תחזית לעונה

שנה טובה. השנה חל ראש השנה ב-17 באוקטובר, ולארוחת החג יוגשו שני משחקים מאוד מסקרנים: הראשון בין בוסטון וקליבלנד, פיינליסטיות המזרח, במפגש עם ריח חריף וטרי מאוד של טרייד גדול, והשני יפגיש את האלופה עם יוסטון המתחדשת. אני אהיה שם, מטעם הופס, לחזות בטקס הטבעות.

ארבעה חודשים עברו מאז האליפות. את רוב משחקי הגמר, כולל משחק האליפות, ראיתי בארץ, במהלך ביקור משפחתי, ולמעשה מאז לא כתבתי כלום, למעט מאמר על צירופו של עומרי כספי לשורות הווריורס, כאן:

http://www.hoops.co.il/?p=100242

על האליפות, למרות ההבטחות, לא כתבתי כלום. איכשהו, העובדה שהייתי בארץ, עסוק באכילת שווארמה ודגים, השפיעה על סדר היום שלי. מעבר לזה, האליפות הזו הרגישה קצת מוזר, שונה לגמרי מהאליפות שנתיים קודם. ב-2015, הייתה תחושה אדירה של שמחה והתרגשות, מלווה במעט רגשות הזדהות עם דייויד בלאט. ב-2017, לעומת זאת, מה שהרגשתי היה בעיקר תחושת הקלה. בגלל הציפיות הרבות? לא בטוח. אני חושב שבעיקר בגלל הטראומה של 2016. אחרי המשחק המושלם של קליבלנד במשחק מספר 4, אני חייב להודות שמאוד חששתי. נכון, המצב היה שונה לגמרי: אז התייצבו למשחק החמישי רק שני כוכבים (קארי ותומפסון), ואיגודלה וקארי היו רחוקים מלהיות 100%; הפעם כולם היו שם, כולל דוראנט, ולאף אחד לא הייתה פצעה משמעותית. עדיין, הטראומה של 2016 הייתה באוויר, ומה שנשאר עם שריקת הסיום הוא הקלה גדולה: הפעם לא איבדנו יתרון של 1-3.

יש לי הרבה מה לכתוב על הגמר הזה, כמו על הגמר של שנה קודם, ואני אעשה זאת בעתיד. עם זאת, את השנה הנוכחית אני מעדיף לפתוח, כמיטב המסורת, בתחזית לעונה. כמו תמיד, וכמו כולם, אני אטעה רבות, ואשתדל כמיטב יכולתי לא להתרברב על המעט בו התחזית תקלע. אני לא אוהב מאמרים, או טוקבקים, שמתחילים במילים: תמיד אמרתי ש…״ או ״עוד ב-2014 טענתי ש…״. למרות שכל הנתונים לפנינו, כל כך קשה לחזות התפתחות של עונת NBA. קודם כל, יש דברים שלחלוטין לא ניתן לדעת: פציעות, טריידים הם דברים לא צפויים. מי חשב שקיירי ירצה לעזוב את קליבלנד? חוץ מקיירי עצמו, כנראה שאף אחד. מעבר לכך, בכל עונה יש מספר קבוצות מאכזבות ומספר קבוצות מפתיעות. איך אפשר לדעת מראש? אי אפשר, או לפחות קשה מאוד, אבל כיף לעשות זאת בכל מקרה. התחזית שלי תכלול 16 קבוצות פלייאוף, MVP, מאמן העונה, פיינליסטיות ואלופה. נתחיל במערב.

1. גולדן סטייט. מה שהיה הוא שיהיה. הקבוצה הטובה בליגה שמרה על כל הכוכבים, והיא צפוייה להיות אפילו טובה יותר משנה שעברה. קודם כל, אין יותר צורך בגיבוש. מעבר לכך, הטראומה של איבוד יתרון 1-3, שכולם עברו אותה ב-2016, כולל דוראנט, נמחקה. אין שום קוף על הגב, והלחץ יקטן משמעותית, בעיקר בעונה הרגילה. הליגה ריווחה את לוח המשחקים הצפוף והטילה קנסות ומגבלות על מנוחה של שחקנים בריאים. הדרך להתמודד עם זה תהיה כנראה מנוחה מאסיבית של כוכבים במהלך המשחקים בהם הם שותפים. אני צופה ירידה משמעותית בדקות למשחק עבור הכוכבים, וזה לא נוגע רק לווריורס. לברון ג׳יימס, שבשנה שעברה הוביל את הליגה בדקות למשחק, לא יהיה בראש הרשימה העונה. שנה שעברה הוא קיבל את המנוחה שלו במשחקים בהם הוא לא שותף. השנה הוא פשוט ישחק פחות בכל משחק. אני קצת סטיתי מהנושא: הווריורס יסיימו ראשונים במערב, ולא, הם לא ישברו את השיא מ-2016. סטיב קר ישתף הרבה את הספסל, גם במחיר של הפסד במספר משחקים.

2. סן אנטוניו. הם עדיין כאן. קוואיי לאונרד, כשסביבו חבורה מאומנת ע״י גרג פופוביץ׳, יוביל את הספרס לעוד עונה משובחת. עם כל הכבוד להתחזקות המשמעותית של יוסטון ואולהומה, אני מהמר על הספרס במקום השני במערב.

3. מינסוטה. זה ההימור המטורף שלי. מינסוטה במקום השלישי. לפני שאני מסביר למה כן, קודם אסייג ואסביר למה לא: מינסוטה כבר 13 שנה מחוץ לפלייאוף, שיא כל הזמנים ב-NBA. סיבה נוספת: ספסל מדולל וחלש; השם הבולט הוא ג׳מאל קרופורד קשישא, שבמהלך העונה יחגוג יומולדת 38, גיל מופלג לגארד שמנסה לגבור על השומר שלו בעזרת זריזות רגליים. אז עם הסטוריה מפוקפקת וספסל בעייתי, איך הם יסיימו במקום כל-כך גבוה? שימו לב לחמישייה: ג׳ף טיג, ג׳ימי באטלר, אנדרו וויגינס, טאג׳ גיבסון וקארל-אנטוני טאונס. מבחינת כישרון, זוהי, לדעתי, החמישייה השנייה בטיבה בליגה. טיג ובאטלר הם שידרוג היסטרי לעומת שנה שעברה. וויגינס הוא כוכב בהתהוות. גיבסון שחקן נהדר ויעיל, ויש לו עוד מה לתרום – רק בן 32. טאונס, אם הזאבים יצליחו כמו שאני מנחש, הוא מועמד ל-MVP. למינסוטה גם מאמן איכותי. כולם מסכימים שבצורת הפלייאוף תסתיים השנה, אני חושב שיש להם סיכוי להפתיע בגדול.

4. אוקלהומה. לאחר המרדף אחרי הטריפל-דאבל של שנה שעברה, אוקלהומה סוף-סוף יכולה לסמן הצלחה קבוצתית כמטרה בת מימוש. פול ג׳ורג׳ הוא תוספת איכותית, לכרמלו יש עדיין מה להציע, גם אם זה לא כולל הגנה, וסטיבן אדמס יהיה שנה אחת יותר טוב. אחרי שהגשים את כל המטרות האישיות שלו, יתמקד ווסטברוק בשיפור היעלות והפיכת הצוות שמסביבו לטוב יותר. אם הם יפגשו את יוסטון בסיבוב הראשון, אני מהמר על אוקלהומה.

5. יוסטון. הפרויקט של הרוקטס מסיים אצלי בתחזית רק במקום החמישי המאכזב. כריס פול הוא שחקן נפלא, אבל זו תהיה העונה ה-13 שלו. בגיל 32, במיוחד עקב היותו פוינט גארד נמוך יחסית, שיאו מאחוריו. למרות זאת, פול מביא איתו משהו שלסופרסטאר האחר של הרוקטס, ג׳יימס הארדן, קצת חסר: לב. הארדן, שחקן ענק לכל הדעות, התפרק ואיכזב בשנים האחרונות בפלייאוף. שנה שעברה, במצב של 2-2 מול הספרס, לאונרד נפצע והותיר את הרוקטס, לראשונה בסידרה, פייבוריטיים. מאותו רגע הארדן נעלם. הרוקטס הפסידו במשחק 5 והובסו בבית במשחק 6. כל זה בלי קוואיי. גם בעונה לפניה הארדן אכזב, והרוקטס הפסידו 4-1 לווריורס, כשסטף קארי פצוע ולא משחק. בניגוד לכמה קולות ששמעתי, אני לא חושב שפול והארדן לא יכולים לשתף פעולה בהצלחה. שניהם כבר הוכיחו בעבר שהם נהנים למסור לא פחות מאשר לקלוע. אני פשוט חושב שיש במערב 4 קבוצות יותר טובות.

6. פורטלנד. עם נורקיץ׳ בריא וקו אחורי מהטובים בליגה, הבלייזרס הם עדיין קבוצת פלייאוף. הרוטציה התקצרה מעט, עקב עזיבתו של אלן קראב. למרות זאת, לילארד ומקולום טובים מדי כדי ללכת ללוטרי.

7. דנבר. קבוצה צעירה ומוכשרת, לדעתי הם בפלייאוף. שימו לב לג׳מאל מארי.

8. ממפיס. בלי זק רנדולף, הגריזליס נחלשו. עדיין, יש להם שניים מהשחקנים הטובים בליגה בתפקיד שלהם: מייק קונלי ומארק גאסול. לדעתי, זה יספיק כדי לסיים במאזן טוב יותר מזה של ניו-אורלינס. הקו הקדמי המפחיד של הפליקנס, הטוב בליגה בלי ספק, יסבול מהעדר קלעים מסביבו. כדורסל מודרני הוא משחק של גארדים. שימו את מייק קונלי בניו אורלינס והם במקום רביעי במערב. קונלי בממפיס, ואם הוא וגאסול בריאים הם יגיעו לפלייאוף.

מזרח:

1, בוסטון. לא בגלל שהם הטובים ביותר. הם פשוט ישחקו חזק יותר בעונה הרגילה. יש להם מה להוכיח, ויש להם סיבה לרצות את יתרון הביתיות. למרות כל השינויים, זה יספיק להם בדיוק כמו בעונה הקודמת – עד שיגיע לברון ג׳יימס.

2. קליבלנד. בהחלט ייתכן שהם יפלו בדירוג אפילו יותר, אבל זה לא משנה. אם לברון בריא, הם מגיעים לגמר בהליכה. המזרח, החלש ממילא, נחלש השנה עוד יותר. לברון ראה מספיק כדי לדעת שהעונה הרגילה חסרת משמעות.

3. מילווקי. כישרון לא חסר. אם יממשו סוף-סוף את הפוטנציאל, ואם ישארו בריאים, הם ילחמו על ראשות המזרח. בפלייאוף, כאמור, אין תחרות ללברון במזרח.

4. וושינגטון. קו אחורי איכותי. ימשיכו לדשדש. פה ושם ירשמו נצחונות מרשימים, בפלייאוף יש להם תקרה בלתי עבירה.

5. מיאמי. בעונה שעברה, השתפרו ככל שהעונה התקדמה. ווייטסייד ודראגיץ׳ נותנים להם איכויות בפנים ובחוץ. אני אוהב את התוספת של קלי אוליניק מבוסטון – שחקן מאוד יעיל. השנה הם בפלייאף.

6. טורונטו. ראה וושינגטון.

7. פילדלפיה. כן, כן. הבדיחה של הליגה תהיה קבוצת פלייאוף, והם כנראה יעשו זאת עם מאזן של 500 או פחות.

8. שארלוט. הימור קשה. המזרח חלש, ומי שתהיה במקום השמיני תגיע לשם, קרוב לוודאי, במאזן שלילי. כשהיריבות הן אורלנדו, דטרויט, אטלנטה ואינדיאנה, אני מהמר על קאמבה ווקר וחברותו, כל זמן שדווייט הווארד ישתף פעולה ולא יתלונן על מקומו בהיררכיה.

MVP
התואר היוקרתי לא מוענק לשחקן הטוב בעולם, אלא לשחקן היעיל בעונה הרגילה. זוהי הגדרה מאוד חמקמקה, ובהרבה מקרים מעוררת מחלוקת. אם ירצה, לברון יכול לקחת את התואר בהליכה, אבל בשביל זה הוא יצטרך לבזבז אנרגיות יקרות מאוקטובר עד מרץ. לברון סופר את הכסף בפלייאוף, ובהילוך שני הוא יהיה בין המועמדים הסופיים, אבל לא יקח את התואר. אם ההימור שלי על הצלחה מסחררת של מינסוטה יתממש, קארל-אנטוני טאונס יכול להיות MVP. ההימור שלי: קאוויי לאונרד.

מאמן העונה
כמו במקרה של ה-MVP, התואר לא מוענק למועמד הטוב ביותר. אם מסתכלים על השנים האחרונות, הייתי מגדיר את מאמן העונה כך: המאמן שהצלחת קבוצתו היא המפתיעה ביותר. הקבוצות המועמדות: סן אנטוניו, מינסוטה, בוסטון ומילווקי. אני מהמר על פופ, שבמקרה, או לא במקרה, לדעתי הוא המאמן הטוב בהיסטוריה.

NBA FINALS
מה שהיה הוא שיהיה. הרצף שובר השיאים ימשך, גולדן סטייט וקליבלנד יפגשו בגמר בפעם הרביעית ברציפות. הדבר היחיד שיכול למנוע את זה הוא פציעה של שחקן מפתח. גולדן סטייט חזקה יותר, קליבלנד נחלשה, כך שהאליפות נשארת באוקלנד.

שנה טובה, ו-GO WARRIORS.

פוסטים נוספים

מחר מתחיל הגמר הגדול

10 ימי המתנה ארוכים נגמרים מחר. שתי הפיינליסטיות של השנתיים האחרונות שוב נפגשות, והשנה הן חזקות מתמיד. ״הפלייאוף הגרוע אי-פעם״ הכריז צ׳ארלס בארקלי לפני מספר שבועות, במהלך אחד מאותם משחקים שכללו שלושה רבעים של גארבג׳. אני לא מספיק זקן כדי לאשש את הטענה שלו, אך בכל מה שקשור לשלושת הסיבובים הראשונים, זה היה הפלייאוף המשעמם ביותר שאני זוכר, אחרי שנות דור של צפייה במשחקי ה-NBA.

משעמם. מעט מאוד משחקים גדולים ראינו השנה בפלייאוף. המשחק הכי טוב שאני ראיתי היה משחק מספר 4 בין סן-אנטוניו לממפיס, בסיבוב הראשון, עם רגעים גדולים של לאונרד וקונלי. ראינו הרבה סוויפים תוצרת קליבלנד וגולדן סטייט. משעמם. אפילו בסדרות שנמשכו 6 או 7 משחקים, כמעט לא ראינו רבע אחרון צמוד ומותח. משעמם. גם הסדרה המבטיחה בין הספרס לווריורס לא קיימה בגלל הקרסול של לאונרד. משעמם! מה נשאר? סדרת גמר אחת גדולה, ענקית, שיכולה לפצות של חודשיים של פיהוקים.

״שתי הקבוצות טובות יותר משנה שעברה״ אמר לברון השבוע. צודק 100%. על הווריורס אין צורך להרחיב במילים: צרפו את KD לכל קבוצה אי פעם בהסטוריה, והפכתם אותה ליותר טובה בצורה משמעותית. כוכב על. אבל לא רק גולדן סטייט התחזקה השנה. קליבלנד הוסיפה מספר חלקים, שהופכים אותה טובה יותר, אבל הם בעיקר הם השתפרו בגלל הניצחון בשנה שעברה. לפני הגמר אשתקד, על לברון ג׳יימס היה עדיין לחץ לקיים את ההבטחה הגדולה בקליבלנד. השנה הוא ישחק משוחרר, חף מכל לחץ. הביטחון שלו יהיה בשמיים. גם הצוות שמסביבו מלא בביטחון. אחרי הקאמבק אשתקד, הם יאמינו שהם ינצחו אפילו אם הם יקלעו לפיגור 3-0 במשחקים. שום דבר לא יפחיד אותם.

על הווריורס, לעומת זאת, יש לחץ למכביר. אחרי ההפסד אשתקד, ואחרי צירופו של דוראנט, כל דבר פרט לאליפות יתפס ככישלון. כדי לנצח, הם יצטרכו להתגבר על לברון, שנמצא בכושר הטוב בקריירה, כשמסביבו הצוות המסייע הטוב ביותר שאי פעם היה לו. קיירי שחקן ענק, בעיקר בקלאץ׳, טריסטיאן תומפסון ריבאונדר התקפה אדיר ושחקן הגנה איכותי, את קווין לאב אי אפשר להשאיר חופשי. אם אני אוהד קליבלנד, אני מאוד אוהב את התוספת של דרון וויליאמס. אימאן שאמפרט שחקן הגנה טוב שיכול להקשות על סטף או קליי… בקיצור, קבוצה מפחידה.

אי אפשר לדעת איך יתפתח כל משחק, ואיך תתפתח הסידרה כולה. מבחינתי, אף תוצאה מלבד סוויפ (לא משנה של מי) לא תהווה הפתעה. כל קבוצה יכולה למצוא את עצמה בפיגור 30 נקודות בכל משחק. יהיו הרבה ריצות, יהיו גם כנראה משחקים צמודים ומורטי עצבים. אין לדעת.

זהו הפוסט האחרון שלי השנה. התחייבויות משפחתיות ואחרות ימנעו ממני לעקוב אחרי המשחקים כרגיל. אם הווריורס ינצחו, סביר להניח שלא אתאפק ואכתוב משהו קצר לכבוד האליפות. אם הקוואלירס ינצחו, יש לשער שלא יהיה לי שום חשק לכתוב. מתישהו בהמשך בטח אכתוב על השנה המרתקת הזו. בינתיים, אחזיק אצבעות לסטף, קווין, קליי, דריימונד וחבריהם.

GO WARRIORS

GET WELL SOON, STEVE KERR

פוסטים נוספים