ניצחון לוורירס על קליבלנד, בעזרת גרין והשופטים

בפעם השניה העונה נפלתי קורבן לאובר-בוקינג באורקל ארינה. לאחר שאושרתי להיות נציג אתר הופס במשחק הגדול של חג המולד, כשהגעתי לאולם הסתבר לי שאין לי מקום בהיכל עצמו במהלך המשחק. ויתרתי על הגישה לחדר ההלבשה ולחדר הראיונות וחזרתי הביתה. אם נגזר עלי לראות את המשחק דרך מסך, עדיף בבית, שם אפשר לעשות PAUSE ו-REPLAY כדי להתעקב על מהלכים מעניינים. גם יותר כיף לראות את המשחק עם הילדים מאשר עם חבורת זרים. הפעם הקודמת שזה קרה לי הייתה במשחק הראשון העונה, נגד יוסטון. כנראה שעדיף לא להתעסק עם המשחקים הגדולים והמבוקשים – זה נגמר בביזבוז זמן.

לפני המשחק דיברו ברדיו על מה שאמרו ג׳יי-אר סמית וטריסטן תומפסון. שניהם הקטינו מאוד בחשיבות המשחק. נכון שזה רק אחד מ-82, אבל אל תאמינו להם. כל שחקן שיגיד לכם שאין חשיבות מיוחדת למשחק הזה פשוט משקר. יש חשיבות מיוחדת, והיא נובעת מהעובדה ששתי הקבוצות רוצות מאוד לנצח אותו. נכון, כולם רוצים לנצח כל הזמן, אבל יש לרצות ויש לרצות. היום ראינו באורקל שתי קבוצות משחקות חזק מאוד. נכון שזה לא אומר כלום לגבי הגמר, אם הם יפגשו שוב, אבל זה לא סתם משחק. האינטנסיביות בהחלט הזכירה מאבקי פלייאוף.

סטף קארי ואיזיאה תומאס, כצפוי, לא היו כשירים למשחק, כך שבכלל אי אפשר להסיק שום מסקנה מהמשחק הזה. אני לא יודע אם הוא שודר בישראל, וכמה מכם זכו לראות אותו. המשחק היה צמוד לכל אורכו. אף קבוצה לא הצליחה לברוח ליתרון דו-ספרתי בשום שלב, ורוב במשחק התנהל ביתרון של שני סלים לכל היותר. הווריורס עלו ליתרון הגבוה במשחק, 9 נקודות, אחרי שלשה של דוראנט 5 דקות לסיום, אבל קליבלנד הגיבו בשתי שלשות מהירות, וסל של ג׳יימס השווה את התוצאה שתי דקות לסיום.

בסופו של דבר, הווריורס ניצחו בעזרתו של קליי תומפסון, שקלע שלשה גדולה 90 שניות לסיום, בעזרתו של דריימונד גרין, שנתן תצוגת הגנה וריבאונד מהמרשימות שראיתי אי פעם, וגם בעזרת… לא נעים להודות… שיפוט גרוע.

בואו נדבר על זה קצת. הרבה שופטים טובים פרשו לאחרונה, והרבה שופטים צעירים מרבים לעשות שגיאות. לאורך המשחק כולו, קל היה להבחין במספר רב של טעויות שיפוט, לטובת ולרעת שני הצדדים. אני דווקא רוצה להתמקד בפן אחד של השיפוט: הפן החוקתי. ב-70 השניות האחרונות, כשהמשחק עדיין היה פתוח לחלוטין, היו שתי טעויות שיפוט שאפשר וצריך לתקן. בשני המקרים, לברון תקף את הסל מול שמירה של דוראנט, בשני המקרים הוא לא הצליח לייצר זריקה בגלל עבירה של KD, ובשני המקרים לא נשרקה עבירה. בשני המקרים הכדור יצא החוצה, ובשני המקרים נעצר המשחק כדי שהשופטים יוכלו לבדוק במוניטור מי נגע אחרון בכדור.

הנה הבעיה: בבואם לבדוק זאת, לשופטים אין חופש לשנות שום דבר למעט הנושא שבמחלוקת. עבירת מגן, עבירת תוקף, צעדים, 3 שניות, ועוד – כל זאת לא עומד למבחן. מותר רק לבדוק מי נגע אחרון בכדור. כמה פעמים ראינו את התסריט הבא: שחקן זורק לשלוש, מביים נפילה, ונשרקת עבירה. עכשיו השופטים הולכים למוניטור, לבדוק את הזריקה הייתה לשלוש או שמא הקלעי דרך על הקו. בהילוך החוזר, לפעמים מתברר שכלל לא נעשתה עבירה, והקלעי פשוט עשה הצגה. לשופטים אין חופש לשנות את ההחלטה שלהם: מותר להם לבדוק אך ורק אם תהיינה שתיים או שלוש זריקות מהקו.

מארק ג׳קסון וג׳ף ואן גנדי, הפרשנים המצויינים של ABC, היטבו לאבחן את הבעיה. אני לא יכול לשלא להסכים איתם. מדוע לא לאפשר לשופטים חופש מלא לשנות את החלטם בהתאם למה שהם רואים בהילוך החוזר? כבר הפסקתם את המשחק, כבר גררתם את השופטים לעמדת המזכירות, איזו סיבה יש להגביל אותם, ובכך למנוע שיפוט צודק? אני פשוט לא מבין את זה. כל הרעיון של בדיקה במוניטורים נועד למנוע מצב שבו החלטת שופט מכריעה משחק צמוד. אם זה לא מושג, עדיף כבר להמנע מהילוכים חוזרים ולתת לשופטים לשרוק לפי מה שהם רואים תוך כדי משחק. אין טעם לעיכובים אם צדק לא נעשה.

והפעם לא נעשה צדק. שריקה לעבירה על לברון הייתה משנה את הדינמיקה של המשחק, ולקליבלנד הייתה הזדמנות ריאלית לניצחון. אני מצפה שהליגה תצא בהודאה מאוחרת שאכן נעשו עבירות על לברון, שלא נשרקו. כוסות רוח למת. כך היה גם שנה שעברה עם עבירה על דוראנט שלא נשרקה. הליגה צריכה לשנות את החוקים של ההילוכים החוזרים. עד שזה יקרה, מדי פעם טעויות שיפוט יכריעו משחקים. חבל.

אם כבר מדברים על לעשות צדק, אי אפשר לא לחזור ולהלל את מה שעשה דריימונד גרין היום. פשוט תצוגת מופת של הגנה וריבאונד. כולם רוצים לנצח, זה ברור, אבל דריימונד רוצה יותר. הרבה יותר. טריפל דאבל ראשון העונה לגרין, אבל מעבר לסטטיסטיקה: כל פעם שצריך מהלך מנצח, דריימונד יהיה שם כדי לחסום, לחטוף, להסיט כדור אבוד כדי להשיג עוד פוזשן… כל מה שצריך כדי לנצח. הווריורס שיחקו היום משחק הגנה משובח, וגרין ניצח על התיזמורת. גם KD וקליי היו מצויינים בהגנה. קליי לא לקח זריקות קשות הערב, וזה השתלם: 24 נקודות באחוזים מצויינים. גם דוראנט חזר לעצמו אחרי הנפילה מול דנבר, וגם לאיגודלה היה משחק טוב, למרות 0 מ-4 מעבר לקשת. כספי תרם 6 נקודות ו-2 ריבאונדים ב-11 דקות, והיה, כמו כל הווריורס, מצויין בהגנה. פצו׳וליה, שהיה כשיר לראשונה מזה מספר משחקים, לא שותף אפילו לשנייה. האם יש פה מהפך ברוטציה? את התשובה נקבל, אולי, ביום רביעי, אז הג׳אז באים לביקור.

GO WARRIORS

נקמה מתוקה: ה-WARRIORS ניצחו את קליבלנד ב-35 הפרש

מהרגע הראשון ניתן היה לראות מי רוצה יותר לנצח. ה-Warriors היה חדים, מפוקסים ונחושים, שיחקו חכם בהתקפה וחזק בהגנה, עלו ל-0-7 מהיר ויותר לא הביטו לאחור. זה לא מקרה. נכון שקליבלנד רצו לנצח, אבל עבור אלופי המערב, שהפסידו לקליבלנד 4 פעמים ברציפות עד הערב, הפסד נוסף היה מכה אנושה לביטחון שלהם אם וכאשר הם היו פוגשים שוב את לברון בגמר.

לפני שאפרט יותר ואכנס לדברי פרשנות, הרשו לי לפתוח בניתוח מעמיק ואובייקטיבי, חף מכל דעה קדומה או העדפה אישית. אז ככה:
יייששש!!!!!! הוווו-הוווו!!!! בפרצוף שלך, לברון!!!!!!!!! איייי קאראמבה!!!!!

ואוו, זה היה טוב…
או-קיי, אחרי שנרגעתי, הגיע הזמן לחזור למציאות. ניצחון גדול לווריורס, אין ספק, אבל זה רק משחק אחד. קליבלנד לא שיחקו טוב היום, ואם וכאשר הם יפגשו בגמר כולנו נראה קבוצה אחרת לגמרי. הזריקות שלהם, גם כשהיו פנויות, לא נכנסו. קליבלנד במקום השלישי בליגה באחוזים לשלוש עם 38.5%, לפני הווריורס, אבל הערב הם לא פגעו: לברון עם 1 מ-4, אירוינג עם 1 מ-5, קווין לאב וצ’אנינג פריי עם 0 מ-2 כ”א, ובסה”כ 9 מ-34 (26.5%). לא בכל יום תיפגשו קליבלנד כזו. הווריורס, אגב, לקחו מספר זהה של זריקות מעבר לקשת הערב, אבל קלעו יותר: 15 מ-34, 44.1% לשלוש.

כאמור, עבור הווריורס זה היה משחק מאוד חשוב, כמעט קריטי. אם גולדן סטייט ינצחו את המערב בפעם השלישית ברציפות, הם ללא ספק יפגשו בגמר את קליבלנד. רק פציעה של לברון יכולה למנוע מהקאבלירס את כתר המזרח. אחרי 4 הפסדים רצופים לקליבלנד, כולל 3 בגמר והאחרון בחג המולד, כשהם מאבדים יתרון 14 נקודות 9 דקות לסיום, אין לי ספק שלברון וקיירי נכנסו לראש של הווריורס. אולי אפילו מחסום מנטאלי. הם כמובן לא יודו בכך, אבל אני משוכנע שהווריורס לא רצו להגיע למשחק צמוד עם קליבלנד ברבע האחרון. ללברון, ובעיקר לקיירי אירוינג, יש ביטחון שהם יכולים לנצח משחקים כאלה. הם עשו זאת בעבר הלא רחוק. עבור גולדן סטייט, משחק צמוד שכזה היה יכול להעלות באוב את כל השדים. זו הסיבה שלמרות השמחה על הניצחון הגדול היום, לדעתי קליבלנד עדיין פייבוריטית, לפחות בשלב הזה, בסדרה של הטוב מ-7. הווריורס עדיין צריכים להוכיח שהם יכולים לנצח משחקים עם הבאזר בהתקפה. העונה לא היו להם הרבה הזדמנויות כאלו, ובמעט שהיו הם נכשלו. חובת ההוכחה עדיין עליהם.

כל הכוכבים באו לשחק היום. קווין דוראנט היה פשוט ענק, בשני צידי המגרש. 21 נקודות בלמעלה מ-50% מהשדה, 6 ריבאונדים, 5 אסיסטים והגנה אדירה, כולל על לברון. דוראנט היה בכל מקום, קלע היטב וקיבל החלטות מצוינות. יום נהדר גם לספלאש ברדרס: סטף וקליי עם 5 שלשות בלמעלה מ-40% כ”א, 20 נקודות ו-11 אסיסטים לקארי, 26 נקודות לתומפסון המצויין ומדד של פלוס 41 ב-31 דקות. הספלאש ברדרס היו חדים גם בהגנה. אלו לא חדשות לגבי קליי, אבל אי אפשר שלא לציין את השיפור במשחק ההגנה של קארי מאז תחילת העונה. חלפו הימים בהם כל גארד מתחיל היה עובר אותו בכדרור. קארי מזיז את הרגליים נהדר בהגנה, ומקשה על הג’אמפים של היריב. גם בחטיפות קארי חוזר לימים הטובים מהעונה הקודמת: 4 חטיפות הערב. גם דריימונד בא לעבוד: 11 נקודות, 13 ריבאונדים, 11 אסיסטים, 5 חסימות, וכמובן משחק הגנה פנטסטי. פלוס 42 נקודות לווריורס כשדריימונד על הפרקט הערב. מדהים. עוד סטטיסטיקה שאהבתי אצל גרין: 0 זריקות משלוש. נאדה. דריימונד לוקח העונה 3.3 זריקות מעבר לקשת בממוצע, אך קולע רק שליש מהן. הוא הרבה יותר יעיל מחצי מרחק או כשהוא תוקף את הסל.

כשכל הכוכבים משחקים ככה, באמת יהיה קשה לנצח את גולדן סטייט, אבל זה לא נגמר שם. ערב נפלא היה גם לפצ’וליה, בעיקר בהגנה. לא פעם הוא מצא את עצמו שומר על לברון אחרי חילוף, אך איכשהו הווריורס יצאו מזה עם הגנה חכמה של זאזה ועזרה של החברים כשלברון שם את הכדור על הרצפה. פצו’ליה גם נלחם ללא מורא בגבוהים של קליבלנד, ולא פעם יצא כשידו על העליונה. זאזה בכושר מצויין לאחרונה, וההוכחה הטובה ביותר לכך היא שבניגוד לתחילת העונה, הוא לא רק פותח בחמישיה, הוא גם מסיים לא פעם את הרבע השני (והרביעי במשחק צמוד). קר סומך עליו, ונראה שכבר לא עוברים אוטומאטית לחמישיית המוות ברגעים הקריטיים. זה קצת בא על חשבון איגודלה, שהעונה חלה נסיגה קלה ביכולתו. נסיגה או לא, הערב הוא היה מצויין: 14 נקודות ב-100% מהשדה, כולל שתי שלשות. איגודלה גם נשא (חלקית) בנטל השמירה על לברון, בהצלחה לא מבוטלת. אי אפשר בלי שון ליוינגסטון, שבגיל 31 נותן את העונה הטובה בקריירה שלו. הקליעה שלו מחצי מרחק אמינה מתמיד. שון משחק עם המון ביטחון וכמעט לא טועה. כמעט 60% מהשדה לליוינגסון העונה, שני בווריורס רק למגי שבעיקר מטביע. 13 נקודות עם 6 מ-7 מהשדה הערב. נהדר. גם מגי ודייויד ווסט נתנו תרומה יפה בשני צידי המגרש הערב. קלארק ולוני היו חלשים. לגבי איאן קלארק, אין מה לדאוג: הוא נותן עונה טובה מאוד, והוא עוד ירבה לתרום בהמשך.

תרשו לי מילה לגבי לברון. האיש שחקן ענק, אין ספק, אך הפלופים וההצגות שלו הם פשוט גועל נפש. הוא היחיד מבין הגדולים בהסטוריה שהכנים את הפלופ לרפרטואר שלו. הערב הוא הצליח לגנוב מהשופטים האומללים עבירה קשה (FLAGRANT) לדריימונד ושתי זריקות מהקו. אם כבר מדברים על השיפוט, אין לי מילים לתאר את הטימטום: העבירה הרגילה לחלוטין של דריימונד, שזכתה להצגה מעוררת רחמים של לברון, נגמרה בדקות ארוכות של צפייה בהילוכים חוזרים, תקשורת בלתי נגמרת עם מרכז הבקרה בניו ג’רזי והחלטה בזויה בסיום. אם זו ההחלטה בתום עיקוב שכזה, עדיף לוותר על התהליך. יקבלו נא השופטים את ההחלטה במקום, ונחייה עם הטעיות שלהם. עדיף מאשר לחכות דקות ארוכות לקבל אותן טעויות. אגב, בהתקפה הבאה, כדי לפצות, שרקו השופטים לעבירת תוקף של לברון, שספק רב את נעשתה. פשוט בושה. אני יודע שדריימונד הרויח את המוניטין שלו ביושר, אבל בכל זאת, קצת הגיון…

עיסוקים ועבודה מנעו ממני להעלות פוסטים לגבי שני המשחקים האחרונים של הווריורס, בבית נגד מיאמי ודטרויט. בשניהם ניצחו ה-Warriors אחרי מחצית ראשונה לא משכנעת. אפשר להבין – המשחק נגד קליבלנד היה ברקע וקשה להאמין שלא היה קצת בראש של השחקנים. הסבב הנוכחי של משחקי הבית ייגמר ביום רביעי, אז מגיעים אוקלהומה סיטי ווסטברוק לביקור. נקווה שלא תהיה נפילת מתח.

GO WARRIORS