יומן פלייאוף – לקראת הסיבוב השני

חדשות טובות קיבלנו שלשום: סטף קארי עשוי לשחק כבר הערב, במשחק הראשון של הסיבוב השני. אחרי החימום שלפני המשחק תתקבל ההחלטה הסופית, מה שאומר שאם הוא ירגיש טוב, הוא ישחק. אלו הן חדשות סופר-חשובות. הפליקנס הפגינו יכולת מרשימה ומפחידה בסיבוב הראשון, וללא קארי, לפחות לדעתי, הם היו פייבוריטים. בואו נדבר עליהם קצת.

את אנטוני דייויס אין צורך להציג. רוב הפרשנים תמימי דעים שמדובר באחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם. מאז הפציעה של קזינס, דייויס לקח על עצמו יותר, והוכיח לכולם שהכתפיים שלו מספיק רחבות כדי להשכיח את דמרקוס, אולסטאר בפני עצמו. דייויס נמצא לאחרונה בכושר הטוב בקריירה שלו, והוא דומיננטי מאוד בשני צידי המגרש. בשנים קודמות אפשר היה לשים עליו את דריימונד גרין ולדעת שדייויס לא יוכל להשתלט על המשחק. אני סבור שהפעם זה יהיה סיפור אחר. אנחנו נראה שמירה כפולה על דייויס לא מעט. הבעיה היא שניו-אורלינס היא לא רק דייויס. הפליקנס הרכיבו סוללה מרשימה של שחקנים משלימים מסביבו, בעיקר בכל הקשור לחמישייה הפותחת. ג׳רו הולידיי הוא המרשים מביניהם.

הולידיי כבר שנים נחשב לשחקן איכותי, אבל מה שהוא עשה בסיבוב הראשון נגד פורטלנד היה לא פחות מתצוגת על של סופר-סטאר. תשאלו את דמיאן לילארד, אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה, ששותק לחלוטין ע״י ג׳רו. הולידיי נתן ארבעה משחקים גדולים בשני צידי המגרש, ונכון לעכשיו הוא נראה מפחיד יותר מקליי תומפסון. תומפסון לא הצליח להשתחרר לזריקות נוחות מול הספרס, אך למזלו הוא לא היה זקוק לזה: הוא פשוט קלע מעל פאטי מילס הנמוך ממנו. מול הולידיי כבר לא תהיה לו את הפריוילגיה הזו, וזו היתה הסיבה העיקרית שלדעתי ללא קארי הפליקנס היו פייבוריטים. חזרתו של סטף אמורה ליצור הרבה זריקות חופשיות עבור קליי. גם בצד השני של המגרש יהיה לקליי הרבה יותר קשה מאשר מול מילס או דני גרין. ג׳רו הולידיי יכול לקלוע מבחוץ, מחצי מרחק, ויכול גם לתקוף את הסל ביעילות. כמעט 28 נקודות למשחק בסיבוב הראשון, כולל 41 נקודות במשחק הרביעי והמכריע. אבל לסוללת הכוכבים של הפליקנס יש עוד מה להציע.

לראשונה מאז השנים הגדולות בבוסטון, נראה שראז׳ן רונדו שוב ממצה את הפוטנציאל שלו. לצד הגנה טובה, רונדו שולט בקצב המשחק, מפטם את החברים בשלל מסירות טובות ואפילו קולע היטב. ״פלייאוף רונדו״ קוראים לו, משום שתמיד הוא בשיאו בשלב הזה של העונה. מי שנזרק מדאלאס החלשה מצא את עצמו בתפקיד מפתח בקבוצת פלייאוף איכותית. את ארבעת הגדולים של ניו-אורלינס משלים ניקולה מירוטיץ׳, שהגיע במהלך העונה משיקגו. מירוטיץ׳ מתאים לפליקנס כמו כפפה ליד, ונראה שהוא בדיוק מה שהם היו צריכים. היד הרכה שלו מרווחת את המשחק ונותנת לדייויס ולאחרים שטח לפעול. נראה שמאז שמירוטיץ׳ הגיע הכל התחבר עבור הפליקנס. לא שמעתי אף אחד שחשב שהם יכולים לטאטא את הבלייזרס, אבל זה בדיוק מה שהם עשו.

אין ספק שהווריורס יציגו הגנה הרבה יותר טובה מזו של הבלייזרס. גם חזרתו של קארי יכולה, וצריכה, להיות משמעותית מספיק כדי להפוך את הווריורס לפייבוריטים. כשסטף על המגרש כולם משחקים טוב יותר. עם זאת, יש לי הרגשה שהווריורס לא בדיוק יודעים מה מחכה להם. כן, הם ודאי ראו את המשחקים של ניו-אורלינס נגד פורטלנד, אבל התגובות שלהם אחרי הניצחון בסידרה מול סן אנטוניו ניראו מעט זחוחות. אם הפליקנס ישחקו חזק מהפתיחה, הם עשויים להמם את הווריורס מלאי הביטחון העצמי, ולגנוב את יתרון הביתיות כבר במשחק הראשון. אני בהחלט יכול לדמיין איך הם עולים ליתרון של 20 נקודות בחצי הראשון ולא נותנים לווריורס לחזור. מצד שני, לקארי יש היסטוריה ארוכה של משחקים גדולים כשהוא חוזר מפציעה. כך עשה מוקדם יותר העונה, וכך עשה גם בפלייאוף לפני שנתיים, כשהמטיר שיא NBA של 17 נקודות בהארכה בפורטלנד. מה יהיה? עוד כמה שעות ונדע.

אז מה היה לנו עד כה במערב?

יוסטון – מינסוטה:

הכל התנהל כצפוי. מינסוטה מוכשרים אבל אין להם הגנה, ניסיון, או מספיק כלי נשק כדי להקשות על הרוקטס. הסידרה הזו הבליטה את היכולת ההגנתית של קאפלה, הסנטר של יוסטון, שהקשה מאוד על קארל אנטוני טאונס.

גולדן סטייט – סן אנטוניו:

שוב, אין הפתעות. הווריורס קיבלו את היריבה החלשה ביותר במערב, וגם ללא קארי זה הלך יחסית בקלות.

פורטלנד – ניו אורלינס:

המשחקים היו נהדרים, אבל מי צפה שהסידרה הזו תסתיים בסוויפ?

אוקלהומה – יוטה:

כצפוי, הסידרה עם הכי הרבה דרמה. מצד אחד קבוצה מוכשרת שלא מאומנת ולא מבינה כדורסל, מצד שני קבוצה צעירה וחסרת ניסיון, מונהגת ע״י מאמן חכם ורוקי שהפך לסופר-סטאר. מה כבר עוד אפשר לאמר על דונובן מיטשל? הוא הזכיר לי אמש את ימיו הגדולים של דראז׳ן פטרוביץ׳ באירופה: לאוקלהומה לא היה מושג איך עוצרים אותו. פעם אחר פעם חדר לסל וסיים בהצלחה, ואם נתנו לו מטר, הוא קלע שלשות למכביר. הניסוי שנערך השנה בת׳נדר נכשל. לדעתי, הם צריכים להחליף מאמן. ווסטברוק תותח על, אבל אי אפשר לנצח בכדורסל של אחד על חמישה. זה לא עבד אפילו למייקל ג׳ורדן, זה לא יעבוד עם ווסטברוק. מישהו צריך ללמד אותו איך להפוך את חבריו לטובים יותר. כמה אירוני היה לראות את אולדיפו וסבוניס, שהיו חסרי השפעה בשנה שעברה באוקלהומה, מוחצים אמש את קליבלנד במדי הפייסרס, הקבוצה שבקיץ העבירה עבורם את פול ג׳ורג׳ לת׳נדר. מה עשה ג׳ורג׳, שעתיים אחר כך, במשחק בו הודחו הת׳נדר? 5 נקודות ב-2 מ-16 מהשדה, כולל 0 מ-6 מעבר לקשת. נכון, היו לג׳ורג׳ לא מעט משחקים טובים העונה, אבל למה קשה לשחקנים אחרים לבוא לידי ביטוי כשווסטברוק בסביבה? מישהו זוכר מה עשו אולדיפו וסבוניס שנה שעברה באוקלהומה?

ומה במזרח?

הקבוצה המרשימה במזרח, בינתיים, היא פילדלפיה, שמחכה למנצחת הערב: בוסטון או מילווקי. הסידרה הבאה תהיה הרבה יותר קשה עבור הסיקסרס, וניראה איך שחקניה הצעירים יגיבו ללחץ אם יקלעו לפיגור. מחר בערב יש עוד משחק 7: קליבלנד נגד אינדיאנה. קשה לדעת מה יהיה, אולם אם קליבלנד יפסידו זה יהפוך את שני הסיבובים הבאים במזרח להרבה פחות מעניינים. הנה תחזית: אם המשחק יוכרע ע״י שריקה מעוררת מחלוקת, היא תלך עם קליבלנד. זו תיאוריית הקונספירציה שלי למשחק מחר.

עוד מעט משחק 7 בבוסטון, אח״כ הווריורס נגד ניו אורלינס.

GO WARRIORS

מחר מתחיל הגמר הגדול

10 ימי המתנה ארוכים נגמרים מחר. שתי הפיינליסטיות של השנתיים האחרונות שוב נפגשות, והשנה הן חזקות מתמיד. ״הפלייאוף הגרוע אי-פעם״ הכריז צ׳ארלס בארקלי לפני מספר שבועות, במהלך אחד מאותם משחקים שכללו שלושה רבעים של גארבג׳. אני לא מספיק זקן כדי לאשש את הטענה שלו, אך בכל מה שקשור לשלושת הסיבובים הראשונים, זה היה הפלייאוף המשעמם ביותר שאני זוכר, אחרי שנות דור של צפייה במשחקי ה-NBA.

משעמם. מעט מאוד משחקים גדולים ראינו השנה בפלייאוף. המשחק הכי טוב שאני ראיתי היה משחק מספר 4 בין סן-אנטוניו לממפיס, בסיבוב הראשון, עם רגעים גדולים של לאונרד וקונלי. ראינו הרבה סוויפים תוצרת קליבלנד וגולדן סטייט. משעמם. אפילו בסדרות שנמשכו 6 או 7 משחקים, כמעט לא ראינו רבע אחרון צמוד ומותח. משעמם. גם הסדרה המבטיחה בין הספרס לווריורס לא קיימה בגלל הקרסול של לאונרד. משעמם! מה נשאר? סדרת גמר אחת גדולה, ענקית, שיכולה לפצות של חודשיים של פיהוקים.

״שתי הקבוצות טובות יותר משנה שעברה״ אמר לברון השבוע. צודק 100%. על הווריורס אין צורך להרחיב במילים: צרפו את KD לכל קבוצה אי פעם בהסטוריה, והפכתם אותה ליותר טובה בצורה משמעותית. כוכב על. אבל לא רק גולדן סטייט התחזקה השנה. קליבלנד הוסיפה מספר חלקים, שהופכים אותה טובה יותר, אבל הם בעיקר הם השתפרו בגלל הניצחון בשנה שעברה. לפני הגמר אשתקד, על לברון ג׳יימס היה עדיין לחץ לקיים את ההבטחה הגדולה בקליבלנד. השנה הוא ישחק משוחרר, חף מכל לחץ. הביטחון שלו יהיה בשמיים. גם הצוות שמסביבו מלא בביטחון. אחרי הקאמבק אשתקד, הם יאמינו שהם ינצחו אפילו אם הם יקלעו לפיגור 3-0 במשחקים. שום דבר לא יפחיד אותם.

על הווריורס, לעומת זאת, יש לחץ למכביר. אחרי ההפסד אשתקד, ואחרי צירופו של דוראנט, כל דבר פרט לאליפות יתפס ככישלון. כדי לנצח, הם יצטרכו להתגבר על לברון, שנמצא בכושר הטוב בקריירה, כשמסביבו הצוות המסייע הטוב ביותר שאי פעם היה לו. קיירי שחקן ענק, בעיקר בקלאץ׳, טריסטיאן תומפסון ריבאונדר התקפה אדיר ושחקן הגנה איכותי, את קווין לאב אי אפשר להשאיר חופשי. אם אני אוהד קליבלנד, אני מאוד אוהב את התוספת של דרון וויליאמס. אימאן שאמפרט שחקן הגנה טוב שיכול להקשות על סטף או קליי… בקיצור, קבוצה מפחידה.

אי אפשר לדעת איך יתפתח כל משחק, ואיך תתפתח הסידרה כולה. מבחינתי, אף תוצאה מלבד סוויפ (לא משנה של מי) לא תהווה הפתעה. כל קבוצה יכולה למצוא את עצמה בפיגור 30 נקודות בכל משחק. יהיו הרבה ריצות, יהיו גם כנראה משחקים צמודים ומורטי עצבים. אין לדעת.

זהו הפוסט האחרון שלי השנה. התחייבויות משפחתיות ואחרות ימנעו ממני לעקוב אחרי המשחקים כרגיל. אם הווריורס ינצחו, סביר להניח שלא אתאפק ואכתוב משהו קצר לכבוד האליפות. אם הקוואלירס ינצחו, יש לשער שלא יהיה לי שום חשק לכתוב. מתישהו בהמשך בטח אכתוב על השנה המרתקת הזו. בינתיים, אחזיק אצבעות לסטף, קווין, קליי, דריימונד וחבריהם.

GO WARRIORS

GET WELL SOON, STEVE KERR