תגית: אוקלהומה

היה משבר? דוראנט עדיין פצוע ורק בשבוע הבא אולי נדע מתי יחזור, אבל הווריורס חזרו לכושר בלעדיו, והם מתחילים להזכיר את הקבוצה המפחידה משנה שעברה. קארי ותומפסון בכושר נפלא מובילים שלל שחקנים מחוברים ומפוקסים. “מי זה קארי?” שאל לפני מספר ימים ווסטברוק – את התשובה נתן לו סטף על הפרקט.

דוראנט בא עם הקבוצה למסע משחקי החוץ הקצר, הוא נכנס לארינה וישב על הספסל של גולדן סטייט. הנה הזדמנות נדירה לראות את הקבוצה הנוכחית נאבקת עם האקסית המיתולוגית, שתיהן ללא שירותיו. ההימורים בווגאס לפני המשחק הראו כי הרבה אנשים חושבים שבלי דוראנט הת’נדר פייבוריטים. האמת? גם אני חשבתי כך. ציפיתי למשחק צמוד. ווסטברוק בעונת שיא, הקבוצה בכושר טוב והטרייד האחרון נתן להם תוספת כוח משמעותית (גיבסון). מעבר לזה, היה ברור שהת’נדר יגיעו למשחק בטירוף. אין קבוצה שהם רוצים לנצח יותר. למרות כל אלו, הווריורס שרדו בקלות את הפאנץ’ הראשון של אוקלהומה, וברבע השני ברחו והשאירו את המקומיים מאחור.

אחרי שיוויון 25 בתחילת הרבע השני, הווריורס רצו 8-27 וחשפו את כל נקודות התורפה של אוקלהומה. בתחילת הרבע השלישי הת’נדר עוד הצליחו להוריד את הפער ל-12, אבל הוא מייד צמח חזרה והרבע הרביעי היה לפרוטוקול בלבד: ווסטברוק, קארי וגרין לא שותפו בו כלל. איך זה קרה? איך קבוצה שניצחה 5 משחקים רצופים, כולל ניצחונות מרשימים על סן אנטוניו, יוטה וטורונטו, נכנעת בקלות בבית, במשחק שבו היא הכי רוצה לנצח, לקבוצה שבאה בלי הכוכב הגדול, או לפחות אחד משני הכוכבים הגדולים שלה?

ובכן, לת’נדר שלל בעיות, בשני צידי המגרש. הנה מה שראו עיניי:

הגנה:

אני לא יודע אם מדובר בחוסר ריכוז, מוטיבציית יתר, או סתם חוסר משמעת. ב-NBA כבר מזמן למדו להכיר את היכולות ההתקפיות של גולדן סטייט. לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת מה ההנחיות ההגנתיות לפני כל משחק נגד הווריורס: סטף וקליי לא נשארים לזרוק שלשות חופשיות. אף פעם. תשאירו את איגודלה חופשי, את גרין, את פצ’וליה… רק לא את הספלאש ברדרס. אני משער שאלו היו ההנחיות בחדר ההלבשה של אוקלהומה גם הערב, אולם גם אם זה היה המצב, הביצוע על הפרקט היה כושל. מחריד. שוב ושוב מצאו את עצמם סטף וקליי חופשיים לגמרי על קשת השלוש. הרבה פעמים זה היה לאחר כדור חופשי, אולם לא פעם גם בהתקפה מסודרת. ההילוכים החוזרים חשפו את האמת: קארי רץ במעגלים שוב ושוב, ובשלב מסויים שחקן ההגנה מפסיק לרדוף אחריו. העונש: 3 נקודות. אצל פופוביץ’ זה לא היה קורה.

אירוע השיא היה בסוף החצי הראשון. הווריורס היו ביתרון 17, הת’נדר יצאו להתקפה אחרונה לפני ההפסקה. חסימה של איגודלה על גיבסון, 5 וחצי שניות לסיום, הובילה לכדור ביניים, ליד הסל של הווריורס. תוך כדי מאבקי מיקום מסביב למעגל, הצליח כריסטון, גארד מחליף מקצה הספסל של אוקלהומה, לגרור את קארי לחילופי דחיפות, כאשר ווסטברוק וגרין ממהרים להצטרף לחגיגה. כל הארבעה חטפו טכנית והקהל נכנס לאקסטזה. אווירה של פלייאוף. יריבות. שנאה. זה הדבר האחרון שהווריורס צריכים, חשבתי לעצמי. הנה, ברבע שני מצויין הם תיסכלו את הת’נדר והשתיקו את הקהל, ועכשיו שוב נידלקה האש. צפויה עוד הסתערות של הת’נדר בתחילת החצי השני. האמנם?

הנה מה שקרה בחמש וחצי השניות האחרונות: כדור הביניים הוסט הצידה, לכיוון קו החוץ. קליי היה השחקן הקרוב ביותר לכדור והוא רץ להשיג אותו לפני שייצא החוצה. סטף ראה את הנולד ופתח בספרינט לעבר הסל של אוקלהומה. כל שחקני הת’נדר עמדו והסתכלו. קליי השתלט על הכדור, ובמסירה לכל אורך המגרש השאיר את קארי לבד על קשת השלוש. גרין כבר הרים את הידיים בשמחה. הוא ידע בדיוק לאן הכדור הולך. רק רשת. שלשה של קארי עם הבאזר, 20 הפרש, וכל האוויר יצא מהמפרשים של אוקלהומה. הנה, תוך 5 שניות קרסה לה התיאוריה הנהדרת שלי על האש שנידלקה אצל הת’נדר, והמומנטום שוב היה כולו של גולדן סטייט.

התקפה:

ווסטברוק שחקן אדיר. תותח. אבל… הגנה ממושמעת תקשה עליו מאוד, וזו הסיבה שלת’נדר אין הרבה סיכוי נגד קבוצה מאומנת היטב בסדרה של שבעה משחקים. ווסטברוק תמיד יכול לעלות לשלשה. אין אף גארד בליגה שיכול לחסום אותו. מה הבעיה? הוא קולע פחות מ-34%. לא מספיק טוב. ווסטברוק יכול לקחת את הכדור לסל. הוא עושה זאת יותר טוב מכמעט כל השחקנים בליגה. מה הבעיה? ברגע שהוא שם את הכדור על הרצפה הוא מאוד צפוי. הוא הולך לתקוף בכל הכוח את הטבעת, או לקפוץ גבוה ולחפש שחקן חופשי לזריקה. הנה מה שההגנה צריכה לעשות: הגבוהים מחכים ליד הסל וקופצים ורטיקלית גבוה, עם ידיים ישרות למעלה ב-180 מעלות. כך הם מקשים על ווסטברוק את הזריקה וגם לא מאפשרים לו לסחוט עבירה. שאר השחקנים בהגנה צריכים למהר ולסגור על השחקן שלהם, כשהם שומרים על קשר עין עם הכדור. אם ווסטברוק יחפש מסירה כשהוא באוויר, לא יהיו לו אופציות וההתקפה תיגמר באיבוד כדור. ככה עשו הווריורס את הריצה שלהם הערב. לווסטברוק יש 32 איבודי כדור בארבעה משחקים מול גולדן סטייט העונה. 8 איבודים בממוצע!

הנה רעיון: ראסל, למה לא תחזור לאחד מהמהלכים הכי יעילים שלך בשנים האחרונות? אני לא זוכר אותך מנסה את זה אפילו פעם אחת הערב: שים את הכדור על הרצפה, תקוף את ההגנה, תעצור אחרי שניים שלושה צעדים ותעלה לקליעה מחצי מרחק. אין גארד בליגה שיוכל לחסום אותך. אחרי כמה סלים כאלו ההגנה תיאלץ לבוא לעזור מוקדם יותר, וכך גם נתיבי מסירה יפתחו, וגם הליכה עד הסל תהיה פחות צפויה. בשנים האחרונות ראיתי את ווסטברוק משיג אינספור נקודות ככה. אני לא יודע למה הוא פחות משתמש בנשק הזה.

—

כך, עם בעיות בשני צידי המגרש, משחק מסודר ומבוצע היטב של הווריורס העניק להם ניצחון קל. סטף וקליי סיימו עם 7 שלשות כל אחד באחוזים נהדרים (כל הת’נדר ביחד קלעו 4 שלשות בלבד), דריימונד גרין עם שתי נקודות מהקו, ללא סל שדה, אבל עם עוד משחק איכותי של 10 ריבאונדים, 6 אסיסטים והגנה נהדרת. מהספסל שוב בלטו אנדרי, ווסט, מגי, קלארק ומאט בארנס. תודה לך, סקרמנטו, ששיחררת את בארנס. איזו תוספת נהדרת לווריורס! מי שממשיך לאכזב הוא פצ’וליה. אכזבה נוספת היא הירידה בדקות של מקאדו.

אין זמן לנוח. מחר משחקים בדאלאס.

GO WARRIORS

המשחק הזה קיבל תשומת לב לא בגלל הכדורסל, אלא בגלל הסיפור האנושי מאחוריו. כך הוא גם ייזכר. קווין דוראנט חזר לאוקלהומה וניצח. די בקלות. הכותרות יתרכזו בשריקות הבוז, בטראש-טוק בינו לבין ווסטברוק ובהתלהטות היצרים אחרי העבירה של של רוברסון.

זה לא שאי אפשר לדבר על כדורסל. אפשר בהחלט. קווין דוראנט בעוד תצוגה אדירה מול אוקלהומה השנה. 113 נקודות הוא קלע נגדם בשלושה משחקים העונה. אפשר לדבר על 9 מ-19 לספלאש ברדרס מעבר לקשת. אפשר לדבר על ווסטברוק, שסיים עם 47 נקודות, 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, אבל גם עם 11 איבודי כדור. 27 איבודי כדור יש לווסטברוק מול הווריורס בשלושה משחקים העונה. אפשר לדבר על כל אלה ועוד, אבל הערב הסיפור האנושי מעניין הרבה יותר, והסיפור הזה הוא בראש ובראשונה מערכת היחסים בין ווסטברוק לדוראנט.

הרבה בוז וקריאות גנאי ספג דוראנט הערב. גם הרבה שלטים מרובי שנאה וכעס. זה הכל מובן וצפוי. את עיניי תפס דווקא שלט שוחר שלום: “?Why Can’t We Be Friends”, ולצידו תמונות של דוראנט ווסטברוק. מבלי לשאול אותו, אני מנחש שדוראנט היה חותם על זה ללא היסוס. דוראנט הוא זה שעזב, ולא טרח להודיע לחברו הקרוב ביותר, ששמע על כך כמו כולם בתקשורת. לפעמים צריך להרים טלפון גם כשלא נעים, ודוראנט לא עשה את זה. ווסטברוק כועס, ואפשר היה לראות את זה היטב הערב. הדחיפות, הטראש-טוק, המשחק הפיזי אל תוך הגוף של דוראנט… אלא מה? ככה ווסטברוק משחק. הוא תמיד כועס. הוא אף פעם לא מחבק שחקני יריב לפני או אחרי המשחק. המשחק הערב הציב אותם זה מול זה כיריבים. לדעתי, הרבה יותר מעניין יהיה לעקוב אחריהם באול-סטאר.

אינני חובב אול-סטאר. בשנים האחרונות כמעט ולא צפיתי במשחקים הללו. תחרות ההטבעות הפכה לתחרות של רעיונות קומיים ועזרים טכניים, ולא יש אתלטיות ויצירתיות נטו. משעמם! הדבר היחיד המעניין בסופשבוע של האול-סטאר הוא תחרות השלשות. השנה, לעומת זאת, אני לא אחמיץ את המשחק בגלל סיבה אחת בלבד: לראות את הדינמיקה בין ווסטברוק לדוראנט. השניים יהיו באותה הקבוצה, באווירה של חיוכים וחוסר תחרותיות. לראשונה מאז עזב דוראנט את אוקלהומה, השניים יוכלו לשתף פעולה. קודם כל, נשאלת השאלה האם הם אכן יהיו על המגרש באותו זמן. דוראנט נכלל בחמישייה הפותחת, ווסטברוק לא. טכנית, סטיב קר יכול לשחק עם החילופים בצורה כזו שהם אף פעם לא יהיו ביחד על הפרקט. אם זה יקרה, זה סימן שהיחסים עכורים עד כדי כך שלפחות אחד מהשניים (כנראה ווסטברוק) ביקש מקר לא לשלב אותם ביחד. שום תירוץ אחד לא יתקבל.

לעומת זאת, אם אכן נזכה לראות אותם ביחד, איזו דינמיקה נראה? הם ימסרו זה לזה? חיוכים? היי-פייב? אם זה יקרה, המסקנה שלי היא שמישהו אירגן איזו סולחה מאחורי הקלעים. המשחק הוא רק הפינאלה של סוף השבוע. השחקנים נמצאים ביחד שלושה ימים ויש שפע של הזדמנויות למפגש ולאיחוי הקרעים. ומה אם נראה אותם משחקים יחד אך מתעלמים זה מזה? אז נדע שצריך לחכות עם הסולחה, מי יודע כמה זמן. אולי אפילו שנים. בכל מקרה אני, כמו מיליוני אוהדים ברחבי העולם, אעקוב בשבע עיניים על צמד החברים לשעבר.

ועוד מילה לגבי הת’נדר. ראיתי אותם 3 פעמים העונה במשחקים נגד הווריורס, ועוד היילייטס פה ושם ממשחקים אחרים. לי באופן אישי קשה להתחבר עם שחקן שאף פעם לא מחייך ותמיד נראה כאילו הרגע גררו לו את האוטו, אבל מה שווסטברוק עושה העונה הוא לא פחות ממדהים, מעורר השראה. ממש קשה למצוא סופרלטיבים. ממה שראיתי, משחקת סביבו חבורה של נגרים. טוב… אני אולי מגזים קצת, אבל עם השחקנים שמסביבו, להיות במקום שביעי במערב, 3 משחקים מהמקום הרביעי, עם מאזן של 24-31, זה הישג אדיר. תעודת הצטיינות. האיש תחרותי ברמות מטורפות. אי אפשר לא להעריך שחקן כזה. ווסטברוק מוביל את הת’נדר לפלייאוף, והעונה הם כבר ניצחו בין השאר את הקליפרס (בהרכבם המלא), את יוסטון, את ממפיס ואת קליבלנד. פשוט כל הכבוד.

הווריורס, מן הסתם, נמצאים במקום אחר לגמרי. עם מאזן של 8-46 בשלב זה, יש להם סיכויים טובים מאוד להבטיח יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף. שני משחקים נותרו עד לפגרת האול-סאטר. ביום שני הם בדנבר, נגד הנגטס המשתפרים, ויומיים לאחר מכן הם חוזרים הביתה למפגש עם סקרמנטו, הקבוצה האחרונה שניצחה אותם. המשחק בדנבר, אחרי שני המשחקים האחרונים, מריח קצת כמו מלכודת.

GO WARRIORS