ניצחון 13 ברציפות לגולדן סטייט, יתרון הביתיות הובטח

במשחק החוץ האחרון של העונה, הווריורס ניצחו את פיניקס החלשה, ולשתי הקבוצות יש כעת רצף של 13: ניצחונות לווריורס, הפסדים לסאנס. הודות להפסד המפתיע של הספרס ללייקרס, יתרון הביתיות של גולדן סטייט הוא עובדה מוגמרת, 3 משחקים לסיום העונה.

המשחק עצמו היה צמוד יחסית, למרות רבע ראשון אימתני של סטף, בו הוא קלע יותר מכל שחקני פיניקס ביחד: 18-41 לווריורס בתום הרבע הראשון, קארי היה כבר בשלב הזה עם 23 נקודות. הרבע הזה הסתיים באחד המהלכים היותר הזויים שראיתי על מגרש כדורסל: מטר מאחורי קו השלוש, שון ליוינגסטון שלח מסירת הליי-הופ למגי, שהיה לבד לגמרי מתחת לסל של הסאנס. הבשורה הרעה: מגי אפילו לא נגע בכדור. הבשורה הטובה: הכדור פגע בקרש וצלל במפתיע פנימה. שלשה ראשונה לליוינגסטון העונה. אם זה היה נגמר בדאנק או באיבוד כדור, לא היה נרשם לשון ניסיון זריקה, מהסיבה הפשוטה שהוא ניסה למסור. מכיוון שהכדור נכנס, אין ברירה אלא לסמן את זה כניסיון זריקה בדף הסטטיסטיקה: 1 מ-1 לשון מעבר לקשת. אבל האמת היא שליוינגסטון לא ניסה לזרוק. טכנית, שון קלע 1 מ-0, שמבחינה מתמטית זה אינסוף אחוזי קליעה. לא רע.

עד סוף המשחק הווריורס הציגו רמה בינונית, ויום טוב של סטף, שסיים עם 42 נקודות ו-8 שלשות, הספיק. גרין ואיגודלה נחו הערב, וקליי קלע אמנם 22 נקודות, אבל באחוזים רעים. אין הרבה מה להגיד על המשחק הזה, מלבד השורה התחתונה: ניצחון 13 ברציפות, יתרון הביתיות הובטח, חמשת המשחקים הבאים (כולל שני משחקי פלייאוף) יהיו באורקל.

בניגוד לעונה הקודמת, הווריורס מגיעים לישורת האחרונה כשהם בכושר מעולה, למרות המשחק הבינוני הערב בפיניקס. סטף, קליי, אנדרי, ווסט, איגודלה וקלארק נמצאים בכושר הקליעה הטוב ביותר שלהם מתחילת העונה. בדיוק בזמן. גם ליוינגסטון מצא שוב את הטאץ’. גרין לא תלוי ביכולת קליעה כדי להשפיע על המשחק, והבשורה המשמחת מכל: דוראנט אמור לחזור במשחק הבא, ביום שבת, נגד ניו-אורלינס.

שלושת המשחקים הנותרים, נגד הפליקנס, הג’אז והלייקרס, הם חסרי חשיבות. הדבר היחיד שסטיב קר צריך, זה להכניס את דוראנט חזרה לגרוב, ולשמור על הכושר והקצב של שאר השחקנים. בקשת האקרדטציה שלי מטעם הופס למשחק נגד יוטה נענתה בשלילה, אבל אני אהיה שם, הפעם כאוהד מן המניין, יחד עם המשפחה. כולי תקווה שקר לא יכפה מנוחה על הכוכבים.

אני מקווה לכתוב בקרוב קצת יותר על הצפוי בפלייאוף. יש לי גם מה לאמר על המירוץ ל-MVP, ואני אנסה להקדיש לזה פוסט, בתקווה שיהיה לי זמן. כבר עתה, שבוע לפני תום העונה הרגילה, אפשר לציין שהשנה המקום הראשון במערב חשוב מאי פעם. סן אנטוניו נעולה במקום השני, והדרך שלה לגמר המערב תהיה מאוד מאוד קשה. בסיבוב הראשון יפגשו הספרס את ממפיס – קבוצה סופר קשוחה שתקשה עליהם מאוד. בסיבוב השני? ג’יימס הארדן והרוקטס. הספרס עדיין פייבוריטים לעבור את שני הסיבובים הללו, אבל הם יגיעו לגמר המערב עם הלשון בחוץ. לווריורס צפויה דרך קלה בהרבה: פורטלנד או דנבר בסיבוב הראשון, וכנראה יוטה או הקליפרס בשני. מול כל הקבוצות הנ”ל יש לגולדן סטייט יתרון ברור בכישרון ובמאצ’אפ. הקבוצות היחידות שמפחידות אותי במערב הם הספרס, הרוקטס והגריזליס. הווריורס יפגשו רק אחת מהן – בגמר המערב.

GO WARRIORS

ניצחון קשה ביוסטון, מאזן 14-60 לגולדן סטייט

ניצחון שמיני רצוף, ניצחון מספר 60 העונה, וניצחון מספר 200 עבור סטיב קר כמאמן. אין שום מאמן בספורט המקצועני האמריקני שהגיע ל-200 ניצחונות כל כל מהר. כצפוי, הניצחון הערב היה קשה: מול יוסטון החזקה, עדיין בלי דוראנט, ומול שיפוט ביתי מזעזע.

הפתיחה היתה מושלמת. הווריורס הציגו כדורסל חכם בהגנה ובהתקפה, ושלטו במשחק לחלוטין. הרבע הראשון הסתיים ביתרון 17, ו-4 וחצי דקות בתוך הרבע הרביעי הווריורס היו ביתרון 22: 37-49. ריצת 0-9 של יוסטון החזירה את הרוקטס למשחק, ומאותו רגע עד לסיום התנהל משחק עצבני, רווי שיפוט שערורייתי, שבו אט אט הרוקטס מכרסמים ביתרון, אבל אף פעם לא מצליחים למחוק אותו לחלוטין. הכי קרוב שהגיעו היה 3 נקודות. שני סלים אדירים, ומאוד מאוד קשים, של קארי בקלאץ’, הבטיחו את הניצחון: 106-113 לגולדן סטייט בסיום.

סטיב קר כנראה לא חשב שג’אבייל מגי מתאים למאצ’אפ מול הרוקטס. את פצ’וליה החליף דווקא ג’יימס מייקל מקאדו, שיצא לאחרונה מהרוטציה. מקאדו נתן 3 דקות נפלאות, בעיקר בהגנה, אבל אז נפצע, כאשר טרבור אריזה נחת עליו והדביק לו את הפנים לפרקט. הרבה דובר על מי יסיים במקום הראשון, הווריורס או הספרס, כאשר אחד היתרונות למקום הראשון הוא המנעות ממאבק מול יוסטון בסיבוב השני. לדעתי, אחת הסיבות שזה באמת חשוב היא המנעות ממפגש עם טרבור אריזה, ולאו דווקא בגלל כישורי הכדורסל שלו. אריזה שחקן מלוכלך. הוא לא יזיז את קצה הציפורן שלו כדי למנוע פציעה מהיריב. יש לו מסורת של גרימת דימום בפנים של שחקני גולדן סטייט. כך היה לפני שנתיים כששלח ברך לאוזן של קליי תומפסון, במשחק פלייאוף. יהיה מאוד מעניין לראות אותו מתקוטט את הספרס, קבוצה עם מסורת מכובדת של שחקנים מלוכלכים בפני עצמה. כדי שזה יקרה, הווריורס צריכים לשמור על המקום הראשון, וזה לא הולך להיות קל.

עם פציעתו של מקאדו, נכנס דייויד ווסט. אני משער שסטיב קר רצה לשמור אותו טרי למחר, נגד סן אנטוניו, אבל התוכניות השתבשו. ווסט שיחק היטב אבל המגמה המשיכה: יוסטון המשיכה להתקרב. את הרבע השני סיימו הרוקטס במינוס 8 בלבד. בתחילת הרבע השלישי הרוקטס התקרבו עוד יותר, וכשברור היה שעם פצ’וליה אי אפשר לעשות כלום, ואת דייויד ווסט יש להגביל בדקות, נאלץ קר להכניס את מגי.

אפשר בקלות לנתח מדוע ג’אבייל מגי לא מתאים למשחק מול יוסטון. במקום להכנס לניתוח הזה, אפשר פשוט לספר לכם שג’אבייל שיחק נפלא, והצליח סוף סוף לייצר מומנטום לווריורס, לראשונה מאז הרוקטס התחילו לכרסם ביתרון. מגי שינה כמעט כל זריקה של הרוקטס מתחת לסל, וגם בחילופים מחוץ לצבע שיחק בצורה ממושמעת ולא התפתה לשלוח ידיים ולעשות עבירות. מגי שיחק רק 7 דקות וקלע רק 4 נקודות, אבל אני מנחש שבלעדיו הווריורס היו מפסידים הערב. הרבה אנרגיה מוסיף מגי לווריורס השנה. אני מקווה שקר לא יספסל אותו בפלייאוף.

ברשותכם, מילה על השופטים. סטיב קר לא יגיד לכם את זה, גם לא דריימונד גרין. האמת, גם אני לא הייתי אומר אם ה-NBA היה יכול לקנוס אותי באלפי דולרים. מכיוון שהם לא יכולים, אז אני יכול לספר לכם שהשיפוט הערב היה מחפיר. נכון, הווריורס הרבו לעשות עבירות, אבל הערב נשרקו המון עבירות שלא היו ולא נבראו. העבירה החמישית של קארי, עבירת התוקף של דריימונד, עבירה של קליי מתחת לסל, ועוד, ועוד, ועוד… הווריורס היו הערב 12 מ-16 מקו העונשין. יוסטון? קצת יותר טוב, תודה: 35 מ-39 מקו העונשין. קראתם נכון: לרוקטס הערב היה פלוס 23 נקודות מקו העונשין. המזל היה שהרוקטס התקשו מעבר לקו השני, הרחוק יותר: רק 5 מ-31 משלוש. חלק מזה בגלל הגנה טובה של גולדן סטייט, אבל הם גם החטיאו כמה זריקות חופשיות.

שלושת הגדולים היו באמת גדולים עבור הווריורס הערב. קארי, עם 3 החטאות מקו העונשין, עם 3 מ-11 מעבר לקשת ועם בעיית עבירות, עדיין היה האיש של המשחק: 32 נקודות ב-50% מהשדה, 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2 חטיפות ושני סלי קלאץ’ שהכריעו את המשחק. קליי תרם 25 נקודות ב-50% מהשדה, כולל 5 שלשות והגנה נהדרת. דריימונד כרגיל מילא את דף הסטטיסטיקה: 19, 9 ו-4, כשהוא מתגבר על פציעה בקרסול וחוזר לשחק. ההגנה שלו, כמו תמיד, היתה למופת. גם איגודלה היה טוב הערב, למרות 1 מ-5 משלוש.

זה היה משחק חשוב, אבל מחר המשחק החשוב של העונה. הווריורס השקיעו המון אנרגיה הערב כדי להתגבר על הרוקטס, וזה נותן יתרון אדיר לסן אנטוניו. אם בכל זאת הווריורס יצליחו לנצח מחר, המקום הראשון פחות או יותר מובטח. אם יפסידו, הווריורס יהיו צריכים לנצח את 7 המשחקים שנותרו כדי להבטיח את המקום הראשון. משימה אפשרית, אבל בהחלט לא קלה: יוסטון ווושינגטון נמצאות ברשימה, לצד יוטה, ניו אורלינס, מינסוטה והלייקרס, כולן יגיעו לאורקל. משחק החוץ היחיד שישאר אחרי מחר יהיה בפיניקס.

GO WARRIORS