במשחק החמישי העונה אירחו הווריורס את אוקלהומה, למפגש הראשון אי פעם של ווסטברוק ודוראנט כיריבים. זה היה מפגש טעון, ולמרות שגולדן סטייט ניצחו בקלות, זה היה כרוך בהרבה אנרגיה אמוציונאלית. למחרת הווריורס התייצבו בסטייפלס סנטר למפגש עם הפגייה של הלייקרס והובסו. בשלושת הימים האחרוונים התסריט חזר על עצמו: משחק ראשון לדוראנט באוקלהומה מאז עזב, שוב ניצחון קל ושיא של אנרגיה אמוציונאלית, ושוב התפוררות מוחלטת במשחק הבא, הפעם בדנבר.
המשחק היה גמור כבר בחצי הראשון, בו קלעו הנגטס 79 נקודות לעומת 54 של הווריורס. ב-24 הדקות הללו קלעו הנגטס 16 שלשות ב-70% (5 מ-19 לווריורס), והתעללו בווריורס מתחת לסל עם 31 כדורים חוזרים לעומת 12 של גולדן סטייט, כולל 0-17 בנקודות כתוצאה מריבאונד התקפה. המשחק באוקלהומה העלה לכותרות את ה-cupcake כדימוי לרכות. יצא לי כבר לטעום cupcakes קשים בהרבה ממה שראיתי הערב בהגנה של הווריורס. לגבינה שוויצרית יש פחות חורים. הווריורס הגיעו מתים לחלוטין למשחק הזה, ולא הראו אפילו צל של רוח לחימה. שני המשחקים האחרונים, בממפיס ובאוקלהומה, הוציאו מהם את כל האנרגיה. משחק שלישי תוך ארבעה ימים, ולווריורס פשוט לא נשאר דלק.
16 שלשות בחצי שווה לשיא NBA, והנגטס המשיכו להשוות שיאים, כאשר הוסיפו עוד 8 בחצי השני: 24 שלשות (שווה לשיא NBA למשחק) ב-60%. רוב השלשות היו חופשיות לגמרי. הווריורס במקום ראשון בליגה בשמירה על קשת השלוש. לא הערב. הנגטס השיגו איזו זריקה שרצו, השתלטו על הכדורים החוזרים ופשוט מעכו את הווריורס, שלמעט דוראנט נראו חסרי עניין במשחק. אפילו לגרין לא היו אנרגיות הערב. תומפסון קיבל מנוחה עקב פציעה בעקב, וקארי נתן את אחד המשחקים החלשים בקריירה, בשני צידי המגרש: בהתקפה סטף קלע 11 נקודות כולל 1 מ-11 לשלוש, ובהגנה הוא גרם לג’מיר נלסון, או-טו-טו בדיור מוגן, להראות כמו סופר-סטאר.
היתרון צמח עד ל-28, וסטיב קר הבין שהערב הוא לא יקבל דבר מהכוכבים שלו, אז הוא הושיב אותם על הספסל. הרבע הרביעי נפתח בפיגור 22, כשקר מעלה את מקאו, קלארק, לוני, וובר וג’ונס. למי שלא מכיר: פטריק מקאו, גארד רוקי, מקום 9 בווריורס מבחינת דקות למשחק; איאן קלארק, גארד, מקום 8 בווריורס בדקות למשחק; קוון לוני, פורוורד, מקום 12 בדקות למשחק; דיאנטה וובר, גארד, שחקן ליגת פיתוח שחתם על הארכת חוזה ל-10 ימים, במשחקו הרביעי בקבוצה; דמיין ג’ונס, סנטר רוקי, שבילה את רוב העונה בליגת הפיתוח וכמעט לא שיחק במדי גולדן סטייט. החמישייה הנ”ל, בתוספת מקאדו שהחליף את לוני, קצה הספסל של הווריורס, שיחקה חזק. סוף סוף ראינו שחקני הגנה מזיזים את הרגליים ונאבקים על ריבאונד. מול המחליפים של דנבר זה עבד לא רע: וובר שיחק מצויין בהגנה, מקאו הוביל את ההתקפה, ושבע וחצי דקות לסיום היתרון קוזז ל-9 בלבד. משחק פתוח לגמרי.
היה מעניין לראות את הדינמיקה על הספסל של גולדן סטייט. בזמן שהמחליפים פתחו מחדש את המשחק, הכוכבים נעמדו על הרגליים ועודדו אותם מבחוץ. אפשר להנות מהווריורס גם כשהם משחקים חרא. מייק מלון, מאמן דנבר, החזיר את החמישייה הפותחת. סטיב קר העדיף לתת למחליפים לשחק. האמת? אני מסכים ב-100% לצעד הזה. קארי וגרין היו חלשים. אם דוראנט היה נכנס אז זה היה גומר לגמרי את השטף הקבוצתי: שחקני הספסל היו בוודאי מוסרים לו את הכדור ומסתכלים. עדיף היה לתת לזה להמשך, למרות שקשה היה לראות את קצה הספסל של גולדן סטייט מתגבר על החמישייה של דנבר, אפילו כשהם חסרים הרבה חלקים. ואכן, כך היה: הנגטס רצו 0-8 וסגרו סופית את הדלת. הפסד תשיעי לווריורס העונה, כמו בכל העונה הקודמת.
שתי הקבוצות היו חסרות שחקני מפתח: תומפסון, ליוינגסטון, פצ’וליה ודייויד ווסט אצל הווריורס – קנת פאריד, דנילו גלינארי, ווילסון צ’נדלר, דרל ארתור ועמנואל מודייה אצל הנגטס. זה לא מה שהכריע את המשחק, להיפך: למרות שתומפסון הוא האולסטאר היחיד ברשימה הזו, פאריד וגלינארי הם שחקנים מובילים בדנבר. רשימת הפצועים והחולים דווקא נתנה יתרון לווריורס.
דנבר במקום ה-8 במערב, עם יתרון משחק וחצי על פורטלנד. שתי הקבוצות עשו לאחרונה טרייד: מייסון פלמלי לדנבר, יוסוף נורקיץ’ ובחירת דראפט ראשונה לפורטלנד. אם המטרה היא פלייאוף השנה, זהו טרייד מצויין לדנבר. פורטלנד כנראה ויתרו על העונה. המקום היחיד בפלייאוף שנותר בר השגה הוא המקום השמיני, וכנראה שהבלייזרס לא ממש ששים לפגוש את גולדן סטייט בסיבוב הראשון. עדיף ללכת לדראפט.
עוד יומיים סקרמנטו באים לביקור, ואח”כ, סוף סוף, הפגרה המיוחלת של האולסטאר. הווריורס זקוקים למנוחה. קר וארבעת הכוכבים יטוסו לניו-אורלינס, אבל לפחות תהיה מנוחה מנטאלית מהלחץ של המשחקים. מזל טוב, שון ליוינגסטון, להולדת הבת!
GO WARRIORS
