ארכיון גרין - עמוד 2 מתוך 3

זהירות, מלכודת: משחק גרוע ל-Warriors והפסד ללייקרס

בכל שנה, החל מעונת 2014-2015, מגיעה קבוצה איכותית בשם גולדן-סטייט לסטייפלס סנטר ומציגה כדורסל מביש מול חבורת ילדים העונה לשם לוס-אנג’לס לייקרס.

לפני שנתיים הפסידו ה-Warriors חמישה עשר משחקים בלבד בעונה הרגילה. באותה עונה הלייקרס ניצחו בסך הכל 21 משחקים. איכשהו אחד מהם היה נגד ה-Warriors. גם בעונה שעברה הקפידו ה-Warriors, שהפסידו תשעה משחקים בלבד, להטיל ביצה מול הלייקרס, שניצחו לא יותר משבעה עשר משחקים והיו הגרועים במערב. אני לא יודע כמה משחקים יפסידו ה-Warriors השנה, בוודאי פחות מהלייקרס, אבל מסורת צריך לשמור. משחק איום ונורא מכל הבחינות נגמר בתבוסה צורבת בסטייפלס סנטר. פוגרום זה פוגרום.

מה הסיבה הפעם? תירוצים לא חסר: ה-Warriors היו עייפים אחרי המאמץ אתמול… המשחק נגד אוקלוהומה היה טעון ומלא ברגשות וה-Warriors לא הגיעו מוכנים מנטאלית… לוק וולטון מכיר את ה-Warriors מקרוב וידע ללחוץ על הכפתורים הנכונים… בלה בלה בלה… בלה בלה בלה…

צריך להודות באמת: ה-Warriors נתנו רבע אחד גדול נגד פורטלנד, ורבע וחצי נפלא נגד אוקלוהומה. חוץ מזה, מתחילת העונה ראינו קבוצה מוכשרת אך לא מתואמת שמרבה לאבד כדורים, עם הגנה חדירה להחריד ונטולת כל ריבאונד (למעט גרין ודוראנט). זאת ועוד: מתוך שלושת הסקוררים הגדולים רק דוראנט נראה טוב בהתקפה. תומפסון לא פוגע מתחילת העונה, וקארי, למעט התעלות נקודתית פה ושם, לא מצליח לשחזר את יכולת הקליעה מהעונות הקודמות. כמה מהבעיות, כמו קליעה מבחוץ ותיאום בהתקפה, יפתרו עם הזמן. בכל זאת, מדובר בקבוצה חדשה. ההגנה והריבאונד, לעומת זאת, עלולים להיות נקודות תורפה כל העונה.

בואו נדבר על קליעה. היום קרה משהו שלא קרה במשך 157 משחקים רצופים בעונה הרגילה (כמעט שתי עונות): סטפן קארי סיים משחק ללא שלשה. זה לא שהוא לא ניסה. 0 מ-10 מהשלוש לקארי. קראתם נכון. ומה הכי מדהים: אלו היו השלשות הכי קלות שהוא נוהג לקחת. 45% קלע קארי מהשלוש בעונה החולפת. חלק גדול מהן היו תוך כדי כדרור ותנועה, כמעט בלי לכוון, לפעמים שני מטר האחורי הקשת. הלילה היה לו שפע של זמן לכוון. כולן היו שלשות חופשיות, ממש על קשת השלוש. מה עם חברו לקו האחורי? זוועה, תודה ששאלתם. 2 מ-10 לשלוש לצלע השנייה של הספלאש ברדרס. בקצב הזה ישנו להם את שם המשפחה. מתי בפעם האחרונה ראיתם שתי התקפות רצופות של ה-Warriors מסתיימות באיר-בול מהשלוש – אחד מסטף אחד מקליי? עד היום, אני לא ראיתי אף פעם. תמיד יש פעם ראשונה. אולי הם קיבלו השראה מדריימונד גרין, שפתח את המשחק עם איר-בול מהשלוש.

כאמור, למעט דוראנט ל-Warriors יש בעיית קליעה כרגע. קארי, תומפסון וגרין קולעים הרבה פחות טוב. תראו את הירידה לעומת העונה הקודמת: קארי ירד מ-50% מהשדה ל-44%, ומ-45% משלוש ל-35%. תומפסון ירד מ-47% מהשדה ל-38%, ומ-42% משלוש ל-20%(!). גרין ירד מ-49% מהשדה ל-40%, ומ-38% משלוש ל-22%. זה לא נגמר שם: איגודלה ירד מ-48% מהשדה ל-42%, ומ-35% משלוש ל-23%. הסיבה היחידה שה-Warriors עם מאזן חיובי כרגע היא קווין דוראנט.

רגע! משהו פה לא הגיוני. איך יכול להיות שכולם חווים כזאת נפילה? ניתן היה לצפות שעם הצטרפותו של KD האחוזים יעלו. ההגנות יתמקדו בדוראנט וכולם יהנו מזריקות נוחות יותר, לא כך? ובכן… להלכה אנחנו בלתי ניתנים לעצירה, למעשה אנחנו זורקים לבנים משלוש. למה? אין תשובה חד משמעית, כמובן, אבל אני מייחס את הנפילה הזו למצב המנטאלי החדש ששחקני ה-Warriors מוצאים את עצמם. זו פתאום לא הקבוצה של הספלאש ברדרס. יש זכר אלפא חדש, וכולם צריכים להתרגל לעובדה הזו. זוכרים את המשחקים הראשונים של לברון ווויד במיאמי? אחוזי הקליעה שלהם צנחו, בעיקר ברבע הרביעי. לוקח זמן להרגיש נוח במערכת חדשה. כולנו בני אדם. מי מכם ששיחקו כדורסל עם חברים קבועים יודעים כמה קשה להרגיש נוח כשאתם פתאום מוזמנים לשחק עם אנשים שאינכם מכירים. יש רק תרופה אחת לבעיה הזאת: זמן. החדשות הטובות: זמן יש בשפע.

היום ה-Warriors הפסידו לקבוצה צעירה וחסרת נסיון, אך מלאת אנרגיה ומוטיבציה. הלייקרס רצו יותר: הרגו את ה-Warriors בריבאונד והגיעו ראשונים לכל כדור תועה. הקבוצה של לוק וולטון אפילו הציגה מספר תרגילים שהתרגלנו לראות אצל גולדן-סטייט של סטיב קר. ה-Warriors מצידם הפגינו משחק נרפה, בעיקר קארי ותומפסון. גרין היה טוב בהגנה, דוראנט היה טוב בהתקפה, ובנוסף ראינו דקות טובות של ליוינגסטון ולוני. פצ’וליה היה חלש וכמוהו איגודלה, שמשום מה מרבה לאבד כדורים במתפרצות.

ביום שני חוזרים לאורקול, לשם יגיעו ה-Pelicans האומללים, שפשוט לא מצליחים לנצח. הלילה הם הפסידו בבית לפיניקס, בהארכה.

GO WARRIORS

ניצחון מרשים ל-Warriors בפורטלנד

בוקר טוב גולדן-סטייט. אחרי שלושה משחקים צולעים הצליחו ה-Warriors להציג משחק איכותי בשני צידי המגרש, ולנצח בחוץ קבוצה טובה מאוד כמו פורטלנד.

כמו הרבה מאוד משחקים בשנה שעברה, ה-Warriors גמרו את המשחק ברבע בשלישי, כשהם עושים זאת עם חמישה שחקנים אגרסיבים בהגנה וסטפן קארי אחד בהתקפה. כמה כיף להזכר – כך נראתה העונה הקודמת.

הפתיחה דווקא לא בישרה על הבאות. משחק המסירות בהתקפה אמנם נראה שוטף אך ההגנה היתה איומה. השמועה ב-NBA כבר עשתה כנפיים: כדי להשיג זריקה נוחה מול גולדן-סטייט צריך לעשות פיק-אנד-רול עם השחקן שעליו שומר פצ’וליה. במקרה של חילוף פצ’וליה נשאר חסר אונים מול הגארדים הזריזים. כל פתרון אחר מותיר שחקן חופשי לתקוף את הסל או לעלות לקליעה נוחה. יש גבול כמה גרין יכול למלא את החור הזה וגם לשמור על השחקן שלו. זה בדיוק מה שפורטלנד עשו. אחרי 6 דקות לסטיב קר נמאס. פצ’וליה ירד לספסל ונכנס איגודלה. חמישיית המוות נקראה לדגל מוקדם מהצפוי. ב-6 הדקות שנותרו ברבע הראשון ה-Warriors הפכו פיגור 5 ליתרון 9, למרות משחק התקפה חלש להחריד של קארי ותומפסון. את השינוי הביאה בעיקר ההגנה, אבל גם דקות מצוינות של דוראנט וקלארק המפתיע.

הרבע השני היה דומה. ההגנה בניצוחו של גרין והספסל בניצוחו של איאן קלארק השאירו את היתרון לקבוצה האורחת. ה-Warriors גם קיבלו תרומה יפה גם מדיוויד ווסט ושון ליוינגסטון. אפילו פצ’וליה, כשחזר, נראה יותר אקטיבי בהגנה. דף הסטטיסטיקה במחצית היה חריג: הספלאס ברדרס עם 6 מ-21 מהשדה, כולל 0 מ-8 משלוש, ולמרות זאת, ה-Warriors ירדו למחצית ביתרון 6. מוזר.

הרבע השלישי כבר היה סיפור אחר. לראשונה העונה, ה-Warriors הצליחו להשתלט לחלוטין על המשחק. ההגנה היתה נהדרת: לחץ על הכדור וחילופים אוטומטיים תיסכלו את הבלייזרס, שמשום מה ניסו פעם אחר פעם לבודד שחקנים על גרין או דוראנט. לרוב זה נגמר בחסימה, איבוד כדור, או זריקת התאבדות. בצד השני קיבלנו תיזכורת מיהו ה-MVP המכהן. 5 נקודות היו לקארי בחצי הראשון. בארבע וחצי דקות הראשונות של הרבע השלישי הוא הוסיף 11. 23 נקודות קלע קארי ברבע הזה, יותר מאשר כל פורטלנד ביחד! את הרבע השלישי סיימו ה-Warriors ביתרון 27, כשהרבע האחרון לפרוטוקול בלבד.

עוד מספר דברים ראויים לציון:

1. משחק נפלא לדריימונד גרין. אמנם רק 6 נקודות (ושלשה!), אבל זה דווקא סימן טוב. יש מספיק סקוררים בקבוצה, וה-Warriors צריכים את גרין שיעשה את כל השאר. אז בבקשה: 9 אסיסטים, 8 ריבאונד, 3 חטיפות ושתי חסימות ב-30 דקות. מה שמדהים אותי הוא מספר האסיסטים. בעונה הקודמת התרגיל העיקרי של ה-Warriors בהתקפה היה פיק-אנד-רול של סטף ודריימונד. לרוב זה נגמר עם הכדור בידיים של גרין, כשהוא למעשה מקבל את ההחלטות. גרין צבר המון אסיסטים במסירות לקלעים בפינה (תומפסון או בארנס) או הלי-הופ לבוגוט. השנה כמעט ולא רואים את התרגיל הזה. קר מעדיף להתחיל את ההתקפה עם פיק-אנד-רול של קארי ודוראנט. אני לא יכול להאשים אותו, אבל ציפיתי שמספר האסיסטים של גרין ירד בצורה משמעותית.

2. משחק נוראי לקליי תומספון, אולי אחד החלשים שלו בקריירה. קליי עדיין לא מצא את הקליעה מבחוץ (אפס משבע לשלוש), אבל הלילה זה השפיע עליו באופן כללי. הוא נראה מתוסכל ולא הצליח להכנס למשחק בשום שלב. אני עדיין לא דואג. בקרוב תבוא ההתפוצצות.

3. אנדרי איגודלה פתח את המשחק עם אפס בטחון עצמי, החטיא שני ליי-אפס ונראה מבולבל בהתקפה. משהו ברבע השלישי השתחרר. אני לא יודע אם זה השפעה של שתי קליעות מהקו, או אולי הוא ראה את קארי מתחמם והרגיש שהחיים חזרו למסלולם, אבל פתאום ראינו אותו משחק משוחרר, מעורב במשחק המסירות הנהדר ברבע השלישי ואפילו קולע בבטחון. זוהי בשורה נהדרת ל-Warriors.

4. איאן קלארק עם שיא קריירה של 22 נקודות. גם זו בשורה נהדרת. קלארק היה מצויין במשחקי טרום העונה ונראה היה שהוא לקח כמה צעדים אחורה עם תחילת העונה עצמה. ה-Warriors זקוקים לנקודות מהספסל.

ה-Warriors סיימו מסע של שלושה משחקי חוץ ללא הפסד, אך רק במשחק הזה שחקו היטב. עכשיו ניתן לקוות שזה לא יעלה להם לראש. שמעתי יותר מדי דיבורים על כמה שהם טובים וכמה שהאליפות הוכרעה טרם תחילת העונה. אני מקווה שכל הפרשנים הללו לא יצאו שוב מהחורים. יש עדיין דרך ארוכה, וצפויות מהומורות לא מעטות. בסך הכל ראינו משחק אחד טוב – מוקדם להכתיר כתרים. בעוד יומיים ראסל ווסטברוק מגיע לביקור. מעבר לפיקנטריה, זה יכולה להיות משוכה לא פשוטה. אוקלוהומה עדיין קבוצה טובה, ויש להם המון מה להוכיח במפגש המסקרן עם האקס.