עקב תקלה באתר לא יכולתי להעלות פוסטים במשך שבוע, שהיה עמוס במיוחד עבור ה-Warriors, עם 5 משחקים ב-7 ימים. את הפוסטים על הניצחונות נגד הקליפרס והג’אז כתבתי טרם למדתי על התקלה, ואותם העלתי לאתר מוקדם יותר היום. על שני המשחקים שלאחר מכן לא כתבתי ולכן אתייחס אליהם בקיצור בפוסט הזה, אך קודם כל בואו נדבר על הניצחון הקשה הערב: 109-113 בניו-אורלינס הלא היא ה- Big Easy.
במשך למעלה משני רבעים רדפו הווריורס אחרי הפליקנס, שנהנו ממשחק נהדר (כרגיל) של דיוויס ומיום קליעות נהדר (שלא כרגיל) מעבר לקשת. יום סביר בהחלט בהתקפה לא הספיק לגולדן סטייט בגלל משחק הגנה נרפה. בחצי הראשון לא היה ספק קל איזו קבוצה רוצה יותר. הפליקנס נלחמו על כל כדור, וכלל לא ניראו כמו קבוצה במאזן 17-8. אפשר קצת להבין את החולשה של הווריורס: זה היה משחק שישי בתשעה לילות, ובלא פחות מ-6 ערים שונות. ללא ספק לוח זמנים צפוף וקשה.
את החצי השני פתחו ה-Warriors עם הרבה יותר אנרגיה ואחרי שתי דקות סוף סוף הצליחו לייצר ריצה: 3-18 בהנהגת סטף קארי. כך הפכו הווריורס פיגור 7 ליתרון 8 תוך 4 דקות, אבל ריצה של 0-9 החזירה את הפליקנס למשחק, וב-15 הדקות האחרונות התנהל משחק צמוד, ובאופן מפתיע איכותי למדי. מה שהכריע את ההתמודדות בסופו של דבר היה מספר מהלכים גדולים של גולדן סטייט: סל בלתי אפשרי של קארי מהפינה דקה ו-53 שניות לסיום, חסימה אדירה של דוראנט על דייויס 35 שניות לסיום, וחטיפת כדור של גרין 3 שניות לסיום, אבל לדעתי הגורם העיקרי לתוצאה היה הנסיונות החוזרים ונישנים של הפליקנס להכריע את המשחק מחוץ לקשת.
ניו אורלינס במקום ה-28 בליגה באחוזים לשלוש, עם קצת יותר מ-32%. מסיבה זו הם לוקחים פחות מ-25 שלשות במשחק. בשלושת הרבעים הראשונים הם נהנו מיום קליעות נדיר מעבר לקשת, אז הם המשיכו לזרוק: 13 מ-25 לשלוש לפני הרבע האחרון. מאזן מצויין, בעיקר עבור הפליקנס. ברבע הרביעי, לעומת זאת, הזריקות הפסיקו להכנס. למרות זאת, הפליקנס המשיכו לזרוק: 1 מ-10 מחוץ לקשת ברבע האחרון! אני יודע שדייויס היה זה שחטף את הגג מדוראנט ואיבד את הכדור לגרין בשני מהלכים מכריעים, אבל אם אני מאמן הפליקנס אני עדיין מעדיף את דייויס על שלשות של גאלוויי. הפליקנס נהנו שלושה רבעים מיום קליעה לא שכיח, וברבע האחרון שכחו ללכת למקורות. לדעתי, קצת יותר אנתוני דייויס ברבע הרביעי והם היו מנצחים.
30 נקודות לקארי עם 5 מ-9 לשלוש, 27 לדוראנט שהצליח לחמם את הידית רק לקראת סוף המשחק, אבל נתן כמו תמיד משחק הגנה נפלא, 17 לקליי באחוזים בינוניים, ותרומה יפה מהספסל של איגודלה (כרגיל), קלארק, ווסט וליוינגסטון. גם מגי, שפתח במקום פצ’וליה הפצוע, נתן דקות טובות. שימו לב לשורה של דריימונד: 12 נקודות, כולל 2 שלשות ב-40%, 12 ריבאונדים, 10 אסיסטים, 4 חטיפות ו-2 גגות. זה הטריפל דאבל הראשון של גרין העונה, והפעם השלישית העונה שהוא מכריע משחק במהלך הגנתי. פשוט ענק.
בסך הכל משחק בינוני ל-Warriors, בעיקר בהגנה. שוב, אפשר לציין את לוח הזמנים הצפוף, אבל זה לא התחיל הערב. לגולדן סטייט היו 10 רבעים רצופים רעים: 3 הרבעים האחרונים ביוטה, המשחק בממפיס ו-3 הרבעים הראשונים במינסוטה. למעשה, מאז הניצחון על הקליפרס לא ראינו משחק טוב של גולדן סטייט, למרות מאזן של 1-4 במסע משחקי החוץ שהסתיים זה עתה.
את המשחק נגד ממפיס כדאי לשכוח, ומהר. ארבעה משחקים הפסידו הווריורס העונה, שלושה מהם היו תצוגות נפל מביכות של קבוצה חסרת רצון וחסרת נשמה. כשהווריורס מפסידים העונה, למעט המשחק נגד יוסטון, הם מקפידים לעשות את זה בגדול. בסדר. 3 משחקים מחפירים מתוך 26 זה לא נורא כל כך, בעיקר שמתוך 23 המשחקים האחרים 22 מסתיימים בניצחון. עוד מילה קצרה על המשחק הנ”ל: עם כל הכבוד למשחק הנירפה של ה-Warriors, צריך לתת קרדיט לממפיס: יש להם הגנה פשוט אדירה וסנטר נהדר, לדעתי הטוב בליגה. הם מאוד הפתיעו אותי, והמאזן שלהם נראה הרבה יותר הגיוני אחרי שראיתי איך הם משחקים, והם עוד היו חסרים מספר שחקנים חשובים, ובראשם מייק קונלי, האיש והחוזה. הגריזליז התנפלו עך הווריורס מהשריקה, ובמקום להגיב, אלופי המערב נבהלו וויתרו על המשחק.
המשחק במינסוטה היה רע עבור הווריורס, ואני מקווה שלא יהיו לו השלכות בעתיד. משחק נירפה של גולדן סטייט במשך שלושה רבעים לא הספיק לטימברוולבס. עם דוראנט, קליי, ווסט, איגודלה וליוינגסטון, הווריורס רצו 4-25 ב-7 הדקות הראשונות של הרבע הרביעי וגמרו את המשחק. נכון, אלו היו דקות נפלאות, בעיקר בהגנה, כשקליי נותן את הטון בהתקפה, אבל קדמו להם 36 דקות רעות. הדבר האחרון שה-Warriors צריכים זה לחשוב שהם יכולים לשחק 3 רבעים רעים ועדיין לנצח. קבוצה יותר מנוסה הייתה מנצחת את הווריורס. לגבי מינסוטה, אין ספק שהמאזן שלהם מאכזב. אין גם ספק שהם מפוצצים בכישרון. לדעתי, אם הם ישמרו על שלושת הגדולים (טאוונס, וויגינס ולווין) וירכיבו סביבם חבורה איכותית של role players, תוך 5 או 6 שנים הם מעומדים לאליפות. אולי אפילו פחות. בינתיים, תחת ת’יבדו הם לא מצליחים לנצח. אין ספק שת’יבדו מאמן מצויין, אבל יכול להיות שהוא לא מתאים להם. בכל מקרה, לא הייתי ממהר להחליף אותו. צריך לתת זמן: לפחות עוד שנה, לפני שמחליטים שהזיווג לא מוצלח. הפוטנציאל בשמיים.
ה-Warriors חוזרים הביתה, וביום חמישי מגיעים הניקס המסקרנים לביקור. יהיה מעניין.
GO WARRIORS
