הקליפרס, ובלעדיו התקפת המארחים היתה מבולבלת ולא יעילה. 7 חטיפות (!) היו לקארי ב-33 דקות. כשהוא משחק כך בהגנה יהיה כמעט בלתי אפשרי לנצח את הווריורס.

כשהוא מזייף מעבר לקשת, קארי עדיין נתן משחק התקפה משובח. כל מי שטוען שקארי הוא לא יותר מקלעי שלשות, כדאי היה לו לצפות במשחק. 19 נקודות, 7 מ-8 לשתיים, 6 אסיסטים, 4 ריבאונדים ומדד פלוס מינוס של 18+. קבלת ההחלטות שלו, למעט שתי זריקות קשות, היתה נפלאה. משחק פשוט נהדר של ה-MVP. הווריורס קיבלו משחק טוב מאוד מאיגודלה (פנטסטי בהגנה) ומליוינגסטון, כשגם קלארק, מגי ודיוויד ווסט תורמים תרומה יפה. את ההתקפה, כרגיל לאחרונה, הוביל קליי עם 24 נקודות כולל 3 שלשות ב-50%. הבחור בכושר מצוין.

שמישהו יבדוק את הטבעות בסטייפלס סנטר. משהו מאוד חשוד קורה שם. יותר מוקדם העונה, רצף של 157 משחקים של קארי עם לפחות שלשה אחת הסתיים עם אפס מ-10. קצת יותר מחודש לאחר מכן, זה קורה שוב: 0 מ-8 הערב. בסה”כ, ב-174 המשחקים האחרונים שלו בעונה הרגילה, קארי סיים רק פעמיים משחק ללא שלשה. בשני המקרים זה קרה בסטייפלס. זה לא היה הדבר המוזר היחיד הערב. שימו לב לסטטיסטיקה הבאה של הווריורס מעבר לקשת: 3 מ-5 לדריימונד, 4 מ-25 לכל השאר. קונספירציה?

מהשריקה לפתיחת המשחק, ניתן היה לראות שהסטיב קר הכין את הקבוצה בצורה מושלמת. נראה לי שה-Warriors התכוננו למשחק הזה בצורה הרבה יותר רצינית מאשר לרוב המשחקים העונה. אם זה נכון, יש לצפות לנפילת מתח, בדומה למה שקרה לאחר הניצחון על אוקלהומה. הבעיה היא שמחר מחכה לווריורס משוכה קשה במיוחד: יוטה קבוצה מצוינת, עם הגנה נהדרת ומשחק יעיל בהתקפה. אני לא אופתע אם הווריורס יפסידו מחר.

GO WARRIORS

60 לקליי בניצחון הווריורס על אינדיאנה 106-142

pacers-warriors

8 רבעים שיחקו גולדן סטייט ואינדיאנה העונה. את כולם ניצחו הווריורס. לשני המשחקים התייצבו הפייסרס כשהם משחקים לילה שני רצוף. במשחק בקודם, באינדיאנפוליס, הם חסרו מספר שחקני מפתח, אבל כל התירוצים הנ”ל לא יכולים להסביר שתי תצוגות נפל כאלו, בעיקר בהגנה. בפעם הקודמת הובסו הפייסרס ב-37 הפרש. הערב זה נגמר ב-36 הפרש.

אני לא מסוגל להסביר את מה שקורה במזרח השנה. מטבע הדברים, יוצא לי לראות כל קבוצה רק פעמיים, אבל הפער האדיר הין הקבוצות שאני רואה לבין המאזן שלהם פשוט לא הגיוני. ההגנה של הפייסרס, לפחות לפי שני המשחקים מול הווריורס, היא לא פחות מקטסטרופה. כל חיתוך לסל נגמר בליי-אפ או דאנק, ללא כל התנגדות. שחקני הקו האחורי, ובעיקר מונטה אליס, לא מזיזים את הרגליים ונכנעים לכל חדירה, הגבוהים לא באים לעזור. היוצא מן הכלל הוא פול ג’ורג’, שחקן הפייסרס היחיד שמביא איתו קצת גאווה ולחימה להגנה. עם כל זה, איך הפייסרס נמצאים במאזן של כמעט 50%? יותר מזה, כיצר הם ניצחו קבוצות כמו קליבלנד וקליפרס? מצד שני, קבוצה איכותית כמו אטלנטה, שיש לה הגנה חזקה ולא מעט שחקני התקפה מצוינים, מדורגת מקום אחד אחרי אינדיאנה. אפילו קבוצה סופר מוכשרת כמו מילווקי, עמוסה בכוכבים אתלטיים ומאומנת היטב, מדשדשת במקום השביעי בלבד במזרח. פשוט חידה.

יש לי וידוי קטן. אני עדיין אוהד של מונטה אליס. טוב, אולי לא ממש ממש אוהד, אבל יש לו אצלי בלב פינה מאוד חמה. מונטה היה הכוכב המוביל של הווריורס רק לפני חמש-שש שנים. למרות שה-WARRIORS תחת הנהגתו שיחקו נורא ואיום, הוא השאיר אינספור זיכרונות מתוקים אצל האוהדים, כולל שלל סלים וירטואוזיים, ואוסף לא קטן של סלי ניצחון עם הבאזר. כמו רוב האוהדים, ברוב תמימותי זעמתי על הטרייד שלו עם בוגוט, עליו כתבתי כאן:

הטרייד של מונטה אליס

עם כל האהדה שלי לאליס, צריך להודות באמת: אליס שחקן הגנה נוראי, עוד מימיו באוקלנד. גם בהתקפה, עם כל הכישרון שלו, יש לו הרגלים מגונים: הוא מרבה למסור כשהוא באוויר, ללא אופציה של זריקה לסל. לעיתים קרובות מדי זה נגמר באיבוד כדור. זה ממש לא מקרה שקליי חגג ככה כשמונטה “שומר” עליו. קליי קיבל שוב ושוב מבטים חופשיים לסל, כולל ליי-אפס וזריקות לשלוש. כל הליגה יודעת שלא משאירים את קליי חופשי. מונטה אליס עדיין לא שמע על זה. קליי היה נפלא הערב, אבל ראיתי אותו בערבי קליעה אפילו מרשימים יותר. כמעט כל הקלעות שלו הערב היו חופשיות לגמרי, והוא בהחלט היה יכול לקלוע יותר.

אם כבר הזכרתי את קליי, אולי כדאי להתעכב קצת על מה שהוא עשה הערב: שיא קריירה של 60 נקודות, 21 מ-33 מהשדה (64%) כולל 8 מ-14 לשלוש (57%), וכל זה ב-29 דקות בלבד! מדהים. במהלך הרבע בשני, כשהוא התחיל להכנס לזון, כל סל שלו הקפיץ את הספסל לריקוד סוער, כשהכוריאוגרף הראשי הוא אחיו למשפחת ספלאש, ה-MVP בכבודו ובעצמו. קארי קפץ ורקד אחרי כל סל של קליי, ופעם אחת אפילו רץ משום מה לחדר ההלבשה מרוב התרגשות. זה לא פעם ראשונה שזה קורה: אני זוכר את הריקודים שלו כשקליי קלע 37 ברבע השלישי נגד סקרמנטו. תומפסון נמצא בכושר מצויין: ביום שבת קלע 26 באחוזים מצוינים נגד פיניקס, כולל 6 מ-7 מעבר לקשת, והערב קלע 60 נקודות בקצב של יותר מ-2 נקודות לדקה! זו בשורה נהדרת ל-Warriors.

המשחק עצמו לא היה תחרותי יתר על המידה. הווריורס הובילו לאורך כל הדרך, וריצה של 5-26 במהלך הרבע השני גמרה את הסיפור. למחצית ירדו המארחים ביתרון 30 נקודות, כשקליי עם 40 ולגולדן סטייט 25 אסיסטים ורק 2 איבודי כדור! זו הפעם השניה העונה שה-Warriors יורדים למחצית באורקל עם 80 נקודות. לא יאמן. יתרון 30 הנקודות נשמר לאורך כל החצי השני. הפייסרס לא איימו ולו לשנייה על גולדן סטייט. אני חייב להודות שהתרשמתי מאוד גם מההגנה של הווריורס הערב. גרין ודוראנט הגנו בנחישות על הטבעת, כשכולם עובדים יפה בהגנה וכופים על הפייסרס זריקות קשות, כולל פצ’וליה וקארי, שפה ושם קרטעו העונה בצד הזה של המגרש. כל החמישייה שיחקה מצוין הערב. גם איגודלה וליוינגסטון תרמו דקות טובות.

אם יורשה לי להעלות טענה שלא ניתנת לבדיקה או להוכחה, נראה לי שיש בליגה רק שלוש קבוצות שיכולות לטעון ברצינות שיש להן סיכוי לנצח את גולדן סטייט בסדרה של הטוב מ-7: קליבלנד, סן-אנטוניו והקליפרס. (במאמר מוסגר אציין שגם למילווקי יש מאצ’אפ טוב מול הווריורס, אך מכיוון שהם לא מאיימים על ראשות המזרח, סידרת גמר של הווריורס מול הבאקס היא לא ממש מעשית). לווריורס היה עד עתה רק משחק אחד נגד אחת משלוש הקבוצות הנ”ל: בבית נגד סן אנטוניו. כולם זוכרים מה היה במשחק הזה. ביום רביעי ה-Warriors יורדים ללוס-אנג’לס, ותהיה להם הזדמנות נוספת לבחון את עצמם נגד מועמדת רצינית לאליפות. המשחקים נגד הפייסרס, עם כל הכבוד, הם לא מדד לכלום.

GO WARRIORS