שיא שלשות לקארי, ה-Warriors ניצחו את ניו-אורלינס 106-116

קארי שבר שיא שלשות במשחק
קארי שבר שיא שלשות במשחק
ג’ו לייקוב, הבעלים של גולדן סטייט, החמיץ בסה”כ שני משחקי בית מאז שרכש את הקבוצה. הפעם הראשונה היתה ב-23 בינואר 2015. סקרמנטו הגיעה אז לאורקל וחטפה 37 נקודות ברבע השלישי מקליי תומפסון. שיא כל הזמנים ב-NBA. גם הלילה היו למר לייקוב עיסוקים אחרים, והפעם הוא החמיץ את סטפן קארי קובר 13 שלשות במשחק. שוב, שיא כל הזמנים ב-NBA.

אחת הקלישאות הידועות היא שהשחקנים הגדולים האמת לא נותנים שני משחקים רעים ברצף. אפס מ-עשר היה המאזן של קארי מחוץ לקשת במשחק הקודם, מול הלייקרס, כשרוב השלשות היו פנויות לחלוטין. 13 מ-17 משלוש היו לו הלילה, כשרוב השלשות תוך כדי תנועה, כמעט תמיד עם יד בפנים. לך תסביר.

בסה”כ ל-Warriors היה משחק פושר. הפתיחה, כמו תמיד העונה, היתה חלשה. אני לא יודע את זו בעיה מנטאלית או טקטית, אבל הקבוצה פשוט פותחת משחקים בצורה רעה. אם תחברו את 6 הדקות הראשונות של ארבעת המשחקים האחרונים, גולדן סטייט יהיו במינוס 23 נקודות. איבודי כדור בהתקפה לצד הגנה רפה ונחיתות בריבאונד, כשבדר”כ פצ’וליה הוא החוליה החלשה. היום הוא היה המוחלף הראשון, ובצדק. מדד הפלוס-מינוס מספר את הסיפור: למעט פצ’וליה, כל שחקני ה-Warriors סיימו את המשחק עם מאזן חיובי. מינוס 14 ל-Warriors הלילה כשפצ’וליה על הפרקט. בעיה. אני עדיין מחכה למקאדו – שחקן מוגבל בהתקפה (בשלב זה) אך אתלטי ונייד בהגנה. בינתיים קר מעדיף את לוני, שחקן טיפה גמלוני שממעט לטעות ועוזר בריבאונד.

את המהפך עשו ה-Warriors ברבע השני. פחות מ-6 דקות לסיום החצי הראשון, כשה-Warriors ביתרון שלוש. קליי קלע שלשה (סוף סוף) מהפינה ומשהו פתאום השתחרר. כמו ברבע בשלישי נגד פורטלנד וברבע השני נגד אוקלהומה, הווריורס הידקו את ההגנה, הפעילו לחץ על הכדור, חטפו כדורים, כפו זריקות קשות ויצאו למתפרצות, כשבהתקפה משחק המסירות שטף וקארי המטיר שלשות. ה-Warriors רצו 2-20 ונראה היה שגמרו את המשחק, אבל אז הם נחלשו, איבדו כמה כדורים וירדו להפסקה ביתרון 14.

תחילת החצי היה כולה של ה-Pelicans, שהצליחו אט-אט לחזור למשחק ולעלות ליתרון מינימלי. שוב ראינו את גולדן סטייט מבולבלים, מאבדים כדורים ונראים חסרי בטחון. פה ושם ניתן היה לראות את הפיק-אנד-רול של קארי וגרין שהיה כל-כך יעיל שנה שעברה, אך נראה מאוד לא מלוטש הלילה. ריצה של 2-9 החזירה את היתרון ל-Warriors, שסיימו את הרבע השלישי ביתרון 6. ברבע האחרון, גם כשאנתוני דייויס ירד לנוח, כמו בתחילת הרבע השני, הצליחו ה-Pelicans לשמור את עצמם בתמונה ולא נתנו ל-Warriors הבינוניים לברוח, למרות דקות טובות של ליוינגסון. פחות מארבע דקות לסיום המשחק, כשה-Warriors ביתרון 5, לקח קר פסק זמן והעלה את חמישיית המוות: קארי, תומפסון, דוראנט, איגודלה וגרין. התוצאה: ריצה של 2-9 תוך פחות מ-90 שניות, כשכל 9 הנקודות הן שלשות של קארי. האחרונה שבהן, שלמעשה גמרה סופית את המשחק, היתה ה-13 שלו הערב – שיא NBA. קארי סיים את המשחק עם 46 נקודות.

ליבי ליבי ל-Pelicans. פעמיים הם פגשו את ה-Warriors העונה, פעמיים שה-Warriors הגיעו למשחק מולם אחרי הפסד. ה-Pelicans איבדו בקיץ את רוב הקלעים שלהם ושני הגארדים המובילים שלהם פצועים. אנטוני דיוויס נשאר לבד להתמודד עם הגנות צפופות שלא אכפת להן להשאיר שחקנים פנויים משלוש. לפחות תהיה להם בחירת דראפט גבוהה.

מילה על איגודלה. השחקן הזה הוא פשוט חידה. אחוזי הקליעה שלו בנפילה חופשית. אפס מארבע היום – כל הזריקות משלוש. נראה שהוא מנסה בכל מחיר למסור וכך מאבד כדורים לא פעם. אבל!… עם כל זאת, איכשהו, כשהוא על המגרש ה-Warriors משחקים נהדר. פלוס 20 לגולדן סטייט כשאיגודלה על הפרקט – מדד הפלוס-מינוס הטוב ביותר בקבוצה – וזו לא פעם ראשונה. קסם. כנראה שצריך לייחס את זה להגנה ולחכמת משחק.

ביום רביעי הריסון בארנס ואנדרו בוגוט באים לביקור ראשון מסקרן. יהיה מאוד מעניין.

GO WARRIORS

ניצחון בניו-אורלינס, 122-114

בשעה טובה. ניצחון ראשון ל-Warriors בעידן דוראנט. אחרי התבוסה בבית, ה-Warriors יצאו למשחק חוץ נגד אחת הקבוצות החלשות במערב, ולמרות יכולת פושרת חזרו עם ניצחון. ל-Pelicans סגל מצומצם וחסר. הם איבדו כמה שחקני רוטציה בקיץ, ולא הצליחו לצרף חיזוק משמעותי. בנוסף, שני שחקני הקו האחורי שלהם, אוונס והולידיי, פצועים ולא התלבשו כלל למשחק. כל מה שנשאר זה סופר סטאר אחד, אנתוני דייויס, וחבורת נגרים מסביבו. התוצאות בהתאם: אחרי שני משחקים לדייויס יש ממוצע של 47.5 נקודות למשחק (!), ומאזן של שני הפסדים ללא ניצחון. מול יריבה כזו, ניתן היה לצפות למשחק קל שיוכרע לפני תחילת הרבע האחרון, במיוחד לאחר המבוכה הגדולה ביום שלישי. לא כך היה. היה צריך לחכות עד למהלך גדול של דוראנט, 40 שניות לסיום, כדי לדעת שהסיפור גמור.

ה-Warriors התחילו את המשחק בנחישות, כצפוי, אך לא היו חדים. אחוזי הקליעה עדיין לא דומים לקבוצה של השנתיים האחרונות, בעיקר משלוש. גם משחק המסירות עדיין בינוני, כדרכם של קבוצות חדשות שמנסות להתחבר. דגש על ריבאונד ויריבה בינונית אפשרו ל-Warriors לפתוח פער קל, והרבע הראשון הסתיים בעשר נקודות יתרון. בכל זאת, ל-Warriors יתרון עצום בכישרון מול ה-Pelicans. מכאן ואילך, עד אמצע הרבע השלישי, התנהל משחק שווה כוחות, ופושר למדי, בין קבוצה מוגבלת עם כוכב על אחד לבין קבוצה מפוצצת בכישרון שמנסה למצוא את עצמה. בולטת מאוד העובדה שהרוטציה ב-Warriors היא בשלב הניסוי ותהייה. אין כרגע היררכיה ברורה. איגודלה יעלה מהספסל כמו בעונה הקודמת, אך עמדת הרכז המחליף הראשון לא ממש סגורה. ליוינגסטון, קלארק והרוקי מקאו, שסובב את הקרסול בסוף הרבע השני ולא חזר, מביאים למגרש יכולות שונות וכרגע אף אחד מהם לא הצליח למצב את עצמו כאופציה ראשונה. ליוינגסטון מביא ניסיון, הגנה וגובה, קלארק מציע יכולת קליעה איכותית ומקאו מציג אתלטיות והתלהבות של רוקי, ומשחק איכותי בשני צידי המגרש. היום מקאו היה האופציה הראשונה מהספסל (בין הגארדים), אבל נראה שבשלב זה סטיב קר פשוט מנסה לראות מה יש לו בסגל, ואילו הרכבים יכולים לעבוד היטב.

בקרב הגבוהים נראה שקר סומך על פצ’וליה יותר מהשאר. דיוויד ווסט עושה הרבה רעש אך לא נראה כמי שיש לו הרבה מה לתרום בשלב זה של הקריירה. אולי זה עניין של התאקלמות, אבל כרגע הוא לא נראה מרשים במיוחד. מגי ווראז’או לא קיבלו אפילו שנייה, ומקאדו בכלל לא היה בסגל. אני לא יודע אם הוא פצוע או שהוא פשוט משחק רע באימונים, אבל לדעתי יש לו מה לתרום. מי שהפתיע עם כמה דקות טובות היה קוון לוני, שנתן שבע דקות איכותיות במהלכן ה-Warriors היו פלוס 13.

עם כל הכבוד לגבוהים של ה-Warriors, כשקר מרגיש את הקיר בגבו, הוא עובר לחמישיית ה-SMALL BALL: קארי, תומפסון, איגודלה, דוראנט וגרין, שזו למעשה החמישייה הפותחת ללא סנטר, כשאיגודלה מחליף את פצ’וליה, וגרין שומר על הסנטר של היריבה. בעונה שעברה, עם בארנס במקום דוראנט, זו הייתה “חמישיית המוות”, שלרוב קרעה את היריבות והכריעה משחקים. אז אחרי כל מיני ניסיונות כושלים, העלה קר את ההרכב הנ”ל בכדי לנסות לבצע ריצה 4 דקות לסיום המחצית הראשונה. למשך דקה קלה זה נראה נחמד, אבל אז ביצע קארי עבירה שלישית וירד לספסל. המחצית הסתיימה ביתרון 9, 59-50 ל-Warriors.

תחילת החצי השני לא בישרה על איזשהו שינוי במגמה. ה-Warriors המשיכו לא להרשים. אט-אט קיבלו המקומיים ביטחון, והחלו לנגוס ביתרון. 4 דקות לסיום הרבע השלישי עלו ה-Pelicans ליתרון נקודה. שמונה נקודות רצופות של קארי החזירו את ה-Warriors לחיים. גם איגודלה סוף-סוף סיפק דקות טובות ונראה היה שגולדן סטייט משתלטים על המשחק, אבל ניו-אורלינס לא ויתרו. למרות משחק מסירות משופר ברבע הרביעי, ולראשונה העונה דקות טובות של ליוינגסטון, ולמרות שהיתרון צמח עד ל-16 נקודות, עדיין ה-Pelicans מצאו שוב ושוב דרך לחזור למשחק. מאה שניות לסיום היתרון עמד על 11 נקודות. ניו-אורלינס לא ויתרו, ותוך 30 שניות היתרון קוזז ל-6 בלבד. המשחק הוכרע 40 שניות לסיום, כאשר אנתוני דייויס עלה לשלשה ונחסם ע”י דוראנט, שהשתלט על הכדור ורץ כל הדרך ללי-אפ בצד השני, כשהוא מתגבר על נסיון החסימה של דיוויס המתוסכל. 8 הפרש, ומכאן כבר לא היתה ל-Pelicans דרך חזרה.

למרות המשחק הפושר, ניתן היה לראות ניצוצות, בהגנה ובהתקפה, שהזכירו את הקבוצה הסוחפת של העונות הקודמות. גם ניתן היה להתרשם מהתוספת האדירה של הקיץ: קווין דוראנט. ל-Warriors לא היה בשנתיים האחרונות מישהו אתלטי ומוכשר מספיק כדי לחסום את דיוויס על קשת השלוש ולקחת אותו כל הדרך לסל השני. 30 נקודות היו לדוראנט בתוספת 17 כדורים חוזרים. ומה הכי מדהים? שאצלו זה לא היה נראה משהו מיוחד. הוא עושה הכל כל כך בקלות, שזה נראה כמעט טבעי. איזה שחקן! קליי תומפסון עדיין חלוד, 28 נקודות אבל רק 22 אחוז משלוש, גם לקארי היו ימים טובים יותר, אבל עדיין איכותי עם 4 מ-10 מעבר לקשת. אנחנו עדיין רחוקים, אבל הפוטנציאל בשמיים. ביום ראשון משחקים בפיניקס.

GO WARRIORS