קטגוריה: שונות

ב-24 לאפריל 2016, חזר סטף קארי מפציעה בקרסול למשחק מספר 4 בסיבוב הראשון נגד יוסטון, ונפצע בברך ימין. אתמול בערב חזר סטף קארי מפציעה בקרסול למשחק ביתי חסר חשיבות נגד אטלנטה, ונפצע בברך שמאל. שעות ארוכות של חרדה עברו על אוהדי הווריורס עד שתוצאות בדיקה ה-MRI פורסמו היום, והאמת? היה יכול להיות יותר גרוע: קארי יחמיץ את שארית העונה הרגילה, וכנראה את פתיחת הפלייאוף, אך לא גמר את העונה. יש סיכוי סביר שהווריורס יצטרכו להסתדר בלעדיו בסיבוב הראשון, או לפחות בחלקו, ומיד נשאלת השאלה: מי תהיה היריבה?

הווריורס נעולים במקום השני במערב. שמונה קבוצות, ממקום 3 עד 10, יכולות למצוא את עצמן במקום 7 בסוף העונה. פורטלנד בכושר טוב, ויש להם סיכוי טוב לסיים מקום שלישי. האופציה הכי טובה היא הקליפרס, אך סביר שהם לא יגיעו לפלייאוף. אופציות אטרקטיביות נוספות כוללות את ניו-אורלינס, סן-אנטוניו (בהנחה שקוואי לא חוזר) ומינסוטה (בהנחה שבאטלר חוזר חלוד). דנבר, שמשהו רע קורה לה לאחרונה, היא משוכה מאוד לא קלה, במיוחד ללא קארי. יוטה תקשה על החיים, אבל קשה לראות אותם עוברים את הווריורס בסידרה של הטוב מ-7. האפשרות הקשה מכולן, ללא ספק, היא לפגוש בסיבוב הראשון את אוקלהומה, אפילו עם קארי. הת׳נדר הוכיחו העונה כי ביום טוב הם יכולים לנצח כל קבוצה. הבשורה הטובה: הם במקום הרביעי, ונמצאים לאחרונה בכושר טוב. הווריורס עוד יפגשו אותם פעם אחת נוספת בעונה הרגילה. יכול להיות שיהיה עדיף לווריורס להפסיד את המשחק, כדי לא להוריד את הת׳נדר בדירוג. המשחק יהיה באוקלהומה, וללא קארי, סביר שהווריורס יפסידו בכל מקרה, בלי קשר לחישוב כזה או אחר. אין לי ספק שדוראנט ירצה לנצח.

מה יקרה אם הווריורס יקלעו לפיגור בסיבוב הראשון? האם הם יחישו את החזרה של סטף, שוודאי יגיד שהוא מרגיש בריא ורוצה לחזור? בפציעה לפני שנתיים, אותה הזכרתי קודם, היה מצב דומה: הווריורס הפסידו משחק בפורטלנד, סטף חזר למשחק מספר 4, ונתן הצגה בלתי נשכחת בהארכה, עם שיא NBA של 17 נקודות. למרות זאת, בהמשך הפלייאוף קארי לא היה בשיאו, והווריורס הפסידו את האליפות אחרי שנקלעו למצב קשה גם בגמר המערב. זה לא היה אותו MVP שהוביל את גולדן סטייט לעונה חסרת תקדים של 72 נצחונות. אולי היה עדיף לתת לו יותר מנוחה?

אגב, את הפציעה אתמול, ואת המשחק נגד אטלנטה, ראיתי באורקל ככתב ״הופס״. הבוקר, אשתי היקרה, שעוזרת לי בצד הטכני בבלוג וגם בהעלאת תכנים ל״הופס״, לא הצליחה להתחבר, והכתבה לא עלתה. בדיעבד הסתבר שמישהו שם לא היה מרוצה מהתדירות הנמוכה של הכתבות שלי (והתגובות שלי לכתבות של אחרים), וסגרו לי את הברז. נו, טוף. בסה״כ, זה היה כבוד לעבוד תחת מנחם לס, שלכתבות ה-NBA שלו בעיתון חיכיתי כשהייתי נער צעיר. מי שעקב אחרי הבלוג שלי השנה יודע שברמה האישית היתה לי שנה מאוד עמוסה. עשיתי מה שיכולתי ואין לי רגשי חרטה. בכל מקרה, את הבלוג שלי אני לא מפסיק, ואני מצפה בקוצר רוח לתחילת הפלייאוף.

את הכתבה של אמש, כולל התמונות וצילומי הוידאו, אני לא אפרסם, משום שהייתי שם כנציג ״הופס״ ולא מטעם הבלוג האישי שלי. אגב, אני לא הייתי הנציג היחיד של התקשורת הישראלית אמש באורקל. צוות של ערוץ 12, בראשות גורי אלפי, ישבו לידי במהלך המשחק וירדו אחרי המשחק לראיין את עומרי כספי (שלא שיחק אך היה בחדר ההלבשה), במסגרת תוכנית שהם עושים על ישראלים בארה״ב. היה מאוד נחמד לפגוש אותם ולשוחח איתם על כדורסל. הם גם הגיעו לחדר הראיונות וגורי ביקש מסטיב קר הבהרות לגבי עתידו של כספי בקבוצה, עקב השמועות האחרונות.

קר, כמובן, לא חשף שום אינפורמציה. סביר מאוד להניח שלא התקבלה שום החלטה בנושא, אולם סביר גם להניח שבשבועיים הקרובים הווריורס יאלצו לקבל החלטה לגבי עתידו של קווין קוק, שגם אתמול, כשהוא חוגג יומולדת 25, שיחק טוב. מה שלא יהיה, בווריורס אוהבים את עומרי ואת התרומה שלו על הפרקט ומחוצה לו. כל הנתונים מראים את זה. הסיבה היחידה שהנושא בכותרות היא היכולת הנהדרת, והלגמרי לא צפויה, של קווין קוק – שחקן ליגת הפיתוח שנזרק לאש עם הפציעה של קארי בקרסול. במהלך העונה הסדירה קבוצות NBA יכולות לשנות את הסגל שלהם, לעשות טריידים, להחתים שחקנים על חוזים קצרים, וכדומה. עם תחילת הפלייאוף, כל קבוצה סוגרת רשימה של 15 שחקנים, ולא ניתן עוד לעשות שינויים. הסגל של הווריורס נראה, עד לא מזמן, סגור לגמרי. ואז הגיעו שלושת המשחקים האחרונים: נגד סקרמנטו, פיניקס וסן-אנטוניו.

בלי שלושת הסקוררים, ובמשחק נגד הספרס גם בלי דריימונד גרין, קווין קוק הפך מממלא מקום לשחקן מוביל. קוק קלע במשחקים הללו 73 נקודות, ב-60% מהשדה כולל 12 שלשות ב-55%. הרבה יותר מהקלע הבא אחריו, ניק יאנג, שתרם 46 נקודות בשלושת המשחקים הנ״ל. מתי בפעם האחרונה ראיתם שחקן אלמוני כמעט לחלוטין, הופך בין-לילה לאופציה ההתקפית מספר אחת של אלופת ה-NBA? כן, אני יודע, סטף, קליי ודוראנט היו פצועים, אבל עדיין משחקים שם איגודלה, ליוינגסטון, דייויד ווסט, ועוד שלל שחקנים מוכשרים שנבחרו לפניו בדראפט (לפניו? הוא לא נבחר כלל).

הפריצה המפתיעה של קוק לתודעה יצרה, כאמור, דילמה לסטיב קר. האם אפשר לקחת שחקן שכל-כך הצליח, גם אם לתקופה קצרה, ולנפות אותו מהסגל? הפרשנים המקומיים אומרים במפורש: ״לא״. גארי סיינט ג׳ין, לשעבר מנג׳ר ומאמן בגולדן סטייט, וקלנה אזבוקי, לשעבר שחקן גולדן סטייט, הם כיום פרשנים בערוץ הטלוויזיה שמשדר את משחקי הווריורס. שניהם התראיינו בימים האחרונים ברדיו ונדרשו לסוגיה, ושניהם סברו שצריך להכניס את קוק לסגל. כשנשאלו את מי יש לנפות, ציינו את שמו של כספי, לא לפני שהירבו לשבח אותו ואת תרומתו לווריורס.

אני מסכים עם הקביעה שצריך לצרף את קוק לסגל. אני אפילו מסכים עם הקביעה שקוק, בכושרו הנוכחי, ובמיוחד לנוכח פציעתו של קארי, חיוני יותר לווריורס מאשר כספי. עם זאת, איני סבור שיש לנפות את עומרי. כלל וכלל לא. אני רוצה להציע מועמד חלופי: דמיאן ג׳ונס. גם אם לא שמעתם את שמו, זה לא אומר שלא עקבתם אחרי גולדן סטייט בשנתיים האחרונות. ג׳ונס נבחר ע״י הווריורס בבחירה מספר 30 בסיבוב הראשון לפני שנתיים, ובשתי עונותיו הראשונות כמעט שלא שיחק. את רוב הזמן ג׳ונס העביר בסנטה-קרוז ווריורס, קבוצת ליגת הפיתוח של גולדן סטייט, וכשקיבל דקות ב-NBA זה היה לרוב בגארבג׳. ג׳ונס הוא סנטר, ולפניו ברוטציה אפשר למצוא את פצ׳וליה, מגי, לוני, בל, ואפשר להוסיף לרשימה גם את דריימונד גרין, שמשחק סנטר כשהווריורס משחקים סמול-בול. לוני ובל עושים בצורה טובה יותר את כל מה שג׳ונס יכול לעשות, ואפילו הם שחקני ספסל עם דקות מוגבלות. מדוע שמו של ג׳ונס לא עלה? האמת, אין לי שום מושג. אולי רואים בו עדיין פוטנציאל עתידי, אולי חוזה הרוקי שלו… מי יודע. בכל מקרה, אי אפשר להשוות בין התרומה של כספי לזו של ג׳ונס. כולי תקווה שנזכה לראות את עומרי מקבל דקות בפלייאוף.

מחר הג’אז באים לביקור. יוטה בעיצומו של קרב על מיקום בפלייאוף, ואחרי שבמפגש האחרון הם הביסו את הווריורס, ששיחקו אז בהרכב מלא, ב-30 הפרש, הם יגיעו לאורקל ללא רגשי נחיתות. קארי ודוראנט לא ישחקו, אבל יש מצב שגרין ותומפסון יחזרו לסגל. אולי גם כספי.

GO WARRIORS

שנה טובה. השנה חל ראש השנה ב-17 באוקטובר, ולארוחת החג יוגשו שני משחקים מאוד מסקרנים: הראשון בין בוסטון וקליבלנד, פיינליסטיות המזרח, במפגש עם ריח חריף וטרי מאוד של טרייד גדול, והשני יפגיש את האלופה עם יוסטון המתחדשת. אני אהיה שם, מטעם הופס, לחזות בטקס הטבעות.

ארבעה חודשים עברו מאז האליפות. את רוב משחקי הגמר, כולל משחק האליפות, ראיתי בארץ, במהלך ביקור משפחתי, ולמעשה מאז לא כתבתי כלום, למעט מאמר על צירופו של עומרי כספי לשורות הווריורס, כאן:

http://www.hoops.co.il/?p=100242

על האליפות, למרות ההבטחות, לא כתבתי כלום. איכשהו, העובדה שהייתי בארץ, עסוק באכילת שווארמה ודגים, השפיעה על סדר היום שלי. מעבר לזה, האליפות הזו הרגישה קצת מוזר, שונה לגמרי מהאליפות שנתיים קודם. ב-2015, הייתה תחושה אדירה של שמחה והתרגשות, מלווה במעט רגשות הזדהות עם דייויד בלאט. ב-2017, לעומת זאת, מה שהרגשתי היה בעיקר תחושת הקלה. בגלל הציפיות הרבות? לא בטוח. אני חושב שבעיקר בגלל הטראומה של 2016. אחרי המשחק המושלם של קליבלנד במשחק מספר 4, אני חייב להודות שמאוד חששתי. נכון, המצב היה שונה לגמרי: אז התייצבו למשחק החמישי רק שני כוכבים (קארי ותומפסון), ואיגודלה וקארי היו רחוקים מלהיות 100%; הפעם כולם היו שם, כולל דוראנט, ולאף אחד לא הייתה פצעה משמעותית. עדיין, הטראומה של 2016 הייתה באוויר, ומה שנשאר עם שריקת הסיום הוא הקלה גדולה: הפעם לא איבדנו יתרון של 1-3.

יש לי הרבה מה לכתוב על הגמר הזה, כמו על הגמר של שנה קודם, ואני אעשה זאת בעתיד. עם זאת, את השנה הנוכחית אני מעדיף לפתוח, כמיטב המסורת, בתחזית לעונה. כמו תמיד, וכמו כולם, אני אטעה רבות, ואשתדל כמיטב יכולתי לא להתרברב על המעט בו התחזית תקלע. אני לא אוהב מאמרים, או טוקבקים, שמתחילים במילים: תמיד אמרתי ש…״ או ״עוד ב-2014 טענתי ש…״. למרות שכל הנתונים לפנינו, כל כך קשה לחזות התפתחות של עונת NBA. קודם כל, יש דברים שלחלוטין לא ניתן לדעת: פציעות, טריידים הם דברים לא צפויים. מי חשב שקיירי ירצה לעזוב את קליבלנד? חוץ מקיירי עצמו, כנראה שאף אחד. מעבר לכך, בכל עונה יש מספר קבוצות מאכזבות ומספר קבוצות מפתיעות. איך אפשר לדעת מראש? אי אפשר, או לפחות קשה מאוד, אבל כיף לעשות זאת בכל מקרה. התחזית שלי תכלול 16 קבוצות פלייאוף, MVP, מאמן העונה, פיינליסטיות ואלופה. נתחיל במערב.

1. גולדן סטייט. מה שהיה הוא שיהיה. הקבוצה הטובה בליגה שמרה על כל הכוכבים, והיא צפוייה להיות אפילו טובה יותר משנה שעברה. קודם כל, אין יותר צורך בגיבוש. מעבר לכך, הטראומה של איבוד יתרון 1-3, שכולם עברו אותה ב-2016, כולל דוראנט, נמחקה. אין שום קוף על הגב, והלחץ יקטן משמעותית, בעיקר בעונה הרגילה. הליגה ריווחה את לוח המשחקים הצפוף והטילה קנסות ומגבלות על מנוחה של שחקנים בריאים. הדרך להתמודד עם זה תהיה כנראה מנוחה מאסיבית של כוכבים במהלך המשחקים בהם הם שותפים. אני צופה ירידה משמעותית בדקות למשחק עבור הכוכבים, וזה לא נוגע רק לווריורס. לברון ג׳יימס, שבשנה שעברה הוביל את הליגה בדקות למשחק, לא יהיה בראש הרשימה העונה. שנה שעברה הוא קיבל את המנוחה שלו במשחקים בהם הוא לא שותף. השנה הוא פשוט ישחק פחות בכל משחק. אני קצת סטיתי מהנושא: הווריורס יסיימו ראשונים במערב, ולא, הם לא ישברו את השיא מ-2016. סטיב קר ישתף הרבה את הספסל, גם במחיר של הפסד במספר משחקים.

2. סן אנטוניו. הם עדיין כאן. קוואיי לאונרד, כשסביבו חבורה מאומנת ע״י גרג פופוביץ׳, יוביל את הספרס לעוד עונה משובחת. עם כל הכבוד להתחזקות המשמעותית של יוסטון ואולהומה, אני מהמר על הספרס במקום השני במערב.

3. מינסוטה. זה ההימור המטורף שלי. מינסוטה במקום השלישי. לפני שאני מסביר למה כן, קודם אסייג ואסביר למה לא: מינסוטה כבר 13 שנה מחוץ לפלייאוף, שיא כל הזמנים ב-NBA. סיבה נוספת: ספסל מדולל וחלש; השם הבולט הוא ג׳מאל קרופורד קשישא, שבמהלך העונה יחגוג יומולדת 38, גיל מופלג לגארד שמנסה לגבור על השומר שלו בעזרת זריזות רגליים. אז עם הסטוריה מפוקפקת וספסל בעייתי, איך הם יסיימו במקום כל-כך גבוה? שימו לב לחמישייה: ג׳ף טיג, ג׳ימי באטלר, אנדרו וויגינס, טאג׳ גיבסון וקארל-אנטוני טאונס. מבחינת כישרון, זוהי, לדעתי, החמישייה השנייה בטיבה בליגה. טיג ובאטלר הם שידרוג היסטרי לעומת שנה שעברה. וויגינס הוא כוכב בהתהוות. גיבסון שחקן נהדר ויעיל, ויש לו עוד מה לתרום – רק בן 32. טאונס, אם הזאבים יצליחו כמו שאני מנחש, הוא מועמד ל-MVP. למינסוטה גם מאמן איכותי. כולם מסכימים שבצורת הפלייאוף תסתיים השנה, אני חושב שיש להם סיכוי להפתיע בגדול.

4. אוקלהומה. לאחר המרדף אחרי הטריפל-דאבל של שנה שעברה, אוקלהומה סוף-סוף יכולה לסמן הצלחה קבוצתית כמטרה בת מימוש. פול ג׳ורג׳ הוא תוספת איכותית, לכרמלו יש עדיין מה להציע, גם אם זה לא כולל הגנה, וסטיבן אדמס יהיה שנה אחת יותר טוב. אחרי שהגשים את כל המטרות האישיות שלו, יתמקד ווסטברוק בשיפור היעלות והפיכת הצוות שמסביבו לטוב יותר. אם הם יפגשו את יוסטון בסיבוב הראשון, אני מהמר על אוקלהומה.

5. יוסטון. הפרויקט של הרוקטס מסיים אצלי בתחזית רק במקום החמישי המאכזב. כריס פול הוא שחקן נפלא, אבל זו תהיה העונה ה-13 שלו. בגיל 32, במיוחד עקב היותו פוינט גארד נמוך יחסית, שיאו מאחוריו. למרות זאת, פול מביא איתו משהו שלסופרסטאר האחר של הרוקטס, ג׳יימס הארדן, קצת חסר: לב. הארדן, שחקן ענק לכל הדעות, התפרק ואיכזב בשנים האחרונות בפלייאוף. שנה שעברה, במצב של 2-2 מול הספרס, לאונרד נפצע והותיר את הרוקטס, לראשונה בסידרה, פייבוריטיים. מאותו רגע הארדן נעלם. הרוקטס הפסידו במשחק 5 והובסו בבית במשחק 6. כל זה בלי קוואיי. גם בעונה לפניה הארדן אכזב, והרוקטס הפסידו 4-1 לווריורס, כשסטף קארי פצוע ולא משחק. בניגוד לכמה קולות ששמעתי, אני לא חושב שפול והארדן לא יכולים לשתף פעולה בהצלחה. שניהם כבר הוכיחו בעבר שהם נהנים למסור לא פחות מאשר לקלוע. אני פשוט חושב שיש במערב 4 קבוצות יותר טובות.

6. פורטלנד. עם נורקיץ׳ בריא וקו אחורי מהטובים בליגה, הבלייזרס הם עדיין קבוצת פלייאוף. הרוטציה התקצרה מעט, עקב עזיבתו של אלן קראב. למרות זאת, לילארד ומקולום טובים מדי כדי ללכת ללוטרי.

7. דנבר. קבוצה צעירה ומוכשרת, לדעתי הם בפלייאוף. שימו לב לג׳מאל מארי.

8. ממפיס. בלי זק רנדולף, הגריזליס נחלשו. עדיין, יש להם שניים מהשחקנים הטובים בליגה בתפקיד שלהם: מייק קונלי ומארק גאסול. לדעתי, זה יספיק כדי לסיים במאזן טוב יותר מזה של ניו-אורלינס. הקו הקדמי המפחיד של הפליקנס, הטוב בליגה בלי ספק, יסבול מהעדר קלעים מסביבו. כדורסל מודרני הוא משחק של גארדים. שימו את מייק קונלי בניו אורלינס והם במקום רביעי במערב. קונלי בממפיס, ואם הוא וגאסול בריאים הם יגיעו לפלייאוף.

מזרח:

1, בוסטון. לא בגלל שהם הטובים ביותר. הם פשוט ישחקו חזק יותר בעונה הרגילה. יש להם מה להוכיח, ויש להם סיבה לרצות את יתרון הביתיות. למרות כל השינויים, זה יספיק להם בדיוק כמו בעונה הקודמת – עד שיגיע לברון ג׳יימס.

2. קליבלנד. בהחלט ייתכן שהם יפלו בדירוג אפילו יותר, אבל זה לא משנה. אם לברון בריא, הם מגיעים לגמר בהליכה. המזרח, החלש ממילא, נחלש השנה עוד יותר. לברון ראה מספיק כדי לדעת שהעונה הרגילה חסרת משמעות.

3. מילווקי. כישרון לא חסר. אם יממשו סוף-סוף את הפוטנציאל, ואם ישארו בריאים, הם ילחמו על ראשות המזרח. בפלייאוף, כאמור, אין תחרות ללברון במזרח.

4. וושינגטון. קו אחורי איכותי. ימשיכו לדשדש. פה ושם ירשמו נצחונות מרשימים, בפלייאוף יש להם תקרה בלתי עבירה.

5. מיאמי. בעונה שעברה, השתפרו ככל שהעונה התקדמה. ווייטסייד ודראגיץ׳ נותנים להם איכויות בפנים ובחוץ. אני אוהב את התוספת של קלי אוליניק מבוסטון – שחקן מאוד יעיל. השנה הם בפלייאף.

6. טורונטו. ראה וושינגטון.

7. פילדלפיה. כן, כן. הבדיחה של הליגה תהיה קבוצת פלייאוף, והם כנראה יעשו זאת עם מאזן של 500 או פחות.

8. שארלוט. הימור קשה. המזרח חלש, ומי שתהיה במקום השמיני תגיע לשם, קרוב לוודאי, במאזן שלילי. כשהיריבות הן אורלנדו, דטרויט, אטלנטה ואינדיאנה, אני מהמר על קאמבה ווקר וחברותו, כל זמן שדווייט הווארד ישתף פעולה ולא יתלונן על מקומו בהיררכיה.

MVP
התואר היוקרתי לא מוענק לשחקן הטוב בעולם, אלא לשחקן היעיל בעונה הרגילה. זוהי הגדרה מאוד חמקמקה, ובהרבה מקרים מעוררת מחלוקת. אם ירצה, לברון יכול לקחת את התואר בהליכה, אבל בשביל זה הוא יצטרך לבזבז אנרגיות יקרות מאוקטובר עד מרץ. לברון סופר את הכסף בפלייאוף, ובהילוך שני הוא יהיה בין המועמדים הסופיים, אבל לא יקח את התואר. אם ההימור שלי על הצלחה מסחררת של מינסוטה יתממש, קארל-אנטוני טאונס יכול להיות MVP. ההימור שלי: קאוויי לאונרד.

מאמן העונה
כמו במקרה של ה-MVP, התואר לא מוענק למועמד הטוב ביותר. אם מסתכלים על השנים האחרונות, הייתי מגדיר את מאמן העונה כך: המאמן שהצלחת קבוצתו היא המפתיעה ביותר. הקבוצות המועמדות: סן אנטוניו, מינסוטה, בוסטון ומילווקי. אני מהמר על פופ, שבמקרה, או לא במקרה, לדעתי הוא המאמן הטוב בהיסטוריה.

NBA FINALS
מה שהיה הוא שיהיה. הרצף שובר השיאים ימשך, גולדן סטייט וקליבלנד יפגשו בגמר בפעם הרביעית ברציפות. הדבר היחיד שיכול למנוע את זה הוא פציעה של שחקן מפתח. גולדן סטייט חזקה יותר, קליבלנד נחלשה, כך שהאליפות נשארת באוקלנד.

שנה טובה, ו-GO WARRIORS.