בשעה האחרונה אני מנסה למצוא חדשות ועדכונים לגבי הפציעה של דוראנט. כנראה שצריך קצת יותר סבלנות. הפציעה עצמה לא נראתה חמורה במיוחד, ודוראנט למעשה ניסה לשחק אחריה, אולם נאלץ לדדות לחדר ההלבשה. הקריינים אפילו לא שמו לב לפציעה בשידור חי. למרות זאת, מדובר בברך, איבר מאוד פגיע. הערכות ראשונות שקראתי, עוד לפני בדיקת ה-MRI, מדברות על לפחות שבועיים. עוד שישה וחצי שבועות מתחיל הפלייאוף. העדרות של יותר משישה שבועות עלולה להיות חדשות רעות מאוד לווריורס. נחזיק אצבעות.
והיה גם משחק. דוראנט נפצע בדקה הראשונה כשפצ’וליה נחת לאחור ונעל את הברך של KD. נראה היה שהפציעה השפיעה על כל השחקנים. הוויזארדס התנפלו על הווריורס ההמומים, קלעו שלשות, לקחו כדורים חוזרים והטביעו בקלילות מתחת לסל של גולדן סטייט. זה היה מביך. התחושה היתה שהמשחק ייגמר בלפחות מינוס 30. סטיב קר נגעל ממה שראה ומיהר להכניס את המחליפים. דיוויד ווסט, מקאדו ובעיקר שון ליוינגסטון הצליחו לעצור את הדימום. יתרון הוויזארדס, שהגיע עד ל-19 נקודות, החל אט אט לרדת.
היתרן של וושינגטון עמד על 14 בסוף הרבע הראשון, 12 במחצית וברבע השלישי הצליחו הווריורס סוף סוף להשלים את הקאמבק. עד סוף המשחק התנהל משחק צמוד ומותח, כשהיתרון עובר מצד לצד ואף קבוצה לא מצליחה לברוח. 17 שניות לסיום, במצב של שיוויון, קלע פורטר שתיים מהקו והווריורס יצאו להתקפה מכריעה. סטיב קר העדיף לא לקחת פסק זמן, לא ברור לי למה. הנה הסיבות כן לקחת פסק זמן:
1. זו לא היתה התקפת מעבר. וושינגטון קיבלו זריקות עונשין וההגנה שלהם היתה מסודרת ומוכנה. זה לא שפסק זמן של הווריורס היה מעניק להם אפשרות לסדר את ההגנה. הם היו מוכנים בכל מקרה.
2. מתחילת העונה קיבלו הווריורס מספר מאוד מצומצם של הזדמנויות לצאת להתקפה מכרעת כדי להכריע משחק עם הבאזר או לכפות הארכה. למיטב זכרוני, בכל ההזדמנויות שכן היו להם, הם כשלו. לא ראינו אפילו סל ניצחון אחד של הווריורס עם הבאזר העונה. הנה הזדמנות בלתי חוזרת לנסות לסדר זריקה נוחה לקלעי. למה לא להשתמש בה?
מה קיבלנו? זריקה של קארי, 4 מטר מאחורי קשת השלוש. האמת? אני לא מאשים אותו. יש לשער שאם היה מנסה למצוא זריקה נוחה יותר זה היה נגמר באיבוד כדור. מדוע לא לקח סטיב קר פסק זמן? אולי בגלל ההעדרות של דוראנט? אולי קר בונה על דוראנט להיות ה-GO-TO-GUY במצבים כאלו, ולכן, בהעדרו, אין משמעות לתרגול? אולי. בכל מקרה, קטונתי מלהעביר ביקורת. לסטיב קר מוח כדורסל חריף ונסיון עשיר. פשוט מעניין אותי מה היתה הסיבה.
אם כבר מדברים על קארי, אז הקלעי הגדול בהסטוריה קלע 2 מ-20 מעבר לקשת ב-27 השעות האחרונות. לא משהו. למרות זאת, קארי שיחק טוב, חדר בנחישות ונלחם מתחת לסלים. 7 מ-11 בתוך הקשת, 7 ריבאונדים, מתוכם 3 בהתקפה. משחק נהדר של גרין, כולל שתי שלשות קלאץ’ בדקות ההכרעה. ההגנה שלו, כמו תמיד, היתה מצויינת. 14 נקודות, 8 ריבאונדים ו-14 אסיסטים לדריימונד הערב. מי שהיה חלש היום זה קליי: 16 נקודות ב-25% בלבד, ומדד של מינוס 17 – הגרוע בקבוצה. אפילו בהגנה קליי לא שיחק טוב היום. פצ’וליה היה סביר בחצי השני, ומהספסל יש לציין בעיקר את ליוינגסון, שסיים עם שיא עונתי של 14 נקודות, ב-71% מהשדה. איגודלה היה חלש, בעיקר בהתקפה.
כל הפסד של הווריורס הוא סיבה להזכיר את הרצף שלהם ללא שני הפסדים רצופים בעונה הרגילה. עוד יומיים הווריורס בשיקגו, בלי דוראנט, כשהעייפות המנטאלית שלהם נראית לעין. יש לי הרגשה שהפעם זה קורה. שיקגו אוהבת לקטוע רצפים. מוקדם יותר העונה הם קטעו את רצף 13 ניצחונות החוץ של הספרס, אחד פחות משיא נצחונות חוץ בפתיחת עונה, אותו קבעו הווריורס בעונה הקודמת. שיקגו היתה גם זו שקטעה את רצף 27 הנצחונות של מיאמי, לפני 4 שנים.
את שני המשחקים הקודמים החמצתי מסיבות שונות. שני נצחונות על קבוצות חלשות מהמזרח. היה ברור שהמשחק מול וושינגטון יהיה סיפור אחר לגמרי. אני מצפה למשחק לא פחות דרמתי ביום חמישי.
GO WARRIORS