כמו כל דבר בצה”ל, וכמו הרבה דברים אחרים בחיים, גם המשחק הזה נחלק לשלושה חלקים: חצי ראשון צמוד ודי מגעיל, רבע שלישי שבו הווריורס מחצו את סקרמנטו, ורבע אחרון שכולו גארבג’ אחד ארוך.
אחרי משחק זוועתי בדנבר, ניתן היה לצפות מהווריורס לקצת יותר אנרגיה, במיוחד כשנזכרים במפגש האחרון נגד סקרמנטו, בו הווריורס שיחקו חלש והפסידו. ציפיות לחוד ומציאות לחוד. החצי הראשון היה המשך ישיר למשחק בדנבר: הווריורס נראו עייפים, הציגו הגנה רכה, איחרו לכל הכדורים החופשיים, והתקשו להכנס לקצב בהתקפה. המשחק היה צמוד רק בגלל שהקינגס הירבו להחטיא, כולל שלל זריקות חופשיות למדי. את החצי סיימו הווריורס במינוס 3, וגם זה לא מעט בעזרתם האדיבה של השופטים. גרין אמנם חטף שתי טכניות והורחק, אבל זה לגמרי הגיע לו. הגיע הזמן שילמד, ויפסיק להתווכח עם השופטים. הם בני אדם, וגם אם הם טועים, זה לא יעזור לבוא בטענות. אני ראיתי מאות, אם לא אלפי משחקי NBA בחיים שלי. מעולם לא ראיתי שופט משנה את דעתו בגלל מחאה של שחקן.
בחצי הראשון אף אחד לא הצליח לעצור את דמרקוס קזינס. את הרבע השלישי פתחו הווריורס בלי גרין המורחק ובלי פצ’וליה וווסט הפצועים. השלושה האלו הם, פחות או יותר, שלושת שחקני ההגנה היחידים בגולדן סטייט שיכולים, איכשהו, להלחם עם קזינס מתחת לסל. במשך שתיים וחצי דקות ראינו המשך ישיר לחצי הראשון: שוב הווריורס נגררים למשחק איטי בו הם מפסידים במאבקים מתחת לסל. 54-57 לסקרמנטו, 9 וחצי דקות לסיום הרבע השלישי. ואז משהו השתחרר. זה התחיל עם מגי בהגנה, ומהר מאוד כולם נידבקו בחיידק ופשוט חנקו את ההתקפה של הקינגס. בהתקפה זה היה דוראנט, ואח”כ קליי שנכנס לזון, ושוב כולם נדבקו ופתאום הזריקות התחילו להכנס. דייב ייגר, מאמן הקינגס, לקח פסק זמן אחר פסק זמן ולא הצליח לעצור את הדימום. להלן השתלשלות האירועים:
– 54-57 לסקרמנטו. הווריורס רצים 2-10, כשקליי קולע שלשה, קארי קולע שלשה, וייגר מזעיק פסק זמן.
– איבוד כדור ושתי החטאות של הקינגס. בצד השני: דאנק ולייאפ של דוראנט, שלשה של קליי, וסה”כ 0-7 תוך 79 שניות. ייגר מזעיק עוד פסק זמן.
– שני איבודי כדור, החטאה וזריקה שקיבלה גג עבור הקינגס. בצד השני: שלשה של קליי, לייאפס של קליי ומקאו, דאנק של מגי, וסה”כ 0-9 תוך 86 שניות. ייגר מזעיק עוד פסק זמן.
– הווריורס הגדילו את הריצה עם 2-6, דקה ו-48 שניות לסיום הרבע, בטרם הקינגס הצליחו לצאת מההלם. זה כבר היה מאוחר מדי עבורם: ריצת 4-32 תוך פחות מ-8 דקות גמרה, למעשה, את המשחק.
ראיתי כבר הרבה ריצות מרשימות של גולדן סטייט העונה, במיוחד ברבע השלישי, אבל הריצה הזו היתה מיוחדת: במשך 4 דקות הווריורס רצו 0-20 כשלכל קבוצה 9 התקפות. כל 9 ההתקפות של הווריורס הסתיימו עם נקודות. 9 ההתקפות של הקינגס נגמרו כך: 4 החטאות, 3 איבודי כדור ו-2 גגות. שלושה פסקי זמן לקח ייגר ב-4 הדקות הללו. שום דבר לא עזר. קליי להט, מגי נעל את איזור הצבע, דוראנט היה אדיר בשני צידי המגרש, וגם קארי ומקאו, שפתח בחצי השני במקום גרין המורחק, הצטרפו לחגיגה.
עוד נתונים על הרבע השלישי? בבקשה:
נקודות: 15-42 לווריורס.
קליעות לשלוש: 0 מ-8 לקינגס, 6 מ-10 לווריורס (3 מ-4 לתומפסון).
ווריורס: 12 אסיסטים, איבוד כדור אחד. קינגס: 3 אסיסטים, 6 איבודי כדור.
17 נקודות לקליי (מתוך 35 במשחק כולו) – יותר מאשר כל הקינגס ביחד.
הרבע הרביעי נותר לפרוטוקול בלבד. 86-109 לגולדן סטייט בסיום. רצף המשחקים ללא שני הפסדים רצופים עומד על כנו. הווריורס מקבלים את פגרת האולסטאר בדיוק בזמן. לאחרונה הם מגמגמים קצת, ונראה שהם זקוקים למנוחה. ביום חמישי, בעוד 8 ימים, הם יחזרו לפעילות, כשהקליפרס יגיעו לביקור.
GO WARRIORS